ביקורת ספרותית על הבית אשר נחרב מאת ראובן נמדר
ספר טוב

---

קשה לתאר את הספר הזה. הוא מתחיל מצוין והגיבור שלו מעורר אהדה וסקרנות מיידית. גם שאר הדמויות כתובות היטב. אבל בהמשך הוא מסתבך ונוטה להאריך במקומות שהיה עדיף לקצר.
תיאור ההתפוררות של עולמו המושלם-כביכול של אנדרו כהן הוא מוחשי מאוד, לעתים מוחשי מדי (בלי להסתכן בספוילרים - מצאתי את עצמי מדלגת על יותר מדי קטעים של בשרים מסוגים שונים...), אבל למעשה אין שום הסבר לשאלה מהו בעצם המניע להתמוטטות הזו. מה היה כל כך לא בסדר בחיים הכאילו מושלמים שלו? גירושין ועזיבת בית הם לא תירוץ מספיק במציאות שבה כל זוג שלישי מתגרש. גם לא העובדה שהוא מנותק מהזהות היהודית שלו.
הניסיון לקשור בין החורבן האישי לחורבן בית המקדש לא ממש עובד. הרעיון מושך, אמנם, אבל קטעי הטקסט שמסודרים כדפי גמרא ומשולבים בסוף כל פרק הם צפופים מדי ולא נגישים לקורא הממוצע. לדעתי רוב הקוראים יתייחסו אליהם כאל איורים או כסתם גימיק ולא יותר. אפשר היה להסתפק בחזיונות ובחלומות הרבים שמתוארים בספר גם לצורך ההשוואה הזו בין האישי ללאומי.
תיאורי היחסים של אנדרו עם הנשים השונות בחייו - בנותיו, גרושתו, אהובתו הצעירה, אמו - לא מגובשים מספיק ומשאירים תחושת החמצה. ובכלל, התאכזבתי מהמסר שרומז לכך שגברים הם בסך הכול ילדים מגודלים שחייבים איזו אישה שתעשה להם סדר בחיים.
גם נושאים אחרים שצצים פה ושם, כמו למשל היחס של היהודי האמריקאי לישראליות (בדמות השכן דובר העברית שצץ מדי פעם בעלילה) לא מובילים לשום מקום. ובשביל מה היה צריך לדחוף גם את מגדלי התאומים לתוך כל זה? לא ממש הבנתי.
למה בכל זאת כדאי לקרוא? בגלל התיאור המדויק כל כך של העולם האקדמי על כל צדדיו, בגלל התיאורים הנהדרים של העיר ניו-יורק, ובגלל שבתוך כל הגודש המוגזם הזה מסתתרות לא מעט פסקאות שהן פנינים ספרותיות אמיתיות.

» ביקורות נוספות של ספרים שענת
» ביקורות נוספות על הבית אשר נחרב