ביקורת ספרותית על היינו שקרנים - פרוזה עשרה # מאת א' לוקהארט
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 16 בדצמבר, 2015
ע"י Alice of Hell


אף פעם לא באמת איבדתי מישהו למוות. תמיד זה כמעט. כמעט אבדתי את אמא שלי. כמעט אבדתי את הכלב שלי. כמעט אבדתי את אבא שלי (לא כזה אובדן גדול לאור העובדה שהוא חלאה), כמעט אבדתי את אחותי. ואת אחי. וכל פעם, כשהם היו על סף מוות הלב שלי נעצר. אובדן. להבין שלעולם לא תראה אותם שוב. כמה זה כואב. גם אם זה רק רגע. גם אם זה רק יום אחד. אז לחיות עם זה? בוודאי הדבר הנוראי ביותר.

אבל כן איבדתי משהו-ים. וזה כואב. כן.. גם זה כואב. אבדתי את הקשר עם אמא שלי. ועם אבא שלי. ועם המשפחה שלי באופן כללי. הם ציפו ממני להיות מושלמת. הרבה יותר ממה שאני. הם ציפו ממני ליותר מדי עד שזה נשבר. מפתיע אותי איך אנשים יכולים להיות בקשר טוב עם ההורים שלהם.. איבדתי גם קשרים עם חברים שלי. גם זה פוגע. מאוד. מישהו שסמכת עליו, שפשוט זורק את האמון שלך לעזאזל. גם זה שובר אותך. כואב גם לאבד מקומות. כמו את החדר הראשון שלי שכלכך אהבתי, או את הבית הקודם, או את הספריה שליד הדירה הקודמת.. כואב לאבד כל דבר שחשוב לך.

ברוכים הבאים למשפחת סינקלר הנהדרת.
אצלנו אין פושעים.
אצלנו אין התמכרויות.
אצלנו אין כשלונות מחפירים.
קיידנס ששייכת לסינקלרים. המשפחה המושלמת. הם גבוהים יפים ועשירים. יש להם סנטר רבוע חיוך רחב ושיער זהוב. הם יפים, מוכשרים, חכמים, עשירים. מושלמים בעצם.
או שלא?
הרבה בעיות טמונות מתחת לפני השטח. הסינקלרים מחביאים אותם. אצלם אין צער. אצלם אין כאב. אצלם הכל מושלם. כבר בתחילת הספר אתה מבין שהכל רק למראית עין. הסינקלרים מדממים מבפנים. חבורות כחולות מתחילות לבצבץ מעל פני השטח, אך הסינקלרים יודעים להסתירן היטב בבגדים יקרים ממותגים מפורסמים. הם יודעים איך להדחיק דברים, לנעול אותן בתיבה ולטמון אותה באדמה. אף אחד לא מעז לפתוח התיבה. מלבד גאט. אבל הרי גאט הוא לא בן סינקלר. גאט הוא מסתנן. גאט הוא לא שייך. גאט מפר את כל המוסכמות של משפחת סינקלר. פותח את הפצעים ומנסה לרפות אותם. גאט הוא מיוחד. גאט הוא שונה. גאט הוא מסתנן.
הכרנו את גאט. בערך. עכשיו קיידנס. קיידנס היא ההתגלמות המושלמת לבת משפחת סינקלר. השיער שלה זהוב, הסנטר שלה רבוע, החיוך שלה רחב. היא בת סינקלר למופת, יודעת לאסוף את עצמה כשצריך, להסתיר את הפצעים טוב טוב מתחת לבדים היקרים, לא לחשוף שום דבר. להיות חזקה. קיידנס יודעת להיות בת סינקלר. "ואז הוא שלף אקדח וירה לי בלב" הלב של קיידנס כבר פצוע, שרוט, מחורר, אבל כמו בת סינקלר למופת, היא אוספת את השברים וטומנת אותם מתחת לפני השטח. איפה שלא רואים. כמו בת סינקלר למופת. וגאט הוא היחיד שמעז לפתוח את תיבת פנדורה שבה נמצאים כל השברים.


*עלול להכיל שרידי ספויילרים*
קיידנס? היא אבדה כמעט הכל. וכל מה שנשאר היא זרקה לעזאזל, ברגשות האשמה העזים, ובחוסר היכולת להכיל את השייכות של הדברים. כלכך הרבה אובדן שהמוח שלה פשוט נדפק. תחילה היא אבדה את אבא שלה, הוא חורר לה את הלב והוסיף עוד מטען לתיבת פנדורה. אחר כך את חבריה, השקרנים, אלו שהיא אהבה. אלו שהיו חשובים לה. והיא לא יכלה להכיל את כל מה שנשאר.. אז גם את זה היא אבדה.
אבל הציפיות? עדיין ציפיות. תהיי חזקה קיידנס. תסתירי. תעמדי זקוף. את בת סינקלר! אסור לך להתפרק ככה! ומה זה השיער השחור הזה?! איפה בת הסינקלר שלנו?! ולמה החבטות שלך כלכך חלשות? איפה הסינקלרית שלנו?
קיידנס, תהיי ילדה טובה. קיידנס תתחנפי לסבא, קיידנס תעמדי זקוף. קיידנס? תפסיקי לדמם.
קיידנס מזכירה לי אותי. קיידנס כבר לא הילדה הקטנה והמושלמת למשפחה הגדולה והמושלמת. היא כבר לא השקרים. היא נפתחת. היא כואבת. אבל היא היא. היא מה שהיא צריכה להיות. מה שהיא נועדה להיות. היא רק היא. אני רק אני. שתינו נפתחנו אחרי אירוע שהיה טראומטי עבורנו. שתינו נועדנו להיות אנחנו. והצלחנו להשתחרר מהכלוב רק אחרי שזרקו עלינו אבנים, שתקעו בנו סכינים, שהכאיבו לנו.

ומה הכי משמעותי בספר הזה? הסוף. הסוף הכואב. הסוף המקורי. הבלתי נשכח. אני מהאנשים הללו שמצליחים לחדור למוח של הסופרים, לאסוף את כל הרמזים, ולחבר את זה לתמונה המקורית, אלו שכמעט תמיד יודעים את הסוף גם אם הוא לא צפוי מראש. גם פה הייתי בטוחה שאני יודעת את הסוף, חשבתי שהוא יהיה נדוש. לא מקורי יותר מדי. טוב אז טעיתי. הסוף הזה, הוא עוצר נשימה. הוא בלתי נסבל, הוא גרם לי למחנק בגרון, לזגוגית על העין. לא בכיתי, אני כמעט אף פעם לא בוכה. אבל עדיין. לספר הזה מגיע 5 כוכבים רק עבור הסוף שלו. הוא באמת ספר מצוין עם סוף מצוין.
הספר הזה נפתח טוב. באמת. המטאפורות. כלכך עוצמתיות. כלכך ויזואליות. צריך להשתמש במטאפורות כאלו יותר. המטאפורות ממחישות את הכאב הנפשי של קיידנס, את המצוקה שלה. את האובדן שלה. הן מתרגמות כאב נפשי לכאב פיזי, לאלו שלא מבינים את השפה היטב. הן עושות כל מה שתיאור צריך. הן מצוינות.
טוב, התייחסתי לכל מה שרציתי להתייחס, אני חושבת. הביקורת לא כלכך טובה ומאוד מבולגנת ולא ממוקדת.. מניחה שזה פשוט חלק ממני, אני לא מרוכזת, לא ממוקדת, מבולגנת, מתפזרת מהר. האופי שלי מוגש לכם כאן בביקורות שלי.. הרבה פגמים אבל בסופו של דבר מתרגלים. ^^
ספר מצוין באמת. ממליצה לקרוא בחום.
21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Alice of Hell (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
תודה ^^ לשתיכן ^^
BookLover (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
כמה רגש. כמה עוצמה.
הביקורת פשוט מעולה, והכתיבה שלך סוחפת ומופלאה.
מצטערת שהיית צריכה לחוות כל כך הרבה קשיים.
מקווה שתדעי זמנים טובים יותר.
אלה לי (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
את כותבת מדהים.
והביקורת שלך מדהימה.
Alice of Hell (לפני 3 שנים)
Alice of Hell (לפני 3 שנים)
לפחות לפי א לוקהארטי.. ותודה D:
נינה (לפני 3 שנים)
אני אוהבת את הכתיבה שלך. סנטר רבוע לבחורה זה יפה?
Alice of Hell (לפני 3 שנים)
תודה ^^ וכרגע אני באמת בסדר.. כבר עברתי תקופות קשות יותר *^*
Command (לפני 3 שנים)
אממ.. אני רק יכול לקוות לטוב בשבילך ולהציע לך את הכתף שלי אם צריך לפרוק..
בכל אופן את כותבת מעולה :)
Alice of Hell (לפני 3 שנים)
הקשר אתם ממילא היה רופף, הם ממילא רק הזיקו לי.. לא שעכשיו הם לא XD אבל מלבד האחים שלי אין לי ממש אנשים שחשובים לי חוח
Command (לפני 3 שנים)
איבדת קשר פחות או יותר עם כל האנשים האהובים עלייך..
Alice of Hell (לפני 3 שנים)
מאיזה בחינה מסתדרת?
חיים ^^
פשוט לא חושבים על הדברים הרעים יותר מדי..
Command (לפני 3 שנים)
וואו..
איך את מסתדרת?
Alice of Hell (לפני 3 שנים)
לנסיכה מהאגדות, תודה *^* נחמד לשמוע שזה נוגע למישהו שם ברחבי האינטרנט..
ולשירה, תודה ^^ נחמד לשמוע שהביקורת שלי נחשבת לעוצמתית *^* ואני בטוחה שיש לך יכולת כתיבה ששווה לפחות ליכולת שלי (:
SHIRA (לפני 3 שנים)
וואו, איזו ביקורת עוצמתית,
הלוואי שהיה לי קמצוץ מיכולת הכתיבה שלך
greek princess (לפני 3 שנים)
ריגשת!





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ