ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 3 בפברואר, 2015
ע"י פואנטה℗
ע"י פואנטה℗
קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה
עַם עֲבָדִים וּמְזֵי רָעָב
אֵשׁ הַנְּקָמוֹת הַלַּב לִחֵכַה
לִקְרַאת אוֹיַב הִכּוֹן לַקְרָב.
עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה
מִגַּב כָּפוּף נִפְרֹק הָעֹל
אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה
לֹא כְלוּם מִתְּמוֹל,
מָחָר – הַכֹּל.
מתוך הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנָל, ההמנון של המפלגה הקומוניסטית
איש קטן קומה וחלשלוש, שרד כנגד כל הסיכויים והקיף את עצמו בבריונים שעשו כדברו מאז שהיה ילד. הוא הפך את עצמו לסטלין - "איש הפלדה". 30 שנות שלטון ספוגות בדמם של מיליונים, אותם אנשים שהבטיחו להם עולם חדש וגב זקוף, הבטיחו להם שיהפכו מכלום להכל...
אבודים, מושפלים, מפוחדים ומכופפים – הם מאחלים לעצמם להפוך לבלתי נראים, רועדים שמא יניחו יד על הכתף...
בשבילם, בית הוא רק קורת גג, קירות חסרי תועלת שאין ביכולתם להגן עלייך מכל רע. בשבילם - אולי זה יקרה עוד הלילה, ב- 4 לפנות בוקר, בזמן שתהיה הכי פגיע, הכי מושפל ו..."שלא תעיז להסתכל להם בעיניים"...
טום רוב סמית מודה שבשום פנים ואופן לא היה יכול לכתוב את הסיפור הזה אלמלא קרא תחילה את "זיכרונותיהם, יומניהם וקורותיהם של כמה סופרים", והוא מביא רשימה של ספרים, מלווה בהמלצה חמה.
אין לי ספק שהתחקיר שהוא עשה הנו יסודי ומעמיק, ובזכותו הוא הצליח ליצור אווירה אותנטית של התקופה, אבל – וזה אבל גדול – לאורך כל הספר ריחף מבט-על של סופר מערבי שמנסה לדחוס מחשבות ומסקנות שהתבשלו והצטברו בדיעבד, ובמשך תקופה ארוכה, לתוך מספר חודשים שבהם סוכן אכזרי, פרנואידי וחסר רגשות הופך להיות ההפך הגמור של עצמו ותוך כדי מפגין יכולות ניתוח היסטוריות יוצאות דופן.
ו"מתח מסעיר" גם לא היה כאן. אם כבר, אז מתח די מלאכותי כי מספיק שנקפל את תפאורת הרדיפה וההימלטות של הסוכן, נגלה שפתרון התעלומה הוא פשוט ומתבקש.
3 מתוך 5.
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
