חיפשתי את הספר לאחר שקראתי בפייסבוק את דבריה של הסופרת המלינה כי רשת סטימצקי "מעלימה" ספרים חדשים של הוצאות פרטיות ומשאירה אותם במחסן ולא לתצוגה למכירה .כאבה של הסופרת על כך שהיא עמלה וטרחה לכתוב ספר ובסוף שרשרת המזון של הספרים בשוק הישראלי היא נדונה לשכחה -נגעה ללבי .
כשקראתי קצת פרטים אודות הספר -הסתקרנתי יותר וכך גיבורת הספר מוצגת באתר ההוצאה :
"גיבורת הסיפור הנה גיטל, יהודייה בת המאה ה-18, שדמותה מבוססת על דמות הסטורית אמיתית. היא נולדה בווהלין (אוקראינה) ללמדן מפורסם, ובגיל 12 נישאה לאדם יוצא דופן, נזירי ומתבודד, שנקרא רבי אברהם המלאך. הוא היה בנו היחידי של מנהיג התנועה החסידית, המגיד הגדול ממזריטש, וכך מצאה את עצמה גיטל חיה בתוך ליבו הפועם של עולם החסידות. היא נעשתה אם לשני בנים, היתה לידידת נפש של אבי בעלה, המגיד הגדול, ובשנות העשרים לחייה הפכה לאלמנה.
היא איבדה את אביה הנערץ, את המגיד ידיד נפשה, את בעלה, אבי ילדיה, ודווקא אז החליטה ללכת עד הסוף: היא מסרה את בניה לאימוץ ויצאה לבדה לארץ ישראל.
גיטל מתחילה את הפרק השני בחייה. ובלשון פיוטית, ארכאית וציורית, היא מתארת את מסעה מווהלין לירושלים. בהגיעה למחוז חפצה, היא בוחרת לעבוד ככובסת ומסתירה את מוצאה האריסטוקרטי ואת הפרטים על מוצאה. היא בודדה, ענייה, ובעלת נפש עשירה ועין בוחנת. ובזקנתה, היא יושבת וכותבת על חייה: האם בגדה בילדיה? האם נעשתה קדושה? ומה יש לה להגיד על בעלה שנקרא "המלאך" ועל אביו המפורסם?
גיטל מתפללת, מתגעגעת, טווה בדם ליבה את החוט האדום של חייה, וככל שהיא מתקרבת לסופם היא מתמלאת רוח של השלמה וקבלת הדין."
במה אמורים להיות יחודו של הספר והגיבורה -גיטל?
מציגה אותה הסופרת :
" זהו ספר על אישה דתייה, בת המאה ה-18, שעלתה לבדה לירושלים וחיה בה חיים של בדידות, של צניעות וקדושה.
הספר כתוב בצורת מונולוג, בלשון פיוטית וחגיגית, שיש בה את העומק ואת הישירות של אישה המדברת בערוב ימיה.
גיטל מתארת את גורלה, את חיי הרגש שלה ואת הבחירות שעשתה. האם היו אלו חיים של צדיקה וקדושה או של סתם אישה? האם זהו קול של מיסטיקאית או של אם ובת-זוג מלאת חרטה? הספר מתאר, לא דן ושופט, והקורא יראה אותה בהתאם לעולמו ולרגשותיו.
האם לפנינו מסמך דתי? ספר פמיניסטי? רומן היסטורי?
ושפתו מהי, שירה או פרוזה?"
לא התלהבתי מהספר-הוא "אפוי למחצה". הוא לא מסמך דתי, לא ספר פמיניסטי שדמותה של גיטל מצטיירת כמי שהולכת עד הסוף בשבירת הכלים למול החברה שבה היא חיה , רומן היסטורי?-נניח שכן. שפתו הכלאה שבין שירה ו- פרוזה בלשון פיוטית וחגיגית,לא גרמו לי להתפעל אלא ההיפך. שלא מרצון או מדעת עמדה למולי שפתו הספרותית והעלילתית של עגנון -וברור כי מי שיוצא נפסד הוא הספר הזה .אבל זה לא יהא הוגן כלפי הספר והמחברת להשוואתם מול עגנון -כי עגנון יש רק אחד! ובכל זאת- גם אם מנטרלים את תחושת ההשוואה הזאת הספר עדיין "אפוי למחצה".
לזכות ההוצאה יאמר שהספר מושקע היטב מבחינת איכות הדפים והעטיפה ,אפילו סימניה של שרוך יש בספר.
נ.ב. -יש ספר שאני קוראת אותו "בתשלומים" מאותו מרחב אינטלקטואלי ,היסטורי חברתי וספרותי ושמו :"גליקל : זכרונות 1691-1719" - תירגום: חוה טורניאנסקי. נתקלתי בו במהלך לימודיי באונ'.וכדי להעניק מושג מהו ומיהו הספר ומיהי גליקל ,הרי התמצית כפי שהנה מוצגת באתר :
" הזיכרונות שכתבה גליקל בת ליב (הידועה כגליקל האמל או גליקל פון האמלן) בלשון דיבורה, יידיש, הם תעודה היסטורית נדירה ומרתקת הפותחת לפנינו צוהר לעולמה של אישה יהודייה במאה השבע-עשרה. גליקל, שנולדה בהמבורג בשנת 1645, החלה לכתוב את זיכרונותיה בעקבות מות בעלה, אבי ארבעה-עשר ילדיה, והמשיכה לרשום את קורותיה ולסקור את הנעשה בסביבתה עוד שנים רבות לאחר מכן. בחיבור זה, שהועידה לילדיה, ארגה גליקל יחד את האישי, המשפחתי והציבורי, הוסיפה סיפורים ואגדות להמחשה ולהנאה, ונתנה ביטוי לא רק להרהוריה ולרגשותיה אלא גם למערכת דעותיה ואמונותיה. כך העמידה לנו מסמך היסטורי-ספרותי מיוחד במינו המתאר הן את קורותיה ואת עולמה הרוחני של אישה עברייה בת המאה השבע-עשרה, הן את דמותה והווית חייה של החברה שבה צמחה ופעלה."
כך שאם כבר לקרוא ספר מאותו מרחב אינטלקטואלי ,היסטורי חברתי וספרותי- אני ממליצה ומעדיפה את הספר:
"גליקל : זכרונות 1691-1719".