ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 29 בדצמבר, 2015
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
אנדרו כהן הוא גבר אלגנטי, מתוחכם, פרופסור מעוטר מן-המניין באוניברסיטה ניו-יורקית, מומחה עולמי לתרבות השוואתית, מצליח, עשיר, משכיל, יהודי-אבל-לא-מאמין, מעולה עם נשים, בשלן בחסד, אמן בנשמתו, גרוש-אבל-שומר-על-קשר-טוב-עם-גרושתו, מבין ביין, יציב, בשיא חייו, בעל יכולות אינטלקטואליות מבריקות, כותב ומפרסם בכתבי-העת הנחשבים ביותר, יפה תואר ונחשק בקרב כל רואהו, אב מסור לבנותיו, מרוחק אבל בעל פנימיות עשירה ומגוונת, מתגורר בדירה יפהפיה ומעוצבת בניו יורק, מסודר כלכלית, תורם קבוע ל"בצלם" ואוהב את ישראל אבל מרחוק, בן זוג לבחורה צעירה ממנו בשלושים שנה אבל יפה, חכמה ומתוחכמת, אוהב לקום מאוחר בימי ראשון ולשתות קפה משובח ומיץ תפוזים, מעריך את הפרטיות שלו ולכן מקשיב היטב להודעות במשיבון לפני שהוא מחליט, בנחישות ואלגנטיות את מי לסנן ולמי לחזור מאוחר יותר, שומר על כושר...
רגע, נמאס לכם? להפסיק? כל הטוב הזה מוגזם? יותר מדי אנדרו אנדרו כהן כהן כהן? אבל מה קורה בספר ולמה לקרוא אותו? למה הוא זכה בפרס ספיר? זה ספר טוב? יש עלילה? מה לעזאזל? אז אם לכם נמאס, מה יגידו אזובי הקיר?
אני לא משוכנע שיש לי את התשובות. קראתי משהו כמו מאתיים עמודים, ואני חייב לומר שיש בספר הזה משהו מבלבל. כאמור, המון המון אנדרו כהן, קם, מתלבש, מצחצח שיניים, שותה יין משובח עם ניחוח מרוחק של שרף אורנים ולשלשת איילים, אלגנטי עד בלי די, מבשל אומצת בקר אורגני על מרחשת הנחושת, יוצא לבר מצווה מפוארת, ידה ידה ידה. בראש כל פרק, מפורטים ברב-רושם התאריך הלועזי והעברי, מה שאמור להעניק לקורא איזה שעון פנימי, ולהכין אותו לאיזשהו מאורע מכונן, או לתת לו תחושה שדווקא לתת-הפרק הזה שבו אנדרו פי. כהן מתעורר כי היה לו חלום רע וצרבת יש איזשהו תפקיד נסתר בהמשך שבו יתברר לנו שכל האירועים הבנאליים האלה היו בעצם אקדחים שמונחים על השולחן במערכה הראשונה, כאלה שיירו בשלישית, ואולי אפילו בשניה. אלא שעוברת מערכה אחת, ואז שתיים, ואז שלוש, ואז ארבע, ומדי פעם יש איזשהו משהו שמתרה בקורא שהנה הנה תבוא כאן התפרקות, או התפתחות משמעותית, אבל היא לא הגיעה. לא בימי חיי. לא במאתיים העמודים האלה. האקדחים מונחים ומונחים, אבל אף אחד מהם לא ממש יורה. זה מזכיר לי מישהי שאומרת לבעלה שהיא מכינה לו הפתעה בחדר השינה, ושייכנס רק כשהיא תקרא לו, אבל נשארת בפנים חמש שעות, מכינה ומכינה ומכינה, עדיין לא, עדיין לא... . מרוב איפוק ומשחק מקדים קיבלת קורא מפורק, מפוהק, שאולי מתרשם משפתך העשירה, שלא-לומר מרהיבה, אבל אין לו כבר כוח להיכנס לחדר השינה ולהמשיך להתפעל מהדבר האמיתי שאולי יבוא ואולי לא.
אז בהחלט, מדובר בספר עשיר, יש שיאמרו יצירת מופת, כתוב לעילא (באמת), בשפה מרשימה וגבוהה, לרוב על סף הפאתוס ולעתים אף חוצה אותו, ובגדול. תיאורי המצבים והאינטראקציות מבריקים, ליריים וסופר-מדוייקים, אך לצערי לא הצליחו להחזיק אותי מעוניין מספיק כדי להמשיך ולהבין את האמירות הרבות-להפתיע שנרמזו כבר בתחילתו. ההידרדרות (בשפיותו? במצבו הנפשי? בשלוותו ובבועת חייו?) של אנדרו והחזיונות המיסטיים שהוא חווה היו מסקרנים, אבל הדרך המטרחנת לעבר המטרה, תהיה אשר תהיה, גרמה לי רצון לעבור לדבר הבא, ובהקדם. ההתלבטות, תסלחו לי על הצרפתית, לא צריכה להיות בין לתת לקורא בדייט הראשון לבין להחזיק אותו עד החתונה. יש גם אמצע. אסטבלישינג של מאתיים עמודים, ואפילו של חמישים, זה טו פאקינג מאצ'. נקסט.
****
35 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
שונרא החתול
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
אז 'שלשלת איילים'. זה לשלשת נוזלית.
אז בפעם הבאה תראה "משחקי הכס". גם "שושלת טיודור" הולך. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
לגבי חדר השינה, נרדמתי מול "משחקי השף".
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
לשלשת, לרוע המזל, היא רק של עופות. רשלנות קשה מצדי
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
אמרת "תורם קבוע ל'בצלם'", אמרת פרס ספיר.
ואני הייתי מתה לקרוא ביקורת של הרמן קוך על הספר הזה. וראובן נמדר היה מת שהרמן קוך יקרא את הספר שלו. כן, נראה לי שהייתי עושה מטעמים מהספר, אבל יהיה קשה להתחרות ב"שותה יין משובח עם ניחוח מרוחק של שרף אורנים ולשלשת איילים." איזו עפיצות משובחת יש לפלצנות המזוקקת הזו. התקרבת צעד נוסף לקוכי שלי. (איך פספסתי את הביקורת הזו?) אז מה היה בסוף עם ההפתעה בחדר השינה? |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
הייתי מת לראות ביקורת שלך על הספר הזה, שונרא.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
ספרים מעניינים
|
|
|
מתלמד
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
מראיין: לסיום, מה תרצה לאחל לסופר ולבית ישראל?...
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אה, פיקטיביים? הם היו נראים לי קצת fishy מבחינת הניסוח והתכנים (סיפוריים מדי למה שזכרתי) אבל פשוט תיארתי לעצמי
שזה שייך לחלקים שאני לא מכיר (יש לא מעט), ושנמדר לא היה נכנס לכל ה"תוספות" והפירושים השונים. חלק קראתי וחלק לא. עכשיו כשאתה אומר שהם בדויים, אני מוצא שזה מצד אחד מרשים מאוד, ומצד שני, why would he even bother? שזה גם מלמד את כלל החווייה שלי על הספר הזה. תראה, כתבתי שזה בהחלט ספר מרשים (או לפחות שעשה פרצופים כאילו הוא הולך להיות כזה), אבל הסבלנות שלי אליו מרגע מסויים ואילך פשוט כבתה. אני בהחלט מבין איך היית יכול להתרשם מהספר הזה כמו שבאמת קרה, אבל אצלי, למרות ההתחלה המבטיחה, השיעמום וחוסר ההנאה גברו על הקסם והאינטלקט.
|
|
|
מתלמד
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
מראיין: ומה דעתך על קטעי הגמרא הפיקטיביים ששזורים לכל אורך הספר? ניסית לקרוא אותם?
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אני חושב שהרעיון מעניין אבל הביצוע מרגיש מאולץ לגמרי. לפחות עד איפה שקראתי.
אני לא מאמין לחזיונות האלה, והחיבור הניו אייג'י הקלוש לעבודת הכהן הגדול נראה לי קצת פתטי :-)
|
|
|
מתלמד
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
וכבן אדם עם שורש והבנה דתית, מה דעתך על התמה? על כך שלמעשה לעולם המודרני מערבי יש
למעשה עבר דתי ואפילו יהודי שהוא מתאמץ לשכוח. ושפרופסור מודרני לא יכול לברוח מריח פאגני של קורבנות בהמה?
אני ממש סקרן |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
לפעמים אני תוהה, למה בכלל אני ממשיך לקרוא ספרים שמעצבנים אותי, או לחלופין שלא מהנים, מבדרים או כל דבר אחר.
כאן פשוט שאלתי את עצמי, למה לי? ולא היתה לי תשובה מספקת. אז די.
|
|
|
מתלמד
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אם היית ממשיך לקרוא עוד 200 עמודים, היית חווה תמונת מראה של מה שתיארת.
אנדרו כהן הופך לנוירוטי, שונא עצמו, מסוכסך עם אהובתו, ומפוזר עם תסרוקתו. בקיצור, עלייתו ונפילתו של אנדרו כהן. ניסיתי לשים על זה את אצבע העכבר בסקירה הצנועה שלי. אבל אני מודה שהיו לי תמריצים אישיים לצלוח את כל הספר ואפילו להנות.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
חביבת הקהל זה אחלה.
רק שלא יעשו בושות בסגנון הזה:
https://www.youtube.com/watch?v=nmqAjr0xs04&feature=youtu.be (תחילת הפדיחה - 2:40) |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
חביבת הקהל זה גם משהו :-)
|
|
|
ניר
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
ואחלה ביקורת :-)
|
|
|
ניר
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
לעולם לא אזכה בפרס ספרותי. (הי, נתתי לעצמי מחמאה?)
|
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
גדול
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אפרתי, אני יודע בדיוק למה את מתכוונת.
יש דברים שלמרות שהם יפים ומוצלחים, הופכים למניירה במינונים לא נכונים. וזאת המילה כאן, כמו בכל דבר אחר. מינון. זה נכון באמנות, בקולנוע, בבישול, בספרות, ביחסים בין אישיים וכן הלאה.
ואירית, תודה (-: |
|
|
אירית פריד
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
הוי כמה שאתה צודק. החזקתי את הבטן מרוב צחוק במהלך כל קריאת הביקורת שלך. לא יכולתי בעצמי לכתוב באופן כל כך חד ומדוייק כמוך . יוצא מהכלל. במיוחד המקבילות האסוצייטיביות שלך.
|
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
ברור, שכאשר ההתייחסות לספר מתפרקת למדדים מדעיים, אין לפופולריות כוח רב ברשימה.
אני מכירה סופרת מצוינת, שזכתה להוקרת האקדמיה, והיא אכן כותבת נפלא. אבל השעמום מכה כל חלקה טובה. זה כמו לראות סרט, שכל הזמן משתמש בקלוז אפ.
מצד שני, אמרה לי עורכת משובחת מהדור הישן, אחת שהיא אוצר של השכלה ספרותית: חשוב שהספר יהיה גם פופולרי, כי אדם לא כותב לעצמו. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אבל יש הרבה פעמים שהמשוואה שיעמום=פרס כן עובדת (-;
|
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
לא תמיד המשוואה פרס=שעמום עובדת. ישנם ספרים נהדרים ומרתקים שזכו בפרסים.
ולפעמים, נצחיה, את צודקת.
|
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
נצחיה, אין כמוך. אכן חומר למחשבה: "בלתי מעניין בעליל. קלאסי לזכייה בפרסי ספרות."
|
|
|
נצחיה
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
גם אותי הוא שיעמם מאוד.
ועוד היה לי תמריץ לקרוא כי אחי עזר שם בניקוד או משהו. בלתי מעניין בעליל. קלאסי לזכייה בפרסי ספרות. |
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
לא ששקלתי לקרוא אותו. תודה שקראת את חלקו בשבילי.
|
|
|
דוידי
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אני לא חציתי את עמוד מאה וואי איזה ספר משעמםםםם!
השפה אכן מאוד יפה אבל מדובר בדמות מעצבנת ובנוסף גם משעממת ומטרחנת להפליא ודי בלתי אפשרית ומלאכותית. גם אני חושב שהגזמת עם שלושת הכוכבים... אבל יאללה קטונתי.
|
|
|
יוֹסֵף
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
כתבת יפה.
אף שאני מאלה שאהב את הספר, כפי שניתן להתרשם מהסקירה שלי, אני יכול להבין מאוד את מה שכתבת. צריך סבלנות לספר הזה, וייתכן מאוד שצריך להגיע אליו בזמן מתאים.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
הוא היה יכול להיות כוכב אחד. אבל היה יכול להיות גם חמישה, ממש בקלות. אז שלושה.
|
|
|
בת-יה
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
ספר שעזבת באמצע ו- 3 כוכבים? הכיצד? אצלי ספר כזה היה זוכה בקושי לכוכב 1.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
ייתכן שזה בדיוק כמו שכתבת, אשריקו. הרבה טעם של ניו יורק, וכתיבה יפה, עם עוד משהו שנחבא מתחת לפני השטח. אלא שנולדתי קצר רוח, ואולי כאן זה בעוכריי. ראיתי שהיו כמה שהתלהבו.
אגב, תמונת השער היא אחד הדברים המדוייקים והמרשימים שבספר. קרני האור האלוהיות (המושג המקצועי הוא God rays) שנכנסות מהחלון ומאירות את היומיומי באור יקרות.
מחשבות, תודה. |
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
מהודק, מדויק, קולע וקורע. יפה.
|
|
|
asheriko
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
נשמע ספר טוב עם המון טעם של ניו יורק. תמונת השער היא של הגראנד סנטרל GRAND CENTRAL - כמו תחנה מרכזית אבל מקשרת בין מדינות במקום בין ערים ואחד המבנים היפים והעתיקים יחסית.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
וומרנית זו אחות של וולברין
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
בסדר.
אז לא.
(גם אם יש לי הרושם שזאת הגזמה והיפוכה, בישול כזה איטי ומייגע יכול בהחלט לשגע). איך אומרים אסטבלישינג בעברית? את ה'וומרנית' כבר תיקנת למרות שזה הרבה יותר מדליק מ'יומרנית' |
35 הקוראים שאהבו את הביקורת
