ביקורת ספרותית על האיש המת מאת אוריה שביט
ספר מעולה

---

דף ראשון בספר ציטוט: איש אחד חלם
שבלילה הוא מת
ובבוקר הוא קם
וגילה זו אמת (שיר עם)
העלילה מתרכזת בברק לביא- איש עסקים נשוי לד"ר מיכל לביא ולו בת שנשואה לנתן פרנקל ושאול שלומד קולנוע.
ברק לביא- עורך דין בעבר וכיום מנהל משרד עצמאי ליבוא ויזום עסקים. אומנם נשוי אך חיי הזוגיות שלו בהתפוררות זה זמן רב והקשר עם ילדיו לא מהודקים במיוחד.
ברק עולה על טיסת אל על ובשובו לארץ, במטוס תוך כדי עיון בעיתון "הארץ" הוא מגלה מודעת אבל המבשרת שהוא מת. האם זה באמת הוא?
עם הנחיתה בארץ הוא מנסה לברר עם נהג המונית אם קרה משהו מיוחד בארץ בימי היעדרותו אך לא מעלה דבר. ברק לביא מגיע למשרדו והמזכירה חושבת שהוא אח של הנפטר, הוא ממשיך לביתו וגם שם אשתו, ילדיו ואפילו הכלב לא מזהים אותו. כולם מסכימים ואומרים לו שהוא מזכיר להם את המנוח:
ברק לביא ז"ל.
ציטוט עמוד 44 : "זה קרה באופן פתאומי", אמרה מיכל בשקט. "הוא יצא מתחנת התחתית באבן גבירול, מול המשרד שלו וצנח לרצפה. דום לב, כבר היה מאוחר מדי כשהוא הגיע לבית החולים".
מכאן ואילך מתפתח סיפור דמיוני, הזוי ויצירה מקסימה. איך אדם יכול להיות חי ומת באותה שעה.
הספר מחולק לשלושה פרקים:
פרק ראשון-ההודעה המרעישה... אני מת.
פרק שני-ההתמודדות בחיי המוות ו/או אם תרצו, החיים בחיי המוות החדשים.
פרק שלישי- אני לא מגלה ... זה הפרק שגרם לי ללחוץ חזק על דוושת הדלק כדי לטוס לסופו של הספר.
הסיפור קולח, מעניין, הרעיון מקסים ואף מצחיק. למי לא קרה שראה את שמו מתנוסס על מודעת אבל?
הימים הם ימים מאוד מיוחדים בת"א: יש רכבת תחתית, יש שלג, העיר אחרי רעידת אדמה חזקה ואפילו בניין רב קומות קורס ברחוב רוטשילד ונהרגים בו 75 אנשים.
תקלה ברכבת גורמת לברק לביא ללא מעט אגלי זיעה על מצחו שכמעט איחר להלוויה של עצמו... מצחיק הה?
ברור שבגלל שהוא נחשב כמת הוא אינו יכול לחזור לביתו ואז הוא נאלץ ללון בבתי מלון אבל, הכסף הולך ואוזל ואז הוא פונה ללון בבית ספר שקולט כל מיני חסרי קורת גג. שם הוא מכיר את גו'קר (אסיר שישב בכלא בארה"ב). גו'קר עושה מה שבראש שלו וחיי מיום ליום כמו שאומרים. הוא גם זה שעוזר לו בחיי המוות החדשים שהם לא קלים. אדם שהיה לו הכול פתאום נאלץ לאסוף בקבוקים ופחיות שתייה למחיה. ברק וגו'קר חיים בחורבה ליד הים, מתקלחים ומצחצחים שיניים בים. כל יום מחפשים חפצי ערך שאבדו לאחרים ומתפללים לבציר טוב של בקבוקים שתמורת הכסף שיקבלו יוכלו לקנות מזון. פתאום כל הוצאה הייתה שקולה, לדוגמא אם החישוב לחיי מחייה ליום היו 45 ₪ ובחייו הקודמים היו עניין של מה בכך, פתאום כעת כאשר השגתם היא על בסיס יומי זה הפך להיות נושא מרכזי.
בחיים החדשים לברק לביא אין תעודת זהות, אין רישיון נהיגה, אין כרטיס אשראי אין כלום ואז מה? משתמשים ברישיון נהיגה של מישהו אחר... פתאום הוא הופך להיות אהרון דיוויס.
עמוד 171 ציטוט: "מה זה משנה אם יש? בטח שיש. והוא לא נראה כמוך. אבל אתה הרי לא נוהג עם התעודה הזאת. אם יעצרו אותך פעם על אמת, יגלו ואן ויי או אנזר. מי אתה. זה בשביל סתם, שאם פקח ייכנס לבית שלנו, הוא לא יעצור אותך בחשד שאתה פועל זר מפולין או משהו כזה."
קלישאות שהולכים עם הספר הזה: "לשקר אין רגלים"... "חיים רק פעם אחת"...
אחד ממיני משפטים שתפסו את עיניי ציטוט עמוד 230: "מאז שהייתי ילד אני נוהג כך, כך נכון לאדם לנהוג, זמנך אינו שלך, זכור זאת תמיד ותראה ברכה במעשיך".
אוריה שביט בכישרון רב, עם לא מעט פיתולים ודמיון פורה, מוביל סיפור על הישרדות של אדם שהיה לו הכול ועכשיו אין לו! הוא לא קיים! הוא קיים?
הספר עוסק בנושא של המוות שמיד מצטיירת תמונה של עצבות וצבעים כהים, אך לא כך בסיפור העלילה הנוכחי. זהו סיפור שבהחלט מגרה מחשבות מה יהיה אחרי המאה העשרים ומאידך הוא רווי בהומור רב... ממש כיף של ספר.
מילה טובה לעיצוב הכריכה: יופי של כריכה ואיור נהדר שמשקף את העלילה כולה באיור אחד פשוט ויפה.
לסיכום: אני בטוחה שאם זמני הפנוי היה עומד לצידי, הייתי גומעת את הספר הנוכחי במספר שעות של קריאה רצופה.
אם אתם שואלים אותי אם אני ממליצה על הספר... בהחלט כן! ספר קטן בכריכה רכה אבל עם סיפור גדול.
תודה רבה לאוריה שביט ממתינה בערגה לסיפור הבא.
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על האיש המת