הרמיוני, תודה רבה לך.

נצחיה ביקורת מרגשת, כתמיד!
וזשל"ב, יש אנשים שחושבים שביבי מפגר, אבל יש גם כאלה שלא...
כששאלתי את אמא שלי למי אנחנו מצביעים, היא ענתה לי שאנחנו מצביעים למנצחים...

אל לך, אב"פ, להזכיר את שמו של ראש ממשלתנו הכושל בנשימה אחת עם אורבך.

אבל תודה. אשקול את הצעתך בכובד ראש.

הטעויות שנתניהו עושה הן הכי גדולות כי מילא שכמו כל אחד מאיתנו הוא ישלם על זה בעצמו, אנחנו נאלצים לשלם והוא רק ממשיך לצבור ניסיון על גבינו ולהינות אבל בואו נשאיר את הדיעות הפוליטיות שלנו מחוץ לאתר. זשל"ב, תראה מה שעודף של שוקולד עושה לך. אני מציע שכצעד בוגר תחליף כבר את התמונה הזאת, ומשהו לגבי הדיון שהיה: למה כאן ולא באחד הפורומים של האתר? זה לא מכבד את המטרה שלשמה נכתבה חוות הדעת הזאת והיא זכרו של אורי אורבך אז אנא מכם.

הצחקתני. יעברו שנים רבות בלי עין רעה. בה תהיה גבר צעיר שעוד עושה שטויות, שטויות ברובן אינן טראגיות, גם תקלים בינך לחבריך באתר הם לא הרי אסון. וכולם פה כולם עושים טעויות אפילו הוד קיסריותו ביביהו עושה פה ושם טעות

אבל רק התחלת, נעמה.
תודה רבה על התמיכה, אבל מתישהו יגיע הרגע הזה שבו אני אחדול מלהתקיים בתוך גוף של נער מתבגר ואכנס אל תוך גוף חדש של אדם בוגר. או אז אהיה מוכרח להפסיק לדבר שטויות ולעשות טעויות, אחרת התוצאה תהיה עלולה להיות טראגית למדי...

זשלב. אתה בסדר גמור במיוחד אם נזכור כולנו שאתה נער מתבגר. לעניות דעתי וממרום גילי, אתה ממש יכול להפסיק להתנצל ובזה גמרתי את מעורבותי בדו שיח התמוה הזה.

שונרא, הכל בסדר. זשל"ב קצת התעצבן, כמו שאת התעצבנת, לא קרה כלום.
סולחה?

זשל"ב, כשאתה רוצה להעביר עלי ביקורת, אתה לא חייב לפרט את מעלותיי קודם. זה בסדר אם תתחיל ישר בקטילה.
קראתי את דבריך בתשומת לב רבה ואני לא זזה במ"מ ממה שכתבתי.
ואמנם זה לא יהיה קל, אבל אני מאמינה שאסתדר גם בלי הלייקים ומילות החנופה שלך. אולי יש קבוצת תמיכה לדברים האלה.
חוץ מזה, אין לך שום זכות להתנצל בשמי או להבטיח הבטחות בשמי. ואם אתה חושב שאני משאירה "טינופת", אז אני ממליצה לך לשמור מרחק, שלא תתלכלך.

אל תהיה תבע. זאת היתה בדיחה.

הי אלון, אתה זה שאמרת "כמה מחבריי הטובים היו יהודים", אז אתה צריך, יותר מכולם, להבין אותי.
אבל אל תדאג, סלחתי לך על המשפט. אין ספק שזו שטות שנפלטה לגמרי בטעות, כמו רוב השטויות שנפלטות לי.

כל מה שאמרת פה עליי, זה דוגמא טובה לכל השטויות שיצאו לי. ואני מתנצל.
אה, בעצם בנט אמר שאסור להתנצל. אסור! אסור! אסור!

ועכשיו ברצינות: אני לא בצד של אף אחד. אין לי צד. זה לא אני שבראתי את הימין ואת השמאל, אלא קבוצה של אנשים שהיו להם כל כך הרבה דיעות שונות שכדי שיהיה פחות בלאגנים, הם החליטו לעשות קצת סדר ולחלק את הדיעות שלהם לימין,
לשמאל ואחר כך גם נוצר המרכז בראשות לפיד וכחלון.

אבל כן, אני יודע שיש כמה פסיכים מהשמאל, וכמה צדיקים מהימין.
אורי אורבך היה אדם צדיק.
אבל מה לעשות שאני שמאל ושבאופן יחסי, יש יותר קיצוניים בימין מאשר בשמאל. זה לגיטימי לחשוב כך, כי אני מרגיש יותר קרוב אליהם מבחינת הדיעות.

ואני לא מיתמם. אני יודע בדיוק מה לא טוב עשיתי (וגם הודיתי) אבל מרגיז אותי לדעת שיש אנשים שגם לא מודים בטעויות שהם עושים.
אני רוצה הסכם שלום עם שונרא, ותאמין לי שגם עם ימניים אפשר להגיע לאיזו פשרה.

וכן, חתול מגרגר זה נורא נעים, ועכשיו גרמת לי לקנא. מצד שני, כשהוא שורט (או משתין) זה כבר עסק פחות נעים...


*דאע"ש זה לא מצחיק.

זשל"ב, זו אותה שונרא וזה אותו אורבך. אתה יודע, חתולים הם מאוד נעימים כשהם יושבים לך על החזה ומגרגרים, וכאשר הם עומדים על עקרונותיהם, אז שליפת הטופרים עלולה להיות כואבת. ככה זה. אין מה לחכות לשונרא הישנה - זו אותה אחת. היא פשוט התהפכה עליך, ובצדק מסויים. תנסה לא להיתמם, זה לא מחמיא לך. זו לא בושה לקחת דברים בחזרה. ולמרות שחקרת על אורבך, להגיד "כן, יש גם אנשים שפויים במפלגה הזאת" זו אמירה בעייתית, ה"כמה מחבריי הטובים הם יהודים" החדש. ואפילו אם התכוונת להתלוצץ עם דאע"ש, אז תאמין לי, כבנאדם שחוש ההומור שלו מאוד גבולי, לפעמים זה לא יוצא טוב.

בני אדם הם מורכבים, וכך אורי אורבך שהיה איש מאוד חיובי ונעים יכול להחזיק בדעות שאינן הולמות את תפיסת עולמך, ואנשים דווקא מהצד "שלך" עלולים להיות גועליים לאללה, שלא לומר פסיכים של ממש.

לא אקח משונרא שום עצה כשהיא כולה באטרף, אבל ממך, עוזי, אקח גם אקח.

למען האמת, הדבר הראשון שאמרתי כששמעתי שהוא מת, זה: "האם הוא היה קיצוני?" (כי הדבר היחיד שידעתי עליו זה שהוא מהבית היהודי).
כששמעתי שלא, ואחרי שקצת חקרתי עליו והקשבתי לחדשות, הייתי עצוב.


נצחיה, מסכים איתך. זה באמת סוג של הספד יותר מאשר ביקורת.

זשל"ב, הירגע, אתה נסחף. איש לא דרס אותך. באיזכורך בנשימה אחת את אורבך המנוח עם דאעש, אכן היה טעם רב לפגם, כמעט על גבול חילול כבוד המת. כתבת שאמך הזילה דמעה לשמע מותו, הגם בפניה התבטאת כפי שהתבטאת בפנינו? החיים והמוות ביד הלשון/המקלדת איננה קלישאה ריקה מתוכן. יהיה נכון ונבון להתייחס אל דברי שונרא כאל עצה טובה לחיים.

אז ככה. כבר אמרתי מזמן שכל מה שמתחת למלבן התכלת ולקו שמתחתיו כתוב "טוקבקים" הוא לא שלי בשום צורה. זה שטח ציבורי, כמו חדר המדרגות או המדרכה שליד הבית, וכל הגולשים יכולים לעשות בו כרצונם. אני אגיב, או שלא, לפי העניין. ממילא הפורמט האידיוטי שבו האתר בנוי מחייב לקרוא את הדברים מלמטה למעלה ולא בצורה הגיונית, ולא מאפשר שרשורים, כלומר להגיב ישירות לכל אדם. הייתי שותקת על זה, אבל אני רואה שהאתר כן עובר שדרוגים ושינויים. ובכן, זה הדבר הראשון שהייתי משנה. פורמט התגובות. לא סטטיסטיקות לייקים, לא אפשרות "לא אהבתי". תגובות בצורה טובה.

לא הגבתי כאן לאף אחד, כי זאת לא ממש סקירה אלא פוסט זיכרון, וכל אחד כתב את הרהורי ליבו בעקבות הרהורי לבי. בוא נגיד שהרהורי לבי היו פלטפורמה להבעות אבל והשתתפות בצער. הן גלשו למחוזות אחרים, אבל על זה אין לי שליטה. אם בכל זאת נחזור ונקרא את מה שאמרתי, זה היה די הפוך מהמחוז כאן. לא דיברתי על אורבך הפוליטיקאי. הרבה עשו את זה (כולל, אגב, שלי יחימוביץ' ואילן גילאון שהיו חברים קרובים על אף שאינם חברים באותה מפלגה). לא כתבתי על אורבל הפוליטיקאי כי בעיני זה לא היה החלק העיקרי באישיותו. למעשה כשהוא עזב את העיתונות ועבר לפוליטיקה, אי אז ב-2008, אני אישית די כעסתי. חשבתי שהוא יתקלקל או יושחת, או שיהפוך להיות פרלמנטר אפור ולא נחשב (ולא חסרים מקרים של אנשים מוכשרים בתחום אחד שהכנסת די קיפדה אותם). לשמחתי זה לא קרה, אבל זה עדיין לא העיקר האורבכי בעיני. העיקר האורבכי בעיני זו הכתיבה הסאטירית שלו למבוגרים והכתיבה האישית שלו לילדים. זה, והיכולת לטעון לגופו של רעיון, ולא לגופו של דובר. מה שמאוד נדיר.

זהו.

אריאל, תודה על ההמלצה.
אור, תודה על ההגנה.
שונרא, לא תודה על הדריסה.

ועכשיו ברצינות: אני מאוד מאוד מעריך אותך, שונרא. את כותבת יפה את הביקורות, יש לך השפעה רבה על אנשים, את בעלת יוזמה, את מצחיקה, את משעשעת, ויש עוד הרבה דברים טובים שאני יכול לומר עלייך.
אין לי שום דבר נגדך, או נגד אורי אורבך, ואני לא מבין איך פירשת את דבריי בצורה כל כך שקרית ולא נכונה, רק בשביל להינות מהספק הזה שהצלחת לדרוס אותי.
יכול להיות שגם אני לא בסדר, ושאולי לא הייתי צריך להגיד שום דבר, אבל הרשי לי בבקשה, כמו בעימות אמיתי ודמוקרטי, להציג את ההסבר שלי:

כשאמרתי שלי ולבית היהודי יש הרבה חילוקי דיעות, התכוונתי לכך באמת. למה אמורה לך להיות בעיה עם זה? זה לגיטימי, ולכל איש ואיש במדינת ישראל יש דיעה משלו. לא מתחתי ביקורת נגד אורי אורבך אלא על המפלגה שלו ועל מי שעומד בראשה (אחרי שאורי אורבך נפטר, החלטתי לעשות לו כבוד ולקרוא עליו באינטרנט, ותאמיני או לא, אבל מהרושם שנוצר לי ממנו, יצא שהוא היה אדם טוב, חכם, מצחיק. כן, כן, יש גם אנשים שפויים במפלגה הזו. בהחלט. אני מכבד את מותו, אני חושב שזה טראגי (בעיקר מפני שאני די היפוכונדר).

ושוב, לא השוויתי אותו לדאע"ש או קיצוניים אחרים. אמרתי שכשאדם מת, ולא משנה כמה חילוקי דיעות יש לי עליו, זה עצוב ונורא (בטח מה שהימין, ואולי אפילו את, מרגישים כלפי רצח רבין). את דאע"ש הוספתי בסוגריים בגלל שזה מקרה חריג, כי זה כבר לא עניין של סתם חילוקי דיעות, אלא חוסר אנושיות מוחלטת.

אני חושב שהקינוח של מרצ הוא לא כל כך רלוונטי. מרצ היא מפלגה נקייה ואיכותית, אבל בסך הכל הבהרתי את הפער הרב בין הבית היהודי למרצ, ושגם השמאל, שזה אני והמשפחה שלי, בוכים עם מותו של אורבך, זוכרים אותו ומכבדים אותו.

ובעניין דרעי והיטלר- אני לא רואה שום קשר בין היטלר פסיכופת משמיד היהודים (ולא רק יהודים) לבין פוליטיקאי שיושב בכנסת ישראל, שאמנם אני לא הכי מסכים איתו, אבל ברצינות, היטלר?
אם היית מספיק חכמה היית מבינה לבד, גם בלי ההסבר שלי, שאין שום קשר בינם.
אני יודע למה התכוונת. להערה שהערתי בביקורת של עולם על הביוגרפיה על דרעי. פירשת את מה שאמרתי לא נכון: באותו זמן כתבתי ביקורת על ביוגרפיה על היטלר (עכשיו, במבט לאחור, אני חושב שהייתי לגמרי אידיוט ושלא הייתי צריך לכתוב ביקורת על היטלר. טוב נו, אנשים טועים) ואז החלטתי, סתם ככה, באגביות מוחלטת, להפנות אותו אל ביקורת שלי על ספר ביוגרפי אחר.
לא השוויתי בין דרעי להיטלר. השוויתי בין שני ספרי ביוגרפיה.

ועוד דבר אחרון: לייק? חנופה שגרתית? מה יש לך?
טוב, אם אני כזה 'חנפן' ו-'מפזר לייקים' כמו שאת חושבת, אז בטח לא יהיה לך אכפת אם לא אתן לך לייקים וחנופות לביקורות הבאות שאת תכתבי גם אם אוהב אותן באמת, אה?



אז אחרי שאת דרסת אותי ואני דרסתי אותך בחזרה על מנת להסביר את האמת ולהציל את כבודי, הגיע הזמן, לפחות לדעתי, שהרוחותבינינו יירגעו. אם את רוצה הסכם שלום כתוב, אז גם בסדר, אבל אני לא מוותר על שום דבר, ועל אף ביקורת שכתבתי... סתאם, סתאם.

ועכשיו, בהכי הכי רצינות: אני רוצה לראות את השונרא של פעם. שונרא שצחקה, שונרא שהצחיקה, שונרא שכתבה יותר תגובות. קיצר, שונרא שכולם אוהבים לראות. לא שונרא הדורסת.
ואני מבטיח לך שאם זה יקרה, את תראי את הזשל"ב של פעם. את הזשל"ב שלא מעצבן, שלא פולט שטויות מהפה שלו ועושה טעויות מבלי לחשוב, זשל"ב שפחות נכנס לפוליטיקה, זשל"ב שיש לו יותר זמן לכתוב ביקורות וסיפורים. אני מבטיח. מילה של זשל"ב.

אני לא יודע למה בדיוק התכוונת כשאמרת enough is enough, אבל באמת חושב שהגיע הזמן להפסיק את כל המריבות האלו.





נצחיה- אני לא יודע אם את קוראת את מה שאנחנו כותבים פה בביקורת, אבל אני מבקש סליחה בשמי ובשם שונרא, על הטינופת שהשארנו בביקורת המקסימה שלך. אם תרצי שנמחק את מה שכתבנו, אני ושונרא נעשה כבקשתך.

יום טוב.

חבל מאוד שאתה לא מבין מה הבעיה, אבל את שלך אמרת: אני דורסת אותו בפומבי, שוב ושוב.
מאחר ואני מזהה דאגה כנה ואמיתית בדבריך, אגלה לך בסוד שלא מעט פעמים בעבר דווקא הקפדתי "לדרוס אותו" בסתר.
תשאל אותו על דרעי והיטלר, למשל.
אבל זהו. enough is enough.

שונרא, אני לא מבין מה הבעיה במה הוא כתב, ועוד יותר לא מבין מה הטעם בלדרוס אותו בפומבי, שוב ושוב.

אם הוא לא מכיר את אורי אורבך, מוטב שלא יכתוב כלום. שיסתפק בלייק ובחנופה השגרתית שלו.
אבל להתחיל עם זה שיש לו חילוקי דעות עם מפלגתו, להזכיר את שמו באותה נשימה עם דאעש(!) ועם קיצוניים אחרים ולקנח עם מרצ, זה מביך ומביש. לפעמים צריך לשתוק.

זשל"ב, אם אתה לא מכיר את אורי אורבך, מוטב מאוחר מלעולם לא. אל הספרייה סור, הישנה נושנה, וצא משם עם עשרה ספרי אורבך בתור התחלה.

יהי זכרו ברוך. לא הכרתי את הספר, תודה. אנסה למצוא.

אדם משכמו ומעלה, יהי זכרו ברוך.

יפה ! יהיה זכרו ברוך..

תודה, נצחיה. הלב כואב, באמת. לא הכרתי אותו אישית, אבל אני חושבת שהוא נגע ברובנו בדרכו החכמה, המוכשרת, ומעל לכל, האנושית.

יהי זכרו ברוך! אהבתי מאוד את השנינות שלו.

מכל אנשי הכיפות הסרוגות היפים, אורי היה בעיניי, החביב, המצחיק והטוב מכולם. בילדותי הרחוקה אפילו התפללנו פעמים אחדות באותו בית כנסת.
לבי נשבר כשנודע לי על מותו, אהבתי את האיש. תמיד אזכור אותו בבת שחוק. יהי זכרו ברוך. תודה, נצחיה, על המילים היפות.

רגעים ספורים לפני מותו, אורי אורבך תימצת את חייו במשפט אחד: "הוליך אחריו רבים בדרכו השקטה" והעביר מסר לילדיו: "תהיו אנשים טובים ויהודים טובים". כך, בשני משפטים צנועים, הסתכם עולם ומלואו. איש נדיר.

מסכימה מאוד.

ההומור הראשון שקראתי, היה המדור שלו באותיות.
הומור שנון ואינטלגנטי לילדים.
כך בכל ספרי הילדים שלו.

ותודה שהצחקת זו סיומת יפה לביקורת הזאת.
ותודה עליה.

מבחינה פוליטית, יש ביני לבית היהודי הרבה חילוקי דיעות.
אין לי מספיק ידע על אורי אורבך אבל זה לא ממש משנה, כי כשאדם נפטר (ולא משנה איזה אדם. טוב נו, חוץ מארגון דאע"ש או משהו קיצוני אחר) זה עצוב.

לאמא שלי, שמצביעה 'מרצ' מהיום שהיא נמצאת בארץ, היו קצת דמעות בעיניים, כשהיא שמעה את הבשורות. 'הוא היה איש מצחיק' היא אמרה.

ולביקורת עצמה: הביקורת כנה ואמיתית. הספר נשמע באמת מעניין. תודה שכתבת.

יהי זכרו ברוך, ושיגיע לגן עדן.

הספר מעניין אותי ואנסה להשיג אותו. תודה על הביקורת.

מענטש.

כשאורי אורבך התמנה לשר לאזרחים ותיקים, הוא בישר על כך בסגנון האורבכי הייחודי שלו:
"זהו, זה סופי. אני השר לאזרחים ותיקים. ספרו לסבתא. באמת."
שנון. מבריק. חכם. מצחיק. אמיתי. מאיר פנים.
וצעיר. כל כך צעיר. כל כך חבל.
יהי זכרו ברוך.

עצוב! מצער שנפטר ובגיל יחסית צעיר.

יהי זכרו ברוך !