ביקורת ספרותית על השועל בלול התרנגולות - ספריה לעם #172 מאת אפרים קישון

---

באחד האמשים הטרופים האלו, גילינו להפתעתנו שבננו שלנו, עצמנו ובשרנו, חובב קישון ידוע, לא קרא מעולם את השועל בלול התרנגולות.
נשאנו את עינינו השמימה בזעקה חרישית: הכיצד…? לא זכינו למענה, אך לא אמרנו נואש.
מיהרנו לשאול את הספר. קרא בני והחכם, רמזנו לו בעודנו תוחבים את הספר בידיו של בן ה-16.

הנער קרא, אנחנו יודעים זאת בוודאות שכן פרצי צחוק חרישיים נשמעו מפעם לפעם מכיוון הספה עליה היה שרוע כשהספר בידיו. בעודנו מתנפחים מגאווה הורית בריאה בנער הצעיר והמשכיל, תפארת הנוער העברי, היודע להעריך קלאסיקות ישראליות ותיקות על אף גילו הצעיר, זאת ללא ספק בזכות החינוך המעולה שעמלנו עליו לאורך השנים והנה זה עתה החל לשאת פרי, סיים הילד את הספר. סגר וסיכם בזו הלשון: נחמד, אבל לא כזה גאוני כמו שעשיתם ממנו.
ככה זה, מערכת החינוך הקלוקלת שלנו משחיתה את ילדינו. ההורה משקיע ומטפח ומקבל בסופו של יום בן תשחורת אנאלפבת, בקושי יודע קרוא וכתוב שהקלאסיקות הישראליות הגדולות נשגבות מבינתו…

אין מנוס חברים, אמרנו לעצמנו. שוב מתברר כי מוכרחני לעשות הכל בעצמי!
נטלנו את הספר לידנו אפוא, כדי לקרוא בו שוב בעצמנו. מישהו צריך לתת לספר הזה את ההערכה המגיעה לו, מבן 16 לא תבוא הישועה.

ושוב צללנו עם אמיץ דולניקר, המדינאי והנואם הנלהב אל עין כמונים, הכפר הנידח והפרימיטיבי. כמה פרימיטיבי? ככה:

"תראה דולניקר, לאמיתו של דבר, מטרתה הסופית של כל מפלגה סוציאליסטית היא לבטל את ההבדלים בין אדם לאדם…"
"מובן שזוהי המטרה הסופית, חברים, אבל הכפר האומלל הזה כה מפגר הוא, שטרם נוצרו בו הבדלים שיש לבטלם!"

אמיץ דולניקר ש"כאשר חגגו זה לא כבר בפעם השניה את יום הולדתו החמישים ושמונה, הגיעו שנותיו לשישים ואחת, אך הוא עוד ראה את עצמו כבן חמישים וחמש, אף על פי שכבר עבר, למעשה, את השישם ושבע" מסתער על עין כמונים ומייסד בו מערכת פוליטית לתפארת מדינת ישראל. או על כל פנים, כזו שמשקפת את המערכת הפוליטית של מדינה ישראל.
המערכת הפוליטית של הכפר מורכבת מחבורה של אנשים פרימיטיבים, בורים ומושחתים, אך קישון מבהיר היטב שאין הוא רואה כל הבדל בינם לבין החבורה המשכילה, החלקלקה, המתוחכמת והמושחתת לא פחות של הפוליטיקאים שמנהלים את המדינה.
ההבדל היחיד הוא המילים הגבוהות בהן הם משתמשים כדי להסוות את השחיתות והאינטרסים, ובמקרים חמורים במיוחד - יכולת השכנוע העצמי הגבוהה שמאפשרת להם להסתיר גם מפני עצמם מי הם באמת.
איך היה? היה מצחיק ועצוב בדיוק כמו בפעם הראשונה.

מצורפת בזו המלצתו הנלהבת של המדינאי הידוע אמיץ דולניקר על הספר:

אנו שמחים להמליץ בכל פה על הסאטירה המופלאה, פרי רוחו של אחד ממניחי היסוד ומעצבי דמות הסאטירה הישראלית לדורותיה, מאדריכלי ההומור בישוב המתחדש, איש ספר, מפלס ומגשים, אפרים קישון, שהגיש לנו בזאת יצירת מופת אשר קצרה היריעה והשעה דחוקה מכדי שנוכל לפרט את רוב שבחיה. ובכל זאת מוכרחני לברך מעל במה מכובדת זו את ההישג המפואר שנרשם בדברי ימי עמנו עת יצא לאור הספר הזה אשר מאז ימי חורבן הבית השני ואובדן עצמאותנו לא נראה כמותו. ברכותי מופנות לא רק אל מחבר הספר כי אם אל המדינאים ואנשי המעשה אשר היוו דוגמה ומופת עבורו למען יוכל להוציא תחת ידיו מלאכה אשר כזו. אמנם לא נתכנסנו כאן בכדי לדבר בשבחם של המדינאים אלא בשבח הספר! אך לא נוכל שלא לציין כמה אבני דרך בתולדותי, מהם ככל הנראה שאב המחבר את השראתו, שהרי עוד בהיותי תינוק של בית רבן בעיירה אומסק, נער שמנמן יפה עיניים וזהוב תלתלים, עת החילותי לפתח את תודעתי הציונית-סוציאליסטית,

- המשך בעמוד החמישי -

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על השועל בלול התרנגולות - ספריה לעם #172