ביקורת ספרותית על סוף דבר - ספרי סימן קריאה # מאת יעקב שבתאי
ספר מעולה

---

יש לי חבר שאני מוקירה עד מאוד וכשיוצא לנו לשוחח, מידי פעם, בימים טובים שבהם אינו עסוק בתלאות החיים ויש לו מצברוח ״מרומם״ הוא שוטח בפני את צרותיו, מכאוביו, אנשים שמנסים להרע לו ועד כמה, אם בכלל, אנשים ירגישו בחסרונו אם יחליט להסתלק מהעולם ללא אזהרה.
הוא רגיש באופן יוצא מן הכלל וחד אבחנה לגבי מצבים ואנשים הנקלעים לתוכם.
ביודעי שהוא מתקשר פעם ב... אני תמיד מקשיבה לו בתשומת לב, מנסה לתת עצות נבונות, מנחמת, מחזקת ומחמיאה.
ולאחר ששיחתנו מסתיימת, אני מרגישה ששיפרתי את עצמי קצת יותר.
אני יודעת בוודאות מוחלטת כמעט שדבריי עזרו לו כמו כוסות רוח למת; הוא קיבל את מנת ההרואין שלו ממני והוא יהיה ב-היי לרבע שעה עד שיתקוף אותו החולי הבא אך מבחינתי; הכושי עשה את שלו: מצב רוחי מרומם ואני מחוזקת, אופטימית ונכונה להעביר את היום במרץ.
לדאבוני זה נקרא: צרת רבים חצי נחמה.

אני מתנחמת שהמצב אצלי טוב יותר מאצלו, שהדשא אצלי בגינה ירוק יותר ובאופן כללי תפיסת עולמי הבריאה ואורח חיי השליו הם אלו שהקנו לי יתרון אדיר וכמה כיף לעודד את המסכנים והנרצעים ובפרט להתעלם מהעובדה שהסנדלרית הולכת יחפה כבר הרבה זמן ולפיכך מתעלמת מהחתכים, השריטות והפצעים שחלקם אמנם הגלידו אך לעולם תישאר צלקת שתזכיר.
ואני טובה בלטאטא דברים מתחת לשטיח. אל״ף, כי אני עצלנית ולא אוהבת לנקות ובי״ת כי הפתרון, לא נראה באופן מיידי על פני השטח ולא כל דבר זורקים לפח. כך לפחות אמרה לי פעם סבתי כשהיתה בחיים.

חברי היקר מרוחק אלפי מילין ממני ולא הייתי נזכרת בו לולא נתקלתי בספרו של יעקב שבתאי ״סוף דבר״
אחד הספרים היותר פסימיים שקראתי איי פעם בחיי והמתאר מצבים כל כך מדכאים עד כי נעשיתי חלשה וחיוורת ובמשך שבוע התעקשתי שלא לשוחח עם נפש חיה.
משום מה הייתי בטוחה כי מצבו המעורער של הגיבור יחזקני. כמובן שאזדהה עמו, אזיל דמעה בעודי קוראת על המוות שפקד את משפחתו וכשאסיים, אנשום לרווחה, אספוג את התובנות המתבקשות ואמשיך הלאה, לספר הבא.
אך מסתבר שהדמיון שונה מכל מציאות. אוזלת ידו של מאיר, גיבור הסיפור ומחשבותיו הבלתי פוסקות והמדויקות אודות מה היה צריך לעשות ומה שכבר נעשה ואין דרך להחזיר את הגלגל אחורנית, גרמו לי לחשוב על חיי שלי.
הוא מתאר מצבים בהם היינו כולנו, הוא אמיתי כל כך ואינו מנסה להתנחמד או להתחנף לקורא אלא רק לתת ממה שעוד שנותר לו: עדות, צוואה.
ראיה מפוכחת של חייו ללא פילטרים.
ולקחתי את זה קשה! הרגשתי כמו בסרט הזה, ״להיות ג׳ון מלקוביץ׳״.
נכנסתי לו לראש והייתי כ״כ מסוקרנת לראות מה עובר עליו עד שבשלב מסויים כבר לא רציתי לצאת משם על אף שהמטיר עלי קיתונות של יאוש ובדידות אין קץ, ללא תקווה באופק. אך היו גם כמה רגעים של חסד: תיאור מסלולי הליכתו ברחובות ת״א היו משובבי נפש, המאכלים של אמו ותאורי הטבע בפרק האחרון רגשו אותי מאוד.

שמתי לב שבספר הספציפי הזה התעניינו יותר גברים מנשים.
ואכן, הלך הרוח בו הינו גברי.
מחשבותיו של גבר, פחות או יותר בגילי אודות מצבים, נשים ואמא אחת ייחודית.
והגעתי למסקנה שאני, כאישה, אינני שונה בהרבה ממנו וזה לא בהכרח נכון שנשים מנגה וגברים ממאדים.
כל כך הבנתי אותו והוא נעשה חלק בלתי נפרד ממני, השריש שורשיו בליבי וכנראה ישאר שם לנצח. הספר הראשון שהצליח להשפיע עלי באופן פסיכולוגי וכתיבתו ללא רבב.

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על סוף דבר - ספרי סימן קריאה #