• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
השועל בלול התרנגולות

השועל בלול התרנגולות

מאת אפרים קישון

הביקורת של גוטי

תמונה של גוטי
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
השועל בלול התרנגולות

השועל בלול התרנגולות

מאת אפרים קישון

הביקורת של גוטי

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של גוטי
הוצאה לאור:עם עובד
0
סדרה:ספריה לעם #172
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
רויטל ק.
לפני שנה

“באחד האמשים הטרופים האלו, גילינו להפתעתנו שבננו שלנו, עצמנו ובשרנו, חובב קישון ידוע, לא קרא מעולם את”

2/6
ביקורות על השועל בלול התרנגולות
הבאה
ראובן
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 7 שנים

“קישון יש אחד. סאטירה מצויינת על הפוליטיקאי אמיץ דולניקר המגיע עם עוזרו להחלים בכפר הפסטורלי עין כמו”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•1 דקות קריאה

מה קורה כאשר עסקן פוליטי מזדקן ועוזרו "הפרלמנטרי" הצעיר והשאפתן עוזבים את המולת העיר ומגיעים לכפר קטן ושכוח אל בגליל. כפר עין-כמונים, כשמו כן הוא - כפר של איכרים המגדלים את תבלין הכמון. תושבי הכפר רחוקים מן העיר עשרות קילומטרים ומהפוליטיקה אלפי קילומטרים. הכפר מתנהל על מי מנוחות, ביציבות, שקט ובצינעה וכל התושבים חיים בשלום ובשלווה, עד שמגיע למקום העסקן דולניקר ועוזרו זאב.
הפוליטיקאי אינו מבין כיצד ניתן לחיות ללא הפוליטיקה ומייד ניגש למלאכת הפצת הבשורה לאנשי הכפר האדישים. הספר מגולל את הרפתקאותיהם של צמד הפוליטיקאים והשפעתם על חיי הכפר שכמובן עובר מהפך מצחיק ומצמרר גם יחד.

טוב, קישון זה קישון והספר מצחיק עד דמעות. זוהי כמובן סטירה פוליטית מושחזת היטב והדמויות הן כל כך ישראליות ומלאות בניחוחות הארץ הזאת.
דרגתי את הספר כספר טוב אך לא מעולה כי הוא מעט נמרח ומייגע לעיתים, ואולי זוהי הכתיבה שאפיינה את המאה הקודמת עת נכתבה.
בסך הכל זהו ספר חמוד מאוד להרמת מצב הרוח.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
מ
מיקי
תמונה של cujo
cujo
תמונה של צילה
צילה
תמונה של רץ
רץ
תמונה של סופי
סופי
תמונה של Huck
Huck
תמונה של Mira
Mira
תמונה של yaelhar
yaelhar
18קוראים|גיל ממוצע57|44%נשים

על המבקרת

תמונה של גוטי

גוטי

ותיקה
חברה מזה 16 שנים
141 ביקורות•4 נבחרות•1,279 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של גוטי
גוטי
ותיקה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות141
ביקורות נבחרות4
לייקים שקיבלה1,279
דירוג ממוצע4.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת87ספרות מקורית16מדע בדיוני ופנטזיה4

דיון על הביקורת

6 תגובות
Huck
Huck•לפני 11 שנים
אמנם לא קראתי את הספר,אבל הסרט לדעתי מצויין. משחק מעולה ובניגוד למה שכתבת על הספר, אני לא הרגשתי שהוא נמתח. אף על-פי שהסרט והספר מתייחסים לתקופת מפא''י, יש לו עדיין רלוונטיות. בקיצור, ממליץ לראות,יחד עם שאר סרטיו של קישון, שניחנים בראיה חדה של המציאות וטבע האדם.
גוטי
גוטי•לפני 11 שנים

תודה לך אב"פ, מעניין שעד היום לא שמעתי על הסרט הזה !! בעקבות חוות דעתו של יקירוביץ

כנראה שגם לא אצפה בו.
יקירוביץ'
יקירוביץ'•לפני 11 שנים

סרט לא משהו...

אהוד בן פורת
אהוד בן פורת•לפני 11 שנים

גוטי, יופי של ביקורת !!

חשוב להזכיר שהספר עובד לסרט קולנוע בכיכובו של שייקה אופיר עליו השלום.
גוטי
גוטי•לפני 11 שנים

תודה יקרוביץ על האמון ומהירות התגובה:)

יקירוביץ'
יקירוביץ'•לפני 11 שנים

ספר נהדר, כתבת יפה.

6 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של גוטי

להרוג את הכלב השני

להרוג את הכלב השני

מארק חלאסקו

מארק חלאסקו, ג'יימס דין הפולני, כותב שני סיפורים על צעיר פולני שנקלע לארץ ישראל של סוף שנות החמישים. זה כשלעצמו מרתק ומעניין מאוד. ראשית, מה עושה אינטלקטואל פולני צעיר ולא יהודי בתל-אביב של שנות החמישים. שנית, כיצד נראית ארץ ישראל או תל-אביב של אותם ימים בעיני זר לחלוטין.
אז חלאסקו מתאר את תל-אביב מהחצר האחורית שלה ואת הארץ גם כן מנקודת ראותם של העולים החדשים או הזרים שזה מקרוב באו.

תל-אביב של חלאסקו רווית עוני ואלימות, הוא מתגורר בגאולה פינת אלנבי או בצריף רעוע בהרצליה על הים, הרחק מהעושר של הבתים הפרטיים. הוא מתאר צעיר שמנסה להרוויח מעט כסף בדרכים לא מאוד הגונות כאשר הוא מצוי בלב החברה הפולנית הענייה של תל-אביב דאז אותה הוא מכנה "שיקאגו של ניצולי השואה".

חלאסקו מתאר את סיפוריו בסביבה שנתונה בחמסינים בלתי נגמרים ובאבטלה וחוסר כל, דבר שלא מפריע לו כלל לתאר את ישראל באהבה אין סופית, לנופים, לחופש, לאנשים שסביבו. "אהבתי את הארץ הזו מבלי שידעתי. ואף פעם לא אפסיק לאהוב אותה...אני מאמין ששם נמצא אלוהים ושהוא אף פעם לא עזב את המקום הזה."
בעיניו התיירים העשירים מניו-יורק הם צעקניים ומעיקים בעוד ה"צברים" האידיאליסטיים היו "נשים וגברים יפי תואר, אתלטיים,רציניים וצנועים והם עבדו קשה, ידעו להשתעשע כמו ילדים ומתו בשקט בכל הגבולות של ישראל".

אך אם אני מתייחסת לסיפור בלבד, הרי שמדובר בספר שמתאר את עולם התחתון של אותה תקופה, עולם של הזונות והסרסורים, עולם אפל רווי אלכוהול ואלימות, רמאות וקומבינות.

הספר מעניין ונקרא בקלות רבה למרות שהעלילות מתבהרות רק בסוף. מצד אחד זהו מסמך הסטורי מרתק שמתאר את האווירה של ראשית המדינה לאו דווקא מהמחוזות המרנינים שלה וזה מאוד יפה. ומצד שני יש בו בספר תיאורים של אלימות ופשע שעבורי זה היה מעט מרתיע.
סך הכל ספר טוב, מעניין ומומלץ.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•גוטי
הברלינאי האחרון

הברלינאי האחרון

יורם קניוק

צר לי על יורם קניוק,כבר ממבט על שם הספר,
אני חשה רחמים כלפיו, בנסיונו לחוש את הדופק של העם הגרמני לאחר השואה, מנסה למצוא מצפון גרמני דרך מצפונו היהודי.
אלא, שהוא מוצא גרמנים שחשים געגוע לימי התום ההיטלראי; למדים, לסמלים, למגפיים המבריקים, לגאווה הלאומית המתחדשת, לכוח.
קניוק מחפש את אותם הילדים שלוו את חבריהם לכיתה במבטיהם דרך חלונותיהם המבהיקים, בעוד אלה, היהודים, צועדים בסך "עדויים" בטלאים צהובים ובמבטי אימה ופחד. הוא נוטה לשכוח שעבור הגרמנים היינו ואולי גם עודנו בבחינת אותו מקק שאנו זורקים לעברו נעל - האם אנו חשים רחמים כלפיו? עבורם יהודי אינו שווה ל"אדם" ובודאי אינו שווה ל"גרמני" ולעולם לא ישווה לו.

קניוק בא חשבון עם הגרמנים, אך מנקודת מבט מלאה ברגשי נחיתות. ולא יעזור לו שהיה פלמ"חניק, כלום לא יעזור.
הוא מביט ביחסי אהבה כלפי רולף עדן, אותו חבר לנשק שחזר לגרמניה והפך למעין יו הפנר נוסח גרמניה, ש"דופק" כמה שיותר גרמניות צעירות. ובאהבה ואף חמלה על הילדה שרם, בתו של הנאצי אלברט שפר, ששיחקה בילדותה עם ילדי מרטין בורמן וגבלס וזוכרת ילדות נהדרת.
הוא אינו מוכן לקבל את העובדה שאביו, יליד גרמניה, לעולם לא יהיה שווה מעמד או ערך לשכניו. לא רק שהגרמנים אותם הוא פוגש אינם חשים בושה או חרטה על מעללי עמם, אלא אפילו זועמים בכל פעם שהשואה מוזכרת. החומה הברלינאית שהייתה מעין עונש, עבור הגרמנים זה היה עונש חמור מדי ולא ראוי.

הוא חש כלפי הגרמנים יחסי אהבה שנאה ואילו הם, מחזירים לו - ריחוק, זרות. רק בקרב מתי מעט ואנרכיסטים משונים, הוא מוצא מעט שלוה.

הסופר קניוק יוצא למסע ברחבי גרמניה בכדי למצוא גרמניה אחרת, בא לבחון את ברלין מנקודת מוצא עילית, פוגש גרמנים שמתייחסים אליו כ"יהודי". ממש כפי שהתייחסו לגדולי הספרות הגרמנית בלילות המדורות הענקיות שם שרפו את כתביהם ותרבותם ה.... יהודית.

זהו בעיקר ספר עצוב, כי דרכו ניתן להבין שמה שהיה הוא שיהיה והעולם כמנהגו נוהג.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
שלך, סנדרו

שלך, סנדרו

צבי ינאי

ספר שכולו געגוע.
ספר זיכרון מיוחד במינו של אדם הקרוע בין עולמות.
מאותם סיפורים שבונים את אנשי הארץ הזאת.
סיפורו של סנדרו טוט, ילד איטלקי בן להורים הונגרים שנקלע לאיטליה הפשיסטית ולכנפי הנצרות המגוננות מפני מוראות המלחמה האיומה שפקדה את אירופה. סנדרו הוא בן רביעי במשפחה שהוריו האמנים זנחו את אחיו רומולו אותו ילדה האם באחד הכפרים באיטליה בעת סיבוב הופעות. לימים בדרך לא דרך מוצא סנדרו את אחיו האבוד כששניהם כבר אנשים מבוגרים ודרך צרור מכתבים שמגיעים לידיו מתאר לאחיו את קורות המשפחה.

את צבי ינאי הייתי רואה ברחוב ג'ורג' אליוט לעיתים מזומנות. בשכונה קראו לו "המדען". תמיד מכונס בתוך עצמו, שקט וצנוע עובר בשכונה כרואה ואינו נראה אך תמיד עם מן חיוך ספק מתנשא ספק מתנצל. מאחר והיה מבוגר ממני שנות דור, לא התייחסתי אליו במיוחד למעט העובדה שהוא תמיד נראה בעיני אדם קר, כמו מן איש מהחלל החיצון, מסתורי וצופן איזה שהוא סוד כמוס.

ספרו האוטוביוגרפי מגלה את שנסתר ממני לראות. בספרו הנפלא, המעניין והמרתק מגולל צבי ינאי את סיפור חייו המופלא. הוא מתגלה כאדם סקרן ומשכיל, מעניין, ערכי מאוד ומלא רגש. בעיקר מתגלה מתוכו הילד הקטן שקרוע בין עולמות כה רבים. עולם הנצרות מול עולם היהדות, הפשיסטים מול בעלות הברית, אמונה מול אטאיזם צרוף, גלותיות מול צבריות מחוספסת, משפחתיות מול התבודדות ומכל אלה נשאר לעולם אותו ילד קטן, סנדרו טוט, שתמיד מתגעגע.

כל כך אהבתי את הספר הזה. כי זהו ספר מיוחד, שנכתב על ידי אדם מיוחד במינו,

מומלץ בחום לכל מי שיש אהבה בליבו.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
צייד בודד הוא הלב - מחודש

צייד בודד הוא הלב - מחודש

קארסון מקאלרס

בעיירה קטנה בדרום ארצות הברית חיים להם כל גיבורי הספר הזה:
סינגר - החירש וחברו אנטונופולוס שאף הוא חירש
ביף ברנון - בעל בית המרזח המקומי
דוקטור קופלנד - הרופא שחום העור ומשפחתו
גייק - השיכור
מיק - הילדה המתוקה שדרך עיניה מתנהל לו סיפורה של העיירה הדרומית בעצלתיים, וכמובן משפחתה

וממש כשמו של הספר לכל דמות יש את הלב שעסוק בצייד.

נושאים רבים מועלים בסיפור: יחסי שחורים ולבנים, היחס לשונה, דיעות קדומות, מלחמת הקיום והמלחמה בעוני, התבגרות, חברות וכמובן גם אהבה שבלעדיה הרי אי אפשר.

זהו ספר שכתוב בסגנון הישן והטוב, ספר אווירה, אווירת דרום ארצות הברית. אין הרבה אקשן ותזזיתיות אלא הכל מסופר בפרטי פרטים אבל ממש לא בצורה מייגעת אלא מליאה בעניין וברגש. ולמרות האיטיות הסיפור כאילו נבנה ומקבל נפח עד לסופו ורק שם, בסוף, ניתן להבין את הרעיון המקסים שבבסיס הספר.

ספר ארוך שנקרא בקלילות וברצף, מומלץ.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
לא ארץ לזקנים

לא ארץ לזקנים

קורמאק מקארתי

"No Country for Old Men" וכנראה גם No Book for Old Women :)
מה אני אגיד, ספר שכתוב יפה, ספר קולח, סיפור מעניין מאוד מתחילתו וכמעט עד סופו.
אבל ביחד עם זאת זהו ספר שכאילו מעין תסריט לסרט של טרנטינו או סטון. עם אלימות קיצונית עד לכדי זרה לעיתים קרובות מדי. ובכלל זהו מן ספר שכתב אותו מן "גבר גבר" ולכן אני נהניתי אבל לא במאה אחוז ולכן גם דירגתי אותו ב 4 כוכבים וזהו.

קורמאק מקארתי באמת כותב יפה וקולח וניכר שהוא מאוד אמריקאי שאוהב את אמריקה מאוד מאוד. אלא שהוא מנסה להביא סיפור שבתוכו יש הכל מכל כל.
גם את ההסטוריה של אמריקה בצל המערבונים של המערב הפרוע עם קיד הנער ובוני וקלייד וכל הרוצחים הללו שהפכו לגיבורי על ביחד עם כל תוכניות ה"זואון ריאליתי" רוויות הדם והאלימות, השפה הגסה והקללות. כאשר הוא ממשיך בקו הכל אמריקני של יצירת הילה סביב הפושע בעל הנפש המיוסרת והמסר החינוכי שעובד לא בתמורה לכסף אלא לאידיאולוגיה. וגם שוזר את מלחמת ויאטנאם וגיבורי מלחמת העולם הראשונה או השנייה ומתבל בסיפורי הספר האמריקני וזקני העדה ומקשט כמובן בתפקיד המסורתי של השריף המצפוניסט ובעל האמירות הביקורתיות על החברה האמריקנית על כל תחלואיה.
בקיצור, זהו מן מערבון מודרני, מותח ונחמד, כתוב מאוד יפה וזהו. קלישאה אמרתי?

ממליצה לכל אוהבי קלינט איסטווד, ברוס המלך והמבורגר עם המון קטשופ ומיונז.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
חיי נישואים

חיי נישואים

דוד פוגל

ספר מ ר ת ק!!
סיפור על חיי נישואים של גורדוייל, בחור וינאי, יהודי, כנוע ובעל סבלנות יוצאת מן בכלל, עם הברונית תיאה, בחורה מיוחסת במעמדה, מפונקת, נצלנית ואפילו ניתן לתארה כמופקרת.
בעיקר זהו סיפורה של העיר וינה של תחילת המאה העשרים, על רחובותיה, בתי הקפה שבה וחיי היום והלילה של עיר תוססת ויפהפייה.
יש בספר זה מספר אלמנטים מאוד ייחודיים:
ראשית, הספר נכתב בגולה בעברית מהממת ביופייה, ממש כמו שיר ארוך, על ידי הסופר הרוסי/וינאי.
שנית, מצופה מסופר/משורר יהודי שיבליט מאוד את נושא היהדות או אפילו את ההתנגשות התרבותית של בני הזוג בשל הדתות השונות. אך מאומה מזה לא נמצא בספר והעובדה שמדובר בבחור יהודי ובחורה שאינה יהודייה שולי מאוד ואין שום התייחסות לנושא זה.
דוד פוגל מתאר יחסים של זוג נשוי המושתתים על יריבות ועויינות לצד מאזוכיזם ואכזריות. הוא מתאר זאת בצורה כל כך קיצונית ומשכנעת שאי אפשר שלא לנשוך שפתיים ולאגרף כפות ידיים ממש מורט עצבים.
הקצב של הספר מהיר מאוד ודרמאתי וכאילו סופו ידוע מראש.

במהלך הקריאה הזלתי דמעות, הרגשתי כמה וכמה פעמים שבא לי להכניס איזו סטירה הגונה או פשוט לזעזע מישהו על מנת לעורר וגם ראיתי קווים לתחושות והתנהגויות שקיימים אצל זוגות נשואים רבים כמו: שליטה, ניצול, זלזול, כניעה, התרפסות, ויתור, עיוורון למציאות (אהבה עיוורת) וכד'.

זהו ספר כל כך סוחף ומעניין שאני חייבת להמליץ לכל קורא וכן, גם לצעירים שביננו על אף השפה הגבוהה והנהדרת אך הארכאית משהו. ספר נפלא!!

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
סטונר

סטונר

ג'ון ויליאמס

פשוט ספר נפלא
סיפורו של בן איכרים שהופך למרצה באוניברסיטה. מנעוריו ולאורך כל חייו.
לכאורה סיפור על חיים רגילים של מישהו שעל פניו אמור לשעמם עד מוות. אלא שוויליאמס סוחף ומרתק מהתחלה ועד הסוף.
מאחר ואין לספר עלילה מיוחדת אלא סתם סיפור חיים פשוט אז קשה מאוד לעשות כאן ספויילר אבל כמעט בלתי אפשרי לכתוב ביקורת על הספר מבלי להסגיר את תמציתו. (סליחה באמת)

ברור לי לגמרי שזהו שיר הלל לחיים האמיתיים, למציאות הפשוטה והטובה שמלווה בתשוקה למשהו. לא כל מה שנראה לסביבה הוא המציאות והאמת לעיתים מזומנות רחוקה ממה שרואים והיא ההיפך הגמור. כלומר - אם רואים אדם אפור ושחוח הוא יכול להיות האדם שממצא את חייו ואת תשוקותיו יותר מאותם אנשים שנראים מצליחנים ומאושרים. ואני חושבת שמה שסטונר מראה לנו הוא שגם אם לא הכל הולך ומצליח אבל יש לחיים משמעות במשהו שאוהבים באמת, אז החיים באים ליידי מיצוי מלא.

קרה לי משהו נורא מוזר בעת קריאת סופו של הספר, מצד אחד נכנסתי למן מוד של דכדוך ומצד שני נדבקתי בפרץ של אופטימיות. ויליאם סטונר גורם להסתכלות פנימית ומעין חשבון נפש ולשאלה "האם התממשו תשוקותי"? אז ברור שהתשובה לכך חייבת להיות מורכבת. כי מי לא מימש לפחות תשוקה אחת או מספר תשוקות בחייו ?
וזו למעשה התמצית או הרעיון שעובר כחוט השני לאורך 300 העמודים בספר נפלא זה.

באמת ספר מופתי ומומלץ בחום אש:)

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
קללת הדורות

קללת הדורות

ארנלדור אינדרידאסון

ספר בלשי בינוני למדי.
למעט השמות האקזוטיים והמקום המסקרן והנידח - איסלנד, זהו ספר ממש בינוני.
שוב אותו בלש מבוגר שיש לו צרות משלו, שקוע בפרשת רצח של אדם נאלח ואנס.
אני ממליצה על הספר רק למי שתקוע ברכבת לילה או בטיסה של Long distance.

בקיצור, לא ממש נפילה אבל גם לא יצירת מופת.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•גוטי
ההפוגה

ההפוגה

פרימו לוי

אז מה קרה בעת השחרור?
כל כך הרבה נכתב על השואה, זוועות וסיפורים שעלו על כל דמיון.
מאוד מסקרן מה ארע מיום השחרור. בטוח שהניצולים הוצפו באושר עצום.
אז ככה, לא ממש!
ניתן היה לדמיין כמה טוב אותו רגע, רגע השחרור.
פרימו לוי מתאר את קורות הניצולים שהפכו מיד לפליטים, עקורים.
והיחס של המשחררים הרוסים היה לעיתים רע, רע מאוד. כבר לא היו בלאגר, אבל חיו עדיין במחנות מלווים בפקודות, נהלים נוקשים, לעיתים רעב ובעיקר מחלות של שחרור.
לעיתים המשחררים הציפו את המורעבים באוכל, והאוכל המית והרעיל את מצומקי הקיבה והנפש.

מה שבולט מאוד מסיפורו של לוי לגבי תקופת השחרור היא אווירת הבלבול והתוהו ובוהו ששרר במחנות השורדים. מצב זה לא רק הביא עמו סבל למשוחררים אלא גם מצבים מצחיקים ומשונים. השיבה הביתה לאיטליה הפכה עד מהירה למסע ארוך ומייגע לאורכה ולרוחבה של רוסיה וארצות רבות נוספות. מסע מיותר וארוך ללא קץ. אך המסע הזה שעל פניו נראה מיותר כל כך, דווקא אורכו העביר את השורדים תקופת הכשרה למאבקם האמיתי.. החזרה לחיים הרגילים, לעולם שלא עצר מלכת והוא ממשיך ומתקיים ממש כבעבר ללא התחשבות כלשהי בניצול זה או אחר.

הספר נקרה "ההפוגה" הפוגה בין המלחמה, מלחמת הקיום בלאגר הגיהנומי לבין המלחמה שבפתח, מלחמת הקיום בעולם שאינו מבין או יכול לקבל ולהכיל את פגועי הגוף והנפש, שורדי מחנות ההשמדה.

ספר יפה מאוד, מעשיר ועוסק בתקופה שלפחות עבורי הייתה נסתרת ולא מוכרת.
ממליצה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•גוטי

ביקורות נוספות על "השועל בלול התרנגולות"

השועל בלול התרנגולות

השועל בלול התרנגולות

אפרים קישון

באחד האמשים הטרופים האלו, גילינו להפתעתנו שבננו שלנו, עצמנו ובשרנו, חובב קישון ידוע, לא קרא מעולם את השועל בלול התרנגולות.
נשאנו את עינינו השמימה בזעקה חרישית: הכיצד…? לא זכינו למענה, אך לא אמרנו נואש.
מיהרנו לשאול את הספר. קרא בני והחכם, רמזנו לו בעודנו תוחבים את הספר בידיו של בן ה-16.

הנער קרא, אנחנו יודעים זאת בוודאות שכן פרצי צחוק חרישיים נשמעו מפעם לפעם מכיוון הספה עליה היה שרוע כשהספר בידיו. בעודנו מתנפחים מגאווה הורית בריאה בנער הצעיר והמשכיל, תפארת הנוער העברי, היודע להעריך קלאסיקות ישראליות ותיקות על אף גילו הצעיר, זאת ללא ספק בזכות החינוך המעולה שעמלנו עליו לאורך השנים והנה זה עתה החל לשאת פרי, סיים הילד את הספר. סגר וסיכם בזו הלשון: נחמד, אבל לא כזה גאוני כמו שעשיתם ממנו.
ככה זה, מערכת החינוך הקלוקלת שלנו משחיתה את ילדינו. ההורה משקיע ומטפח ומקבל בסופו של יום בן תשחורת אנאלפבת, בקושי יודע קרוא וכתוב שהקלאסיקות הישראליות הגדולות נשגבות מבינתו…

אין מנוס חברים, אמרנו לעצמנו. שוב מתברר כי מוכרחני לעשות הכל בעצמי!
נטלנו את הספר לידנו אפוא, כדי לקרוא בו שוב בעצמנו. מישהו צריך לתת לספר הזה את ההערכה המגיעה לו, מבן 16 לא תבוא הישועה.

ושוב צללנו עם אמיץ דולניקר, המדינאי והנואם הנלהב אל עין כמונים, הכפר הנידח והפרימיטיבי. כמה פרימיטיבי? ככה:

"תראה דולניקר, לאמיתו של דבר, מטרתה הסופית של כל מפלגה סוציאליסטית היא לבטל את ההבדלים בין אדם לאדם…"
"מובן שזוהי המטרה הסופית, חברים, אבל הכפר האומלל הזה כה מפגר הוא, שטרם נוצרו בו הבדלים שיש לבטלם!"

אמיץ דולניקר ש"כאשר חגגו זה לא כבר בפעם השניה את יום הולדתו החמישים ושמונה, הגיעו שנותיו לשישים ואחת, אך הוא עוד ראה את עצמו כבן חמישים וחמש, אף על פי שכבר עבר, למעשה, את השישם ושבע" מסתער על עין כמונים ומייסד בו מערכת פוליטית לתפארת מדינת ישראל. או על כל פנים, כזו שמשקפת את המערכת הפוליטית של מדינה ישראל.
המערכת הפוליטית של הכפר מורכבת מחבורה של אנשים פרימיטיבים, בורים ומושחתים, אך קישון מבהיר היטב שאין הוא רואה כל הבדל בינם לבין החבורה המשכילה, החלקלקה, המתוחכמת והמושחתת לא פחות של הפוליטיקאים שמנהלים את המדינה.
ההבדל היחיד הוא המילים הגבוהות בהן הם משתמשים כדי להסוות את השחיתות והאינטרסים, ובמקרים חמורים במיוחד - יכולת השכנוע העצמי הגבוהה שמאפשרת להם להסתיר גם מפני עצמם מי הם באמת.
איך היה? היה מצחיק ועצוב בדיוק כמו בפעם הראשונה.

מצורפת בזו המלצתו הנלהבת של המדינאי הידוע אמיץ דולניקר על הספר:

אנו שמחים להמליץ בכל פה על הסאטירה המופלאה, פרי רוחו של אחד ממניחי היסוד ומעצבי דמות הסאטירה הישראלית לדורותיה, מאדריכלי ההומור בישוב המתחדש, איש ספר, מפלס ומגשים, אפרים קישון, שהגיש לנו בזאת יצירת מופת אשר קצרה היריעה והשעה דחוקה מכדי שנוכל לפרט את רוב שבחיה. ובכל זאת מוכרחני לברך מעל במה מכובדת זו את ההישג המפואר שנרשם בדברי ימי עמנו עת יצא לאור הספר הזה אשר מאז ימי חורבן הבית השני ואובדן עצמאותנו לא נראה כמותו. ברכותי מופנות לא רק אל מחבר הספר כי אם אל המדינאים ואנשי המעשה אשר היוו דוגמה ומופת עבורו למען יוכל להוציא תחת ידיו מלאכה אשר כזו. אמנם לא נתכנסנו כאן בכדי לדבר בשבחם של המדינאים אלא בשבח הספר! אך לא נוכל שלא לציין כמה אבני דרך בתולדותי, מהם ככל הנראה שאב המחבר את השראתו, שהרי עוד בהיותי תינוק של בית רבן בעיירה אומסק, נער שמנמן יפה עיניים וזהוב תלתלים, עת החילותי לפתח את תודעתי הציונית-סוציאליסטית,

- המשך בעמוד החמישי -

לפני שנה•רויטל ק.
השועל בלול התרנגולות

השועל בלול התרנגולות

אפרים קישון

קישון יש אחד.
סאטירה מצויינת על הפוליטיקאי אמיץ דולניקר המגיע עם עוזרו להחלים בכפר הפסטורלי עין כמונים הרחוק כמזרח ממערב מפוליטיקה.
אבל כפוליטיקאי בדם לא יכול להישאר אדיש לחוסר המעורבות והאיכפתיות של בני המקום.
או לאווירת השוויון ביניהם-כולם עניים ואדישים...
הוא הופך למעורב ויוצר סוג של פוליטיקה פנימית בשאיפה לעמוד בראשה ובני המקום נחשפים למשהו חדש
ונוצרים מאבקי כוח עם כמה דמויות בולטות כמו עפר קיש.
אבל לפני שמזימתו מצליחה הכפר נמחה בשיטפון.
מבדר,אירוני,משעשע.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•ראובן
השועל בלול התרנגולות

השועל בלול התרנגולות

אפרים קישון

אפריים קישון פשוט אדיר.
מה שמעולה בספרים שלו (ומצחיק, ודי עצוב) הוא ששום דבר לא השתנה. נכון שהתקדמנו טכנולוגית, אבל בני האדם של 1955 (השנה בה יצא במקור עין כמונים) של 1972 (ההוצאה המחודשת כשועל בלול התרנגולות) ושל היום נשארו בדיוק אותו דבר.
ספר מצוין.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•rachis
השועל בלול התרנגולות

השועל בלול התרנגולות

אפרים קישון

ספר מצויין, מצחיק מאוד. באופן קצת עצוב הוא מתאים לתקופתנו למרות שלא ניתן למצוא ישוב, זניח ככל שייה, שאינו מעורב פוליטית בדרך זו או אחרת.
היו רגעים בהם הרגשתי צורך לחזור ולראות את חיפוש הגביע הקדוש של הפייטונים, כשהמלך מחפש אבירים והאיכרים לא מקבלים את המלך, הם "דמוקרטים".
על מרחבי אנגליה מציאת קהילה כזו צפוייה, אבל בישראל פוליטיקאי מנופח שנהנה כל כך לשמוע את עצמו ומקריב את כל כולו ליצירת ישראל טובה יותר בעיניו... ספר מבריק.

לפני 15 שנים•דובה
השועל בלול התרנגולות

השועל בלול התרנגולות

אפרים קישון

ספר מיושן מעט גם בכתיבה ובעיקר בעלילה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מענדי