ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 1 בספטמבר, 2014
ע"י נעמי
ע"י נעמי
אני מקנאה בפלוגה ה' בדיוויזיה המוטסת 506 של צבא ארה"ב. אני מקנאה כי החיילים ששירתו בה זכו לחוות חברות ברמה העמוקה ביותר – חברות עד מוות, כפשוטו. שנתיים של אימונים מפרכים ועוד חודשי לחימה קשים של הקזת דם משותפת מתחו את גבולות רעותם למחוזות שמעולם לא הייתה לי בהם דריסת רגל. ועל כך אני מקנאה. מעולם לא הייתי חלק מקבוצה שכל חבריה מוכנים למות אחד למען השני. עזבו קבוצה, מה באשר לחברות הקרובות, האם אני יכולה לומר בפה מלא שהייתי מסכנת את חיי עבורן? אני מהססת וזה מספיק בשביל שאתבייש. ואולי, אולי בלהט הקרב...? שטויות, אנשים שמוכנים לסכן את עצמם למען החברים שלהם לא מחליטים על כך עם הירייה הראשונה. אני גם רוצה לצלול לעומקים כאלו. אני גם רוצה חברה למות למענה.
אני לא מקנאה בפלוגה ה' בדיוויזיה המוטסת 506 של צבא ארה"ב. הו לא, אני בשום פנים ואופן לא מקנאה בבחורים צעירים שראו את החברים שלהם מתפוצצים ונקרעים להם מול העיניים. אני לעולם לא אשכח את הסצנה מכמירת הלב בסדרה המבוססת על הספר, בה אחד הפצועים שאיבד את כל רגלו בהפגזה צעק בכל כוחו לעזרה, וכשחברו הטוב רץ אליו והחל לגרור אותו תפס אותם פגז נוסף וקרע גם את רגלו של החבר. לעולם לא אשכח את שניהם, מונחים זה על זה, חיים, ערימה של שני חיילים וסך של שני רגליים. איך אפשר לקנא בבחורים שאכלו וישנו ושמרו ונלחמו כתף אל כתפו הצוננת של הפחד, סחבו חבר ועוד חבר, סחבו צלקות נפשיות ונלחמו בגרמנים ובטירוף הדעת? אולי אני זו שאיבדה את שפיותה בפסקה הקודמת.
הספר כתוב טוב, אבל הקריאה לא זרמה לי משתי סיבות. האחת, המחסור שלי ברקע צבאי. הדרגות האמריקאיות, תיאור כלי הנשק עד לרמת גודל הקליעים, התיאור הגיאוגרפי המפורט, כל אלו הקשו עלי את הקריאה. הסיבה השנייה והיותר משמעותית היא שהספר הוא ביוגרפיה קבוצתית, ודי מהר הלכתי לאיבוד במטח השמות. אנשים מתו והסתלקו מן הזירה או נפצעו וצצו לפתע בקרב אחר בפרק מאוחר יותר, ומלבד המפקד הנערץ וינטרס שמלווה את הספר מתחילתו ועד סופו ואולי עוד אדם או שניים, לא הצלחתי לגבש לי דמויות עקביות בראש. בשלב מסוים ניסיתי פחות להבין את התמונה הכללית ויותר להתמקד באנקדוטות, בסיפורים האישיים ובקטעי היומן המרתקים. אומנם איני רוצה שתצאו עם הרושם שמדובר בספר עיוני כבד, כי הוא בהחלט מעניין, אבל כמו שאמר קודמי "צריך איזושהי קירבה נפשית לעניין".
אבל, את החוויה האמתית סיפקה הפעם דווקא הסדרה, "אחים לנשק" (שצפיתי בה לאחר הספר), אשר נאמנה למקור אחד לאחד. לפתע הספר קם לחיים. פתאום כשראיתי את השמים מוארים הבנתי מה זה לצנוח לתופת של אש נ"מ. פתאום הבנתי מה זאת אש צולבת, כל-כך צפופה שאינך יכול לשלוח יד כדי למשוך את החבר הגוסס במרחק מטר ממך. רק כשהאוזניות שלי רעדו קלטתי מה זו אש פגזים מטווח אפס, כשהאפשרות היחידה להתגונן מפניה היא לקפוץ לשוחה הסמוכה ולהתפלל שלא תהייה פגיעה ישירה ושהחבר שלך הספיק לרוץ גם. גם השמות הפכו לפנים, ופנים זוכרים בקלות וכבר אי-אפשר להתבלבל.
אם לסכם, מן הספר זכור לי בעיקר הדגש על הקרבה והקשר יוצא הדופן בין הצעירים שהפכו אחים, קשר אשר הוסיף להתקיים הרבה אחרי המלחמה. במסר הזה הספר חזק יותר. הסדרה לימדה אותי מהו קרב ונצרבה לי כחוויה קולנועית מדהימה ומזעזעת. המלצה שלי, לקרוא ולראות פרק לסירוגין. שילוב שקשה לשכוח.
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
סיטואציות מוכרות משדות קרב בהסטוריה שלנו.
|
|
|
שין שין
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת מרתקת על נושא קשה וכואב.
|
|
|
רץ
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
ספר מכונן בפני עצמו ובחיי המשפחה שלנו - כשבני התעורר ממצב של מונשם ומורדם בטיפול נמרץ הוא התעקש לקרוא את הספר ולראות את הסדרה, לא הבנו למה, בעיקר את הקרב על בסון, אחר כך הבנו שמבחינתו הוא נכנס לקרב על השיקום של עצמו, כתבת יפה, הזכרת לי זיכרונות של
התמודדות משפחתית.
|
|
|
נעמי
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
טוביה תודה רבה!
וכרגיל תודה על הערותיך המפורטות. איזו חוויה איומה עברת. כשזה שלנו זה כמעט בלתי נסבל עבורי לקרוא על כך. וכמו שכתבתי כאן הקריאה/צפייה בספרי/סרטי מלחמה לא השפיעה עלי לטובה, אז לעת עתה לקחתי פסק זמן מהנושא. בכל אופן, אני בטוחה שאתה יכול לתרום ולספר לי המון, יאללה אני מארגנת כתה ואתה המורה =) |
|
|
tuvia
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
היי נעמי,
קודם כל, ביקורת יפה ומעניינת- אהבתי!
שנית כשאת מדברת על הסצנה שבה המחלץ נקרע גם הוא כמו המחולץ, אני יכול לספר לך מלא סיפורים אמיתיים כאלה שקרו אצלנו . אחד מהם חוויתי במלחמת לבנון הראשונה. חובש אחד שטיפל בפצוע בתאגיד שלנו ( גדוד שיריון במילואים ) נפגע מרסיס פגז בראשו ונהרג על הפצוע שבו טיפל. הפצוע יצא בחיים וניצל. את יודעת, סיפורים מסוג זה מסופרים על כל מלחמה בכל העיתים. היציאה לעזרת החבר היא חובה מוסרית ומעיין קוד אתי , כיצד יש להתנהג בזמן מלחמה. במלחמת לבנון השניה, רוב הציונים לשבח ניתנו ללוחמים שהצילו את חבריהם והוציאו אותם מהתופת. זה דרך אגב עובדה שמצביעה על כך שצהל הפך לצבא ההצלה לישראל ושכח מה זה תפקוד צבאי נכון. שבוע טוב, טוביה |
|
|
נעמי
(לפני 11 שנים)
=)
|
|
|
נעמה 38
(לפני 11 שנים)
כנראה זה חלק מהקסם השופע שלך:)
|
|
|
נעמי
(לפני 11 שנים)
אוף, כן, לא פעם ראשונה שמטיחים בי את זה =(
|
|
|
נעמה 38
(לפני 11 שנים)
את נאיבית יקירתי, הם נכנסו לעשות נוהל חניבעל , ובזה אני בוחרת לא לפרט יותר.
|
|
|
נעמי
(לפני 11 שנים)
תודה על ההמלצה אני אוסיף לרשימה
|
|
|
נעמי
(לפני 11 שנים)
ואם כבר הזכרתי את המלחמה, אז הקצין איתן ופקודיו שנכנסו למנהרה כדי להציל את הדר גולדין הם דוגמא לאחים בקרב.
|
|
|
נעמה 38
(לפני 11 שנים)
תרשי לי להפנות אותך לספר סערת נפש של יורם יובל, באחד מפרקיו הוא מתאר הליך טיפול בלוחם ששרוי בהלם קרב קשה
שנים אחרי שלחם בלבנון וחווה על בשרו בדיוק אותה סיטואציה. אין לך מושג אלו שמות חוויה זו מותירה בנפש ובחיי הלוחמים. אלה אנשים שחלק גדול מנפשם נותרה מתה בשדה הקרב.
|
|
|
נעמי
(לפני 11 שנים)
תודה נעמה!
קודם כל היה לי קל להתחבר כי אי-אפשר לשכוח שהם לחמו באויב מספר אחת שלנו, האויב הנאצי. כשהם שאלו את עצמם לשם מה בכלל הם מקריבים כל-כך הרבה הם קיבלו את התשובה הכי מוחשית שאפשר בדמותם של מחנה השמדה ושלדי אדם. לשום חייל כבר לא היה ספק בחיוניות המלחמה. לגבי העניין השני שכתבת, נגעת כאן בנקודה שהתחבטתי בה רבות. מלכתחילה תכננתי לכתוב את הביקורת לפני יותר מחודש, אחרי שצפיתי בפרק האחרון בסדרה. אבל אז החל מבצע "צוק איתן", וכשזו התמונה הטרייה במוח, התחלתי לדמיין את המלחמה עם סצנות מהסדרה. כשאמרו פצועים, דמיינתי את הפצועים שם. כשתיארו את הקושי של לחימה בשטח אורבני, נזכרתי בקטעים שהם נלחמו בין מבנים. נדבקתי לחדשות באובססיות והיו גם כמה לילות טרופים. לא הייתי מסוגלת אז לכתוב על חיילים אחרים מבלי להתייחס למצב פה, ובסוף יצא שלא כתבתי. מה שכן, פתאום התעורר בי תיאבון לקרוא יותר על המלחמות שלנו, התחלתי עם "אם יש גן עדן" המדהים, ועכשיו אני קוראת את "אדם הולך הביתה". כמו שאמרת ולדאבוננו הרב, גם אצלנו הטראומות האלו שכיחות, והמעט שאני יכולה לעשות זה לקרוא עליהם עוד כדי שלרגע לא אשכח עד כמה המציאות שלנו כאן אינה מובנת מאליה. |
|
|
נעמה 38
(לפני 11 שנים)
ההתחברות שלך מרגשת ומעוררת התפעלות. שמחה בשבילך שאת יכולה לספר מהצד על פסגות הטראומות הצבאיות,
שלצערי שכיחות מאוד גם בצבא הישרלאלי בלי לחוות זאת על בשרך.
|
|
|
נעמי
(לפני 11 שנים)
תודה יקירוביץ'!
|
|
|
יקירוביץ'
(לפני 11 שנים)
אהבתי מאוד את הכתיבה שלך.
אני חושב שחברות שכזו מוצדקת רק על ידי מציאות שכזו. באין מלחמה מה שהיינו כולנו רוצים נראה שאפשר להסתפק בעומק אחר ופסיכוטי פחות. את ההמלצה החמה שלך נראה שיש לקבל.
|
|
|
נעמי
(לפני 11 שנים)
אוקי אז בהזדמנות בעז"ה
|
|
|
ניר
(לפני 11 שנים)
שווה
ראיתי מזמן.
נופל ברמתו בקצת מאחים לנשק אבל סדרה מצויינת גם כן שמתמקדת בזירה הפסיפית הידועה הרבה פחות בטוח שתאהבי גם. |
|
|
נעמי
(לפני 11 שנים)
טוב אני אחכה שאתה תראה את הפסיפיק ותגיד לי אם שווה
|
|
|
ניר
(לפני 11 שנים)
מחזק את ההמלצה
אני התחלתי עם הסדרה - מעולה מכל בחינה שהיא ואז הספר ממלא את הרווח.
(הבא בתור פסיפיק :). |
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
