ביקורת ספרותית על האיש המת מאת אוריה שביט
ספר לא משהו

---

ספר מיותר, מאכזב, מייגע ומייאש כל כך.
יצא לי לקרוא כמה פעמים סיפורים בהם הגיבור מגלה שהוא פשוט לא קיים, או שיש לו מחליף ("את והב בסופה" של עמוס קינן "מבצע שיילוק" של פיליפ רות ו"Flow My Tears the Policeman Said" של פיליפ ק. דיק).
סיפורים כאלה, של משבר זהות, יכולים לתת הצצה עמוקה ומסקרנת אל הפילוסופיה מאחורי נפש האדם והקיום האנושי. באופן דיי מצער, כל זאת לא קיים בספר הזה. כמו כמעט כל הספרים העברייים החדשים שיצא לי לקרוא, הוא עוסק יותר בריקנות שבקיום בעולם ההי-טקיסטי המנוון (רוחנית, נפשית, מוסרית?) בו אנו חיים.
הצער הוא שאופיו של הסיפור עצמו, הקצב שבו הוא מתקדם, הוא מייגע ומשעמם כמו החיים בקיוביקל בו נמצא ההיי-טקיסט הממוצע, או השורות הארוכות של טקסטים חסרי-משמעות (עבור ההדיוט) של חוזים ומסמכים משפטיים אחרים.

לא, כמעט ולא מצאתי משהו מקורי בספר עם כל כך הרבה פוטנציאל.
האוירה ה"עתידנית" בספר מסתכמת בעיקר בכך שבתל-אביב יש רכבת תחתית אחרי רעידת אדמה. ממש נועז!!!!!!! (למי שהדמיון שלו מסוגל להפרש לרוחב של עשרה מטרים לכל כיוון, פחות או יותר).

בקיצור, השמרו לנפשותיכם, וקראו ספרים טובים יותר.

» ביקורות נוספות של קורנליוס
» ביקורות נוספות על האיש המת