“שנה שעברתי למדתי קורס "ארמית ממלכתית" (שזה למעשה אותו ניב של הארמית המקראית, אלא שהוא מכיל גם טקסטים נוספים שאינם מן הקורפוס המקראי). חשוב לציין שהארמית המקראית היא לא הארמית התלמודית, ויש קושי במעבר מקריאת טקסט כדוגמת הפרקים בספר דניאל או עזרא, לבין קריאה בגמרא. אופן הקריאה, לכשעצמו, שונה במהותו.
במהלך הקורס נעזרנו רבות בספר הזה, ובמובן הזה כן אזקוף לזכותו של הספר שמצוי בו כל החומר הדקדוקי, שזה בעצם עיקר מהותו.
אמהמה, אי-אפשר ממש ללמוד את השפה באופן עצמאי באמצעות הספר הזה (אולי רק ליחידי סגולה), וזאת בניגוד לספרי דקדוק אחרים (שאולי הם המיעוט שבספרי הדקדוק). הספר מכיל פרקים ותתי-פרקים רבים הכוללים את הנושאים הדקדוקיים, טבלאות רבות (במיוחד עבור הטיות הפעלים בבניינים השונים ובגזרות השונות), מילון קצרצר (שכולל רק את אוצר המלים המקראי), ואת הטקסטים המקראיים.
באופן כללי, סדרת האנציקלופדיה המקראית ערוכה בצורה כזו שמחלקת את כל הנושאים לתתי כותרות ולתתי-תתי-כותרות. יש בזה יתרון מתודולוגי, אך הוא לרוב אינו מאפשר קריאה רציפה, אלא פשוט "חומר עיון" שאפשר להגיע אליו בקלות בעת הצורך.
היו גם כמה פעמים שהמרצה הזהירו אותנו מהסתמכות בפרדיגמות (טבלאות ההטייה) שבספר, אך אלו הם מקרים בודדים, ונדמה שמדובר יותר בויכוח בין חוקרים, מאשר טעות יסודית ו"מוכחת" (עד כמה שניתן להוכיח דבר-מה לגבי שפה שלא מדברים אותה, בניב הזה, מעל לאלפיים שנה).
בקיצור, ספר-עזר טוב, אבל לא הייתי אומר שאפשר ללמוד איתו באופן עצמאי.”