״סבתי הגדולה גיטל היתה צדקת כפרית. היא היתה אישה זעירה, והיה לה לול מאחורי הבית, ובלול גרו תרנגולות ותרנגולים עם שמות. שיינעלע ומיידעלע ושייגעץ וכל השאר. והנשים, תמיד נשים, חמקו פנימה לתוך הבית או התגודדו סביב הלול. ואני הבטתי בה ואמרתי שיום אחד אכתוב עליה ספר. אחר-כך היא מתה, ואחריה מת הכפר שבו גרה. ואני שכחתי.״ מתוך המבוא למונולוג ...