ביקורת ספרותית על אל האינסוף מאת בריאן אולדיס
ספר טוב

---

מהם הגבולות בהם תחומים חיינו? בית, רחוב, שכונה, מדינה, עולם, יקום? פשוט כביכול.
ומה אם נולדתם לכפר המכונה סיפון, אשר כל הסובב אותו הינו תעלומה? האם תסתפקו בחיים הדלים והמוכרים או תרהיבו עוז לאתר את מקומכם?

זהו סיפורו של רוי קומפליין, צייד בשבט פרימיטיבי, המוקף בבורות מכוונת ואמונות תפלות שנועדו לשרת את בעלי השררה. אנשי השבט מקדשים את היצר, סולדים מרגשנות ומהתת-מודע. בעיניהם, יש לתת דרור לכעס, ומערכות יחסים ראוי שהתבססו על אינטרסים ולא על חיבה.

קומפליין נולד לצוד, לצוד משמעות, ולכן הוא מוצא עצמו מצטרף להרפתקה שמטרתה לחשוף את המתרחש מעבר לסיפון. שמועות רבות נפוצו אודות עולמו, האם הינו חלק מספינה שבנויה סיפונים סיפונים? האם ישנה אמת בכל האגדות אודות יצורים שונים ומשונים – ענקים, חיצונים, משתנים ועכברושים תבוניים?

בהנהגת כומר הכפר, יוצא קומפליין במשלחת אל החרטום, על מנת לאשש את תיאורית הספינה, ובמידת הצורך להשתלט עליה ולהובילה ליעדה. אולם מהו היעד הראוי? מי הקברניט? ואילו סכנות צופנות להם במסע הסבוך בין הסיפונים, הפרוזדורים, המפלסים והמחסומים, בהגיעם כביכול, ליעד הנחשק.

הספר נכתב בשנת 1958 ונחשב כפורץ דרך. הרעיון יצירתי, ולא במקרה היווה השראה לסופרי מד"ב נוספים. מדובר ברעיון מקורי ומשלהב שמהנה לקרוא גם שבעים שנה אחרי.
הקריאה לא תמיד קלה, ריבוי הפרטים הטכניים והיצורים השונים, מקשה עליה. קומפליין עובר תמורות באישיותו ותפיסתו, אולם כשאר הדמויות, אינו מעורר אמפטיה מיוחדת, כיאה לשבט שהחיבה בו מוקצית.
בדת שברא אולדיס ניתן למצוא לטעמי יותר שטחיות ויומרנות ממהות של ממש.

אהבתי את דו-המשמעות של המסע הארוך, ותהיתי האם העלילה אינה אלא שיטוט בין המודע לתת-מודע.

היצירה מיטיבה לחקור את התפתחות החברה האנושית בתנאי קיצון, הישרדות במציאות מאתגרת והפכפכה והצורך האנושי השורשי במשמעות.

אולדיס משתף בתפיסתו אודות ההתיישבות האנושית, המתיימרת לכבוש את היקום, ובגורל המר שאולי צופן לה.

ארבעה כוכבים.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על אל האינסוף