כדי להכנס לאווירה של הספר הזה שימו לכם את הפסקול הזה ברקע (במקור מסדרת הטלוויזיה "ויקינגים" ) :
https://www.youtube.com/watch?v=bYcb19aBSg4
מרגישים את זה בבטן ?
אהבה, תשוקה, משפחה, קנאה, עלבון נקמה ודם, קרח, אש, פלדה
ועוד נקמה ועוד דם.
זיגפריד, הגיבור ממלכת קסנטן שלגדות נהר הריין בורך על ידי האלים. זיגפריד קוטל הדרקון, הזוכה באוצר הניבלונגים, זיגפריד האביר עם חרבו בלמונג (כל החרבות הקסומות מקבלות שם - מכאן שאב טולקין את הרעיון לתת שמות לחרבות של הגיבורים שלו ואולי גם ג.ר.ר מרטין בסדרה A SONG OF ICE AND FIRE)
זיגפריד, ששמע על קרימהילדה ממלכת בורגונד וחיזר אחריה במרץ כדי לשאת אותה לאשה,
כולל לעזור לאחיה , המלך גונתר, להכניע ולזכות בנסיכה הוולקירית הפרועה ברונהילדה.
ברונהילדה וקרימהילדה הן חברות טובות - עד שהן רבות על כבוד ותואר והכרה - וזה הטריגר הראשי לעלילת האפוס העקובה מדם.
מכאן ואילך הכדור מתחיל להתגלגל במדרון של תככים, מזימות ורצח שגוררים אחריהם נקמה מחרידה ופעולות תגמול עד הסוף...
הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות - אבל גם אם היו כוונות טובות בהתחלה, כל מה שנשאר הוא גיהנום.
שירת הניבלונגים - האפוס הגרמני האפל, האלים ושותת הדם שנכתב כנראה במאה ה-13 לספירה ועומד ביחד ובנפרד (בנפרד, מכיוון שאינו מציית לכללי "המוסר") עם קבצי השירה האחרים מימי הביניים כמו שירת רולן, אל סיד, ביאוולף, שירת הנסיך איגור , הסאגה הארתוריאנית ועוד....
הניבלונגים המקוריים היו גמדים מרושעים שהיו בעלי אוצר אדיר שהיה מוחבא אי שם באירופה. מרגע שהאוצר עבר לרשות הבורגונדים (באדיבותו של ראש האבירים - האגן פון טרונג - הם זוכים לתואר "ניבלונגים" , למה זה קורה זה לא כל כך ברור - כנראה שחלק מהיצירה אבד במהלך השנים עד לגילוי מחדש שלה.)
היצירה, שמתארת מאורעות שהתרחשו במאה החמישית לספירה (חורבן ממלכת בורגונד) נכתבה מאות שנים לאחר מכן כחלק מהאופוס הטווטני (טווטונים - מוצאם בשבטים הגרמאנים העתיקים של צפון אירופה).
וכך זה מתחיל:
רבות הנפלאות הגיד סיפור עתיק
בשבח גיבורים ועלילות אין ספור:
על עונג ביום חג, על דמע ומספד,
על קרב ואבירים, לעלילה הסכיתו:
במחוז בורגונד גדלה עלמה יפהפיה,
עוד לא הייתה כמותה במרחבי הארץ.
קרימהילדה שמה, הייתה אשת לפידות,
בעבורה ישליך אביר חייו מנגד.
אותי היצירה סקרנה בראש ובראשונה כיוון שהיא שימשה (ביחד עם יצירות אפיות אחרות) השראה ל-ג.ר.ר. טולקין לכתוב את יצירותיו המדהימות (ההוביט, שר הטבעות, הסילמרליון ועוד) וטולקין נחשב אבי ספרות הפנטזיה. וכל מי שמכיר אותי יודע שאני אוהב פנטזיה.
יצירה הזו, שנאמר עליה שהיא "ביטוי מושלם" של הרוח הגרמנית נכתבה כנראה במאה -13, צללה לתהום הנשייה והתגלתה כמה מאות שנים מאוחר יותר במרתף של איזשהו מנזר באירופה, אתם יודעים המנזרים האפלים הללו בהרים , היכן שהיערות השחורים הגרמנים מתפרסים על פני שטחים עצומים. הרבה נכתב על הרצחנות הגרמנית וכיצד היא משתקפת אפילו ביצירות לילדים כמו אגדות האחים גרים ומקס ומוריץ. שירת הניבלונגים איננה יצירה לילדים.
מילה על אגדות האחים גרים - הייתה סדרה מצויירת כזאת זוכרים? זאת הסדרה המצויירת היחידה שאני בתור ילד פחדתי לראות. הרוע האניגמטי בעלילה, והעובדה שלרבות מהעלילות לא היה סוף טוב מאוד הטריד אותי כילד.
לגבי מקס ומוריץ - למרות שזהו ספר ילדים, כבר בתור ילד הבנתי שמשהו לא ממש בסדר במקס ומוריץ. המעשים המרושעים, במיוחד ההתאכזרות הסדיסטית לבעלי חיים בצירוף האיורים המקוריים שהיו גרוטסקים (זה לא היה קומיקס חמוד נכון ?) וכמובן הסוף הרע ומר שלהם (נשרפו בתנור ונאכלו אחר כך - מה תגידו על זה?) גרמו לי תחושת אי נוחות עמוקה.
אם נחזור לשירת הניבלונגים, ניתן בהחלט להבין מדוע הנאצים ניכסו אותה לעצמם כסמל ל"רוחו של העם הגרמני". ביצירה עצמה, מיותר לציין, אין רמז קל שבקלים לאנטישמיות בניגוד למשל ליצירה השיקספירית "הסוחר מוונציה". זה לא הפריעה לגרינג להזכיר בנאום את היצירה אבל גם כשהיא נוכסה ע"י הנאצים היא לא שימשה כהשראה ספציפית לפתרון הסופי (לא שהיו חסרים לנאצים כאלו) אלא יותר כמהות הרוח הגרמנית הלוחמת עד טיפת הדם האחרונה, כולל מתן השראה בתקופת "שקיעת האלים" - התקופה שלאחר התבוסה בסטאלינגראד (ופה אני ממליץ על ספר מעולה, חלק מסדרה, שנקרא סטאלינגרד מאת אנתוני ביוור).
היצירה שמשה השראה למחקרים ומאמרים רבים וכמובן לאופרה של ווגנר בשם "מחזור הטבעת" (ארבע אופרות שאורכן המשותף מעל 15 שעות !) ולסרט של פריץ לאנג "הניבלונגים" (1924). שתי אנקדוטות - ווגנר (שמת הרבה לפני שהנאצים "הומצאו" בכלל ) בסס את מחזור הטבעת יותר על הגרסה הנורדית של העלילה, כמו גם על אגדות האחים גרין ומקורות נוספים, ופחות על זו הטווטונית, ולמעשה רק חלקו הרביעי של המחזור מבוסס בחלקו על היצרה הטווטונית . ובכל זאת ווגנר הרשה לעצמו לשנות את היצירה כך שתתאים למה שהוא ראה בעיני רוחו. מילה אחרונה - אין שום זכר לאנטישמיות ביצירה זו, ואם נוסף לה נופך כזה לאחר מותו, זה היה באדיבותה של אישתו קוזימה.
אנקדוטה שניה - פריץ לאנג, בסרטו מ-1924 "הניבלונגים" דווקא כן בסס את סרטו על היצירה המקורית והוא (על אף שורשיו היהודיים - אמו, פאולה שלזינגר, יהודיה שהתנצרה) דאג להכניס לסרט אלמנטים אנטישמיים (למשל הגמד המרושע והחמדן היה בעל מאפיינים יהודיים - חמדנות, רצון להשתלט על העולם) על מנת להדגיש את עליונות הגזע הארי שמייצגו היה זיגפריד הגיבור "הטבעי". אף על פי כן, לאנג מציג את הרשעות וצמאון הדם הגרמנים (בעיקר של האגן וקרימהילדה) בלי שום התנצלות או מסננת.רוע פסיכוטי לשם רוע- להנהגה הנאצית היה נוח להתעלם מההבט הזה של הסרט. נקודה מעניינת נוספת היא שתפאורת הסרט כמו גם איפור השחקנים הושפעו כנראה עמוקות ממחזה ידישאי שהוצג שנתיים קודם לכן בברלין ונקרא ...הדיבוק. כמו כן האיפור והעיצוב של דמותה של קרימהילד (המופיעה על כריכת הספר שלנו, עם קסדה וחרב ופנים קפואות, זוהי דמותה של השחקנית מהסרט של לאנג) הושפע עמוקות מזה של שחקנית הדיבוק - חנה רובינא.
אחח... האירוניה.
אני אוהב שירה. מי אמר שזאת צורת האומנות הטהורה ביותר ? היה מישהו כזה.
ובכל זאת, שירה כזאת מעולם לא קראתי. האפוס כולל 2448 שורות ואין ביצירה אפילו שורה אחת שמתארת יסורי מצפון, סליחה או רחמים.
אז מה כן יש?
יש ממלכות, מסעות, משתים ובגדים מפוארים. יש חברה פיאודלית, וסלים ואבירים שנשבעו למלך.יש אחוות לוחמים. יש אוצר וחרב קסומה, ומוזכרים גמדים, דרקון ואפילו בתולות ים. עם זאת חשוב לציין שהאלמנט הפנטסטי מוצנע יחסית ביצירה ורוב הדמויות הפנטסטיות רק מוזכרות ע"י הגיבורים. אומנם האגן אכן משוחח עם בתולות ים אך לא ממש ברור אם מדובר בנשים שחציין אדם וחציין דג או סתם נערות שרוחצות בדנובה.
רוצה לומר, האלמנט הפנטסטי אינו העיקר. העיקר הוא הרגש האנושי - בעיקר נקמה, האכזריות וצמאון הדם שעלולים להוביל אם לא נשלוט בהם להרס וחורבן טוטאלי.
מילה לגבי הספר עצמו (הוצאת הקיבוץ המאוחד) - מדובר בספר יפהיפה, שחור ומבריק עם כריכה קשה שהדף הראשון שלו הוא נייר כרומו שחור שנראה כמו קטיפה שחורה. הספר מודפס על נייר כרומו לבן משובח ומלא בתמונות של ציורים, פסלים, פסיפסים וכתבים עתיקים מימי הביניים שעיסוקם באפוס הטווטוני בכלל ובשירת הניבלונגים בפרט כמו גם מפות עתיקות של ממלכות בורגונד, קסנטן וממלכתו של אטילה (אטצל) מלך ההונים שמשחק תפקיד בעלילה. האלמנטים הללו שזורים לכל אורך הספר כולל תמונות עתיקות שמתארות את הסצנות הדרמטיות באפוס. איזה יופי.
לגבי התוכן- מלבד היצירה עצמה, הספר מכיל מבוא כללי מקיף מאוד של מקורות השירה הטווטונית והשוואה למקורות אחרים, הערות על ההיסטוריה של הכתבים, התייחסות ליצירה בתרבות המערבית כולל האופרה של וואגנר, הסרט של לאנג, תקציר כללי של העלילה (שאני מצאתי מועיל מאוד) ועוד ועוד.
לאחר מכן, מובאת העלילה - שירת הניבלונגים - בשני חלקים.
בסופו של הספר - למיטיבי לכת מצורפים מספר מאמרים של חוקרים מכל העולם העוסקים ביצירה הזו.
אני אישית מאוד נהנתי מהמבוא, שאת חלקו חלקתי עמכם וכמובן מהיצירה עצמה. את המאמרים בסוף מצאתי פחות מעניינים.
מילה על המתרגם, אריה סתיו שהוציא את הספר הזה ב-2006, עשה פה לדעתי עבודה מצויינת ולא קלה בכלל ומסתבר גם בלי עזרה בכלל מכל מיני "וועדות" שיושבות במשרד התרבות (של 2006) שכל תפקידן בחיים זה לתמוך בשירה ותרגום שירה לצרכן הישראלי. אולי בגלל שהוא מתגורר בשערי תקווה. נו טוב, העיקר שלא תגעו להם במינויים ובתקציב "כי זאת סכנהלדמוקרטיה" או שאולי "עקיבוש" אשם. מי יודע?
האיש הזה, איש אשכולות ששולט בשפות רבות, תרגם יצירות רבות של שירה אפית כולל ביוולף, אל סיד, שירת הנסיך איגור, שירת רולן וגם קלאסיקות כמו הקומדיה האלוהית של דנטה ועוד. ממליץ מאוד לבקר באתר שלו http://www.poetrytrans.com/ . מחכות לכם שם הפתעות.
לסיכום, בהחלט ניתן לראות מהיכן שאב ג'ון רעואל רולנד טולקין (שמתם לב לזה ? ג.ר.ר טולקין - שר הטבעות , ג.ר.ר מרטין - שיר של קרח ואש , רק שהראשון ב-J והשני ב-G) חלק מהרעיונות שלו לספריו: גמדים, אוצר הדרקון, יערות קסומים, חרבות עם שמות, טבעת קסומה...
אני מצרף קישור לחלק הראשון של האופרה מחזור הטבעת ומשם יש את השאר https://www.youtube.com/watch?v=meGuEnjERxc&list=PLV9AAkV2HThlMTWVqbP81APxLQUbJOSEQ
מומלץ לחובבי שירה, שירה אפית וחובבי פנטזיה שמתעניינים במקורות. וגם לכל מי שהסתקרן מהביקורת.
ותודה כמובן לבוב, החתול הלבן, שבזכות הביקורת שלו נחשפתי ליצירה הזו.