ביקורת ספרותית על ילדת הביצות - מפרש # מאת שׁיבוֹן דוֹאְד
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 16 בנובמבר, 2014
ע"י מוּמוּ


טוב, מישהו חייב לכתוב על הספר הזה, ואני שמחה להיות בין הראשונים.
בואו נתחיל.
פרגוס בן שמונה עשרה, והוא מוצא גופה. גופה של ילדה שחיה לפני תקופה שלמה, משומרת על ידי בוץ. וכל זה תוך כדי חפירה לא חוקית וגניבתו של הבוץ המקומי, הכבול.
וזה רק הולך ונהיה יותר גרוע.
אח של פרגוס, ג'ואי, יושב בכלא ושובת רעב במטרה להפוך לאסיר פוליטי, דוד שלו הוא מתבודד הכפר, הידיד שלו הוא חייל שאמור להרוג אותו והפרובוס מנסים לצרף אותו לשורותיהם.
כל בוקר פרגוס יוצא לריצה שכוללת העברת חבילות סגורות אל מעבר לגבול ופגישה עם אוויין.
אוויין!
טוב, בואו נתמקד.
אמא ובת, ארכיאולוגיות, באות כדי לחקור את הגופה, שבינתיים הוענק לה שם- מל. פרגוס עוזר להן להעלות השערות על מוצאה ודרך חייה בתור המגלה שלה, ועל הדרך כצפוי, מתאהב בבת קורה.
אז בגדול,
מה יש לנו שם?
סיפור עצוב על מלחמה גדולה שלא-הבנתי-בדיוק-על-מה-היא, על שובתי רעב, על עיירה שלמה מסוכסכת, אנשים שסתם ככה מתים, חברויות נאמנות ומעל הסיפור העצוב של מה קרה לפני שחיינו פה.
הרגו גמדים. חשבו שהם עושים מזל רע, כישוף.
ואני שואלת, למה? זה כמו הקטע עם המכשפות. באילו עוד אמונות מגוחכות האמינו פעם? וזה כל כך עצוב, מה שקרה למל ולכל השאר.
ולאוויין.
ועכשיו אני אגיד לכם למה אהבתי אותו כל כך: כי הוא אנושי. הוא משתמט מהשמירות ומנגן במקומן, רק רוצה שלום, מוכן להתיידד כדי להפיג שיעמום, ומעל הכל- הוא פשוט דמות כזאת שמתחשק לך לבכות כשהיא מתה.
והוא מת.
אם הדמעות שלי היו עובדות, הייתי בוכה נהר. אני אומרת לכם, הייתי קרובה *מאוד* לדמעות.
לעזאזל, אני לא מצליחה לכתוב נורמלי.
אם הגעתם עד פה, אני מוחאת לכם כפיים.
רוצו לקרוא, כי אין מספיק אנשים שמכירים את הספר האדיר הזה.
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מוּמוּ (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
איזה ספוילר?
אולמו (לפני 3 שנים ו-3 חודשים)



1 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ