ביקורת ספרותית על קן הקוקייה [מחודש 2009] מאת קן קיזי

---

תרשו לי להתחיל הפעם בשאלה: מה מושך אותנו ל"קן הקוקייה"? אני יכול להכליל במקרה זה גם את עצמי, אבל לפני שאתם רואים את עצמכם פתורים מלענות על השאלה הזאת אני אשמח שתמשיכו לקרוא את דבריי אלה שבסופם אני מבטיח לנסות ולענות. הנקודה היא שכבר ראיתי את הסרט (בכיכובו של ג'ק ניקולסון), כבר ראיתי את ההצגה (שהיתה בזמנו עם רמי הויברגר) וכאילו לא די בכל זה עכשיו גם קראתי את הספר.

אני מוצא שלקן קיזי שחי בסן פרנסיסקו של שנות הששים, באותה תקופה של גרייטפול דד היה הגיון רב בכך שהוא רקח לתוך יצירה אחת כמה מהמשיכות שיש לנו, הגברים (למי שמכיר את העלילה אין ספק שהוא כתב אותה בעיניי גבר) בחיים והרצון להיות תמיד, נדמה שבכל מחיר הארי שבחבורה.

משיכה נוספת, היא המשיכה לנשים. בעיניי לנשים חזקות ולוא דווקא לאחיות, וזאת למרות (בלי לקלקל למי שעוד לא נפגש עם היצירה הזאת) שמדובר באחות אחת מרשעת. אין ספק שקיזי רקם את העלילה כך שהוא לקח אותה (את אותה אחות מרשעת) יחד עם מק'מרפי ודחף אותם כשני חוטים לשקע של המוח שלנו, אני לא יודע איך להסביר את זה אבל בכל מפגש שלי אישית היה עם העלילה הזאת אני לא יכול שלא לחוש שאנחנו עוברים בעצמנו סוג של מגע חשמלי.

וכאן אני למעשה עונה אולי על השאלה למי אין את החשש שמנקר בו שהוא לא עלינו יסיים את חייו במקום כזה? הרי בכדי להגיע למקום כזה צריך ללכת על הקצה ומי מאיתנו לא חש לפחות פעם בחייו שהוא הלך על הקצה, ולא משנה מאיזו סיבה, "ראה" את קו התפר שבין החיים לבין המוות והבין שזה להבדיל כמו ללכת על הריצפה ברגליים יחפות. עם הסכנה להתחשמלות אני ממליץ לקרוא את הספר הזה !!!

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על קן הקוקייה [מחודש 2009]