ביקורת ספרותית על אני, גיטל מאת סמדר הרצפלד
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 4 ביוני, 2014
ע"י חמדת


חיפשתי את הספר לאחר שקראתי בפייסבוק את דבריה של הסופרת המלינה כי רשת סטימצקי "מעלימה" ספרים חדשים של הוצאות פרטיות ומשאירה אותם במחסן ולא לתצוגה למכירה .כאבה של הסופרת על כך שהיא עמלה וטרחה לכתוב ספר ובסוף שרשרת המזון של הספרים בשוק הישראלי היא נדונה לשכחה -נגעה ללבי .

כשקראתי קצת פרטים אודות הספר -הסתקרנתי יותר וכך גיבורת הספר מוצגת באתר ההוצאה :

"גיבורת הסיפור הנה גיטל, יהודייה בת המאה ה-18, שדמותה מבוססת על דמות הסטורית אמיתית. היא נולדה בווהלין (אוקראינה) ללמדן מפורסם, ובגיל 12 נישאה לאדם יוצא דופן, נזירי ומתבודד, שנקרא רבי אברהם המלאך. הוא היה בנו היחידי של מנהיג התנועה החסידית, המגיד הגדול ממזריטש, וכך מצאה את עצמה גיטל חיה בתוך ליבו הפועם של עולם החסידות. היא נעשתה אם לשני בנים, היתה לידידת נפש של אבי בעלה, המגיד הגדול, ובשנות העשרים לחייה הפכה לאלמנה.

היא איבדה את אביה הנערץ, את המגיד ידיד נפשה, את בעלה, אבי ילדיה, ודווקא אז החליטה ללכת עד הסוף: היא מסרה את בניה לאימוץ ויצאה לבדה לארץ ישראל.

גיטל מתחילה את הפרק השני בחייה. ובלשון פיוטית, ארכאית וציורית, היא מתארת את מסעה מווהלין לירושלים. בהגיעה למחוז חפצה, היא בוחרת לעבוד ככובסת ומסתירה את מוצאה האריסטוקרטי ואת הפרטים על מוצאה. היא בודדה, ענייה, ובעלת נפש עשירה ועין בוחנת. ובזקנתה, היא יושבת וכותבת על חייה: האם בגדה בילדיה? האם נעשתה קדושה? ומה יש לה להגיד על בעלה שנקרא "המלאך" ועל אביו המפורסם?

גיטל מתפללת, מתגעגעת, טווה בדם ליבה את החוט האדום של חייה, וככל שהיא מתקרבת לסופם היא מתמלאת רוח של השלמה וקבלת הדין."

במה אמורים להיות יחודו של הספר והגיבורה -גיטל?

מציגה אותה הסופרת :

" זהו ספר על אישה דתייה, בת המאה ה-18, שעלתה לבדה לירושלים וחיה בה חיים של בדידות, של צניעות וקדושה.
הספר כתוב בצורת מונולוג, בלשון פיוטית וחגיגית, שיש בה את העומק ואת הישירות של אישה המדברת בערוב ימיה.
גיטל מתארת את גורלה, את חיי הרגש שלה ואת הבחירות שעשתה. האם היו אלו חיים של צדיקה וקדושה או של סתם אישה? האם זהו קול של מיסטיקאית או של אם ובת-זוג מלאת חרטה? הספר מתאר, לא דן ושופט, והקורא יראה אותה בהתאם לעולמו ולרגשותיו.
האם לפנינו מסמך דתי? ספר פמיניסטי? רומן היסטורי?
ושפתו מהי, שירה או פרוזה?"


לא התלהבתי מהספר-הוא "אפוי למחצה". הוא לא מסמך דתי, לא ספר פמיניסטי שדמותה של גיטל מצטיירת כמי שהולכת עד הסוף בשבירת הכלים למול החברה שבה היא חיה , רומן היסטורי?-נניח שכן. שפתו הכלאה שבין שירה ו- פרוזה בלשון פיוטית וחגיגית,לא גרמו לי להתפעל אלא ההיפך. שלא מרצון או מדעת עמדה למולי שפתו הספרותית והעלילתית של עגנון -וברור כי מי שיוצא נפסד הוא הספר הזה .אבל זה לא יהא הוגן כלפי הספר והמחברת להשוואתם מול עגנון -כי עגנון יש רק אחד! ובכל זאת- גם אם מנטרלים את תחושת ההשוואה הזאת הספר עדיין "אפוי למחצה".

לזכות ההוצאה יאמר שהספר מושקע היטב מבחינת איכות הדפים והעטיפה ,אפילו סימניה של שרוך יש בספר.

נ.ב. -יש ספר שאני קוראת אותו "בתשלומים" מאותו מרחב אינטלקטואלי ,היסטורי חברתי וספרותי ושמו :"גליקל : זכרונות 1691-1719" - תירגום: חוה טורניאנסקי. נתקלתי בו במהלך לימודיי באונ'.וכדי להעניק מושג מהו ומיהו הספר ומיהי גליקל ,הרי התמצית כפי שהנה מוצגת באתר :

" הזיכרונות שכתבה גליקל בת ליב (הידועה כגליקל האמל או גליקל פון האמלן) בלשון דיבורה, יידיש, הם תעודה היסטורית נדירה ומרתקת הפותחת לפנינו צוהר לעולמה של אישה יהודייה במאה השבע-עשרה. גליקל, שנולדה בהמבורג בשנת 1645, החלה לכתוב את זיכרונותיה בעקבות מות בעלה, אבי ארבעה-עשר ילדיה, והמשיכה לרשום את קורותיה ולסקור את הנעשה בסביבתה עוד שנים רבות לאחר מכן. בחיבור זה, שהועידה לילדיה, ארגה גליקל יחד את האישי, המשפחתי והציבורי, הוסיפה סיפורים ואגדות להמחשה ולהנאה, ונתנה ביטוי לא רק להרהוריה ולרגשותיה אלא גם למערכת דעותיה ואמונותיה. כך העמידה לנו מסמך היסטורי-ספרותי מיוחד במינו המתאר הן את קורותיה ואת עולמה הרוחני של אישה עברייה בת המאה השבע-עשרה, הן את דמותה והווית חייה של החברה שבה צמחה ופעלה."

כך שאם כבר לקרוא ספר מאותו מרחב אינטלקטואלי ,היסטורי חברתי וספרותי- אני ממליצה ומעדיפה את הספר:
"גליקל : זכרונות 1691-1719".

24 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חמדת (לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
בלו - גליקל היא האיכותית והמעניינת מבין השתיים.לקרוא את הספר נדרש מידה של סקרנות אינטלקטואליות . בעוד שגיטל הוא ספר -פרוזה שלא מוצא עד הסוף ביכולות שלו .
חמדת (לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
tuvia -נו ברור שאני לא אשפוט פמיניזם של מושגי המאה ה20 לזה של המאה ה18 ,מה גם שרק בדיעבד אפשר לכנות התנהלות מסוימת של גיבורה כמאפיין פמיניסטי .גיטל - לא רוותה נחת ,אושר חיבה ואהבה מצד בעלה ההיפך ,היא הייתה אשה נטושה ,מרירה ובודדה .ולאחר מות הוריה, בעלה, וחמה המגיד ממזריטש ,ושני בניה "נלקחו" ממנה כדי ללמוד במדרשי חסידים ,ומכאן שלא היה לה שום קושי להתנתק מעברה .היא לא עשתה שום שימוש מושכל בהשכלתה לא בחו"ל ולא בארץ בניגוד לגליקל שעמדה וניהלה את עסקי בעלה שנפטר .אני כן רואה בגיטל דמות אישה אמיצה ,יוצאת דופן מהחברה בכך שקמה ועשתה מעשה צליינות לירושלים בעוד שיכלה להמשיך את חייה בגולה עם יחוסה החסידי המשפחתי . אמיצה -כן, יוצאת דופן לדורה -כן ,פמיניסטית -לא .בכל אופן שמחתי לקרוא את תגובתך .
חמדת (לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
דן סתיו -אין שום מגרעת בכך שספר ישלב בתוכו מארג של דתיות ו/או פמיניסטיזם או כל גוון אחר,בתנאי שאם הסופרת כותבת מראש כמעשה יחצני לספר שהספר הנו על אשה משכילה ופמיניסטית .בפועל בגוף העלילה השכלתה של גיטל לא מוזכרת רבות ולא נוכחת באופן שכזה שתכריע על גורלה והתמודדותה בחייה .
בלו-בלו (לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
נשמע מעניין - שני הספרים.
חמדת (לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
סופרקליפרג`ליסטיק- העדפה היא בשתיהן .אין מקום להשוואה בין שתי הדמויות ובין רמת הספרים . באשר לזווית האישית ראי מה כתבתי לנעמה .מבחינה ספרותית- גליקל הוא ספר מחקר אקדמי לכל עניין ודבר ,עם הערות, תוכן עניינים וכ"ו. "גליקל" זה פשוט רמה אחרת .
tuvia (לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
היי חמדת, אני חושב שלא ירדת לסוף דעתה של הסופרת.
הדמות שהיא לקחה כאובייקט , ושעליה היא כתבה מסמל את הפמיניזם
בשיאו!
אישה ועוד יותר מכך, חסודה ( מהמילה חסידות!), עשתה מעשה שנשים לא עשו
אותו בשום מצב. לעזוב את הילדים ולנסוע לבדה, בלי ליווי של גבר! מעשה שלא יעשה.
היא דוגמא לתנועת הפמיניזם של היום, מימנה יש ללמוד מה זה חופש פמיניסטי אמיתי.
גליקל השניה גם היא היתה פמיניסטית אבל עם הרבה פחות אומץ מזאת הראשונה.
חג שמח,
טוביה
חמדת (לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
לנעמה -גליקל הרבה יותר אישה משכילה ,ובעלת יכולות להתערב בחברה היהודית והלא יהודית מכך שהיא עמדה בראש עסקיו של בעלה הראשון לאחר שנפטר .גיטל הייתה נערה בעלת נפש משוחררת אולי בימינו היינו אומרים אמנותית, אשר המסגרות סביבה דיכאו את אופיה הזה שתיהן הינן נשים יוצאות דופן ממה שהיה מצופה מהן בחברה החסידית.
דן סתיו (לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
חמדת ביקורת מעמיקה וחובקת עולם. השכלתי רבות. אני תוהה האם לדעתך זו מגרעת בספר שהוא לא במובהק מסמך דתי או פמיניסטי או כל גוון אחר. האם אין החיים מורכבים יותר כך שמסמך שהוא על טהרת פמיניסטי או דתי טהור - וזה תקף לגבי פציפיזם, שוביניזם, ליברליזם ולאומנות חשוכה או נאורה, אינו בהכרח לוקה בתיאור המציאות?
סופרקליפרג`ליסטיק (לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
שאלה אם ההעדפה היא ספרותית או אישית, בשל אופיה/דרך ראייתה של כל אחת מהנשים?
נעמה 38 (לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
סקירה השוואתית מרתקת של שתי דמויות נשיות. ליטל מצטיירת כאשה בדכאון לנוכח האובדנים בחייה לעומת גליקל המגשימה הלכה למעשה (את הציווי? ) בדמייך חיי. אני אמפטית לשתיהן
חמדת (לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
אין ספק וחד משמעית -כן .
שין שין (לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
מכאן שגליקל עדיפה על גיטל.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ