• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
קן הקוקייה [מחודש 2009]

קן הקוקייה [מחודש 2009]

מאת קן קיזי

הביקורת של ENGUS

תמונה של ENGUS
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
קן הקוקייה [מחודש 2009]

קן הקוקייה [מחודש 2009]

מאת קן קיזי

הביקורת של ENGUS

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של ENGUS
הוצאה לאור:זמורה ביתן
שנת הוצאה:1962
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
עידיתה.
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 13 שנים

“ספר מצויין, סוחף ומרתק. הסיפור, המשל, הדמויות, הכתיבה, האוירה, התהיות הקיומיות - בדיוק בשביל זה אני”

13/19
ביקורות על קן הקוקייה [מחודש 2009]
הבאה
אהוד בן פורת
לפני 12 שנים

“תרשו לי להתחיל הפעם בשאלה: מה מושך אותנו ל"קן הקוקייה"? אני יכול להכליל במקרה זה גם את עצמי, אבל לפנ”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

הטרגדיה והקומדיה פוגשות אחת את השנייה ומתמזגות לכדי הנאה צרופה :-)

"... זה היה טוב מכפי שחלמה. כולם צעקו כדי לגבור זה על זה, המשיכו עוד ועוד בלי יכולת לעצור, סיפרו דברים שלא יניחו להם להסתכל שוב זה בעיניו של זה. האחות מהנהנת בכל וידוי ואומרת כן,כן,כן.
ואז פיט הזקן היה על הרגליים. "אני עייף!" זה מה שצעק, ובקולו נימה חזקה, נחושתית וכועסת שאיש מעולם לא שמע."

"דלת המחלקה נפתחה, והנערים השחורים הסיעו פנימה אלונקה עם כרטיס שהכריז באותיות שחורות כבדות, מק מרפי, רנדל פ' אחרי ניתוח. ומתחת נכתב בטוש, לובוטומיה."

כעת, משסיימתי את ספר זה, אפנק עצמי בכוסית וויסקי משובח !

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ה
הקיסרית הילדותית
תמונה של חמדת
חמדת
תמונה של disturbed
disturbed
תמונה של שוקולדה
שוקולדה
4קוראים|גיל ממוצע51|75%נשים

על המבקרת

תמונה של ENGUS

ENGUS

חברה מזה 17 שנים
35 ביקורות•81 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות קלאסית•ספרות מקורית
תמונה של ENGUS
ENGUS
חברה באתר מזה 17 שנים
ביקורות35
לייקים שקיבלה81
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת25ספרות קלאסית2ספרות מקורית1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של ENGUS

קינת המהגר

קינת המהגר

משה בן הראש

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ENGUS
סיפור של גרמני 1914-1933

סיפור של גרמני 1914-1933

סבסטיאן הפנר

נעצרתי בעמוד 156 (ממש לקראת הישורת האחרונה). לאורך קריאת הספר ציפיתי לתיאורים מסעירים של התקופה המדוברת ולניואנסים חדשים כלשהם, אך מה שקיבלתי היה סיפור סתמי ותו לא.

הלאה לרשימת ספריי הדחויים!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ENGUS
מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

דוגלס אדאמס

איני נוהג לקרוא מדע בדיוני, אך בהמלצת "ספר מבדח וקליל" ניגשתי למלאכה וניסיתי לקראו (הפסקתי בעמוד 70 לערך). תחילה שמחתי משום שאכן היו רגעים מבדחים, אך המשך העלילה היה פשוט כבד מדי לטעמי ולא זורם.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ENGUS
תמונתו של דוריאן גריי [מהדורת 2006]

תמונתו של דוריאן גריי [מהדורת 2006]

אוסקר ויילד

הקריאה אינה זורמת לי, נעצרתי בעמוד 40.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ENGUS
העבד (1991)

העבד (1991)

יצחק בשביס-זינגר

קראתי את הספר שהוצא לאור בהדפסה שמינית, 2009 ומכיל 279 עמודים.

אחד הספרים המעולים שקראתי מעודי. העלילה נרקמת בזמן גזירות ת"ח ות"ט, גזירות הסטוריות שסביר להניח כי רובם המכריע של האנשים בארצנו לא שמעו עליהן. הסיפור מגולל את סיפור חייו של יעקב ("השורד האולטימטיבי") החי בגלות בממלכת פולין הפאודלית, ואת סיפורה של יהדות הגולה במאה ה-17 בכללותה.

לא יכולתי שלא לחשוב בזמן קריאת הספר על כך שחלק נכבד מצור מחצבתי עברו ימים נוראים אלו ולמרות זאת שרדו.

ספר מעולה, מרחיב אופקים, על תקופה שפלה ביהדות הגולה.
מומלץ בחום.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ENGUS
חוות החיות  - כריכה רכה

חוות החיות - כריכה רכה

ג'ורג' אורוול

דובר וידובר אינסוף על שלל הקונוטציות המתעוררות במוחו של קורא ספר זה, מה עוד על ההאנשה המצטיירת כגאונית!

אצטט קטע מהספר: "מקובל היה לזקוף לזכותו של נפוליאון כל מעשה רב, כל סימן ברכה. לעתים קרובות אפשר היה לשמוע תרנגולת אחת פונה אל רעותה ומעירה: "בהדרכתו של מנהיגנו, החבר נפוליאון, הטלתי חמש ביצים בששה ימים", או שתי פרות משוחחות ביניהן כשהן שותות לרויה ממי הבריכה: "מה ערב טעמם של מים אלה, הודות להנהגתו של החבר נפוליאון".

ואקנח בעוד אחד: "אולם כנגד הסבל שניטל עליהם, מצאו מקצת שילומים בעובדה שחייהם אתה, שלא כלפנים, הם חיים שיש בהם כבוד וגדולה, חיים שיש בהם שירה ונאומים ותהלוכות".

הקטעים הנ"ל מעוררים בי אסוסיאציה מסויימת...

זעקתו של מחבר הספר לסולידריות ולהומניות זועקת ומהדהדת עד עצם היום הזה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ENGUS
פטפוטים על הנילוס

פטפוטים על הנילוס

נגיב מחפוז

מי שחושב שיוכל ללמוד מעט על קהיר של שנות ה-60 ועל התרבות המצרית טועה בגדול.

אך עם זאת, מי שירצה להתחבט בשאלות פילוסופיות על משמעות הקיום, שיקרא רק את המונולוגים של גיבור הספר- אניס זאכי.

חוץ מהגיגיו ומחשבותיו של אניס מתקתק זה, רוב הספר מצטייר כטרטרה אחת גדולה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ENGUS
תוף הפח

תוף הפח

גינטר גראס

אוסקר מאצאראט היקר! אתה מחליא אותי! לכל מי שקרא את הספר, אנא שוו לעצמכם את מעלליו המחרידים של יצור נאלח זה.

ללא ספק "במרתף הבצל" קנה אותי. האטימות למציאות, הבכי החנוק והחרישי, הפחד הלא ידוע מהלא נודע, הבנאליות שבשגרתם הנוראית של האנשים אשר חוו את מלחמת העולם השנייה (והראשונה), כל אלו ועוד, כאין וכאפס לעומת לשד הבצל המתקלף לאיטו.

"...עד שפעל הלשד, פעל מה? פעל מה שלא פעל העולם וסבלו של העולם הזה: דמעה אנושית עגולה. בכו שם. סוף-סוף בכו שוב. בכו כהוגן, בכו בלי מעצור, בכו כאוות-הנפש. שם זרמו נהרות ומימיהם שטפו. שם ירד הגשם. שם נפל הטל".

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ENGUS
חרדתו של המלך סלומון

חרדתו של המלך סלומון

רומן גארי (אמיל אז'אר)

השעה 01:18, סיימתי לקרוא את הספר הנפלא הזה (לאחר שהסתתר היטב בספרייתי כחודשיים), כוס וויסקי בידי.
מהגיגיו של ה"ארנבון":

"מה שהכי גועלי אצל צ'אק זה איך שהוא מכיר אותך כמו את כף-היד שלו, והוא מושך בכתפיים, עושה ביד תנועה עייפה וממלמל "מקרה קלאסי". הוא, מוציא אותי מהכלים המנוול הזה, עם אוצר הידיעות שלו. הוא מה שקוראים "אנציקלופדיה חיה".

"מה אתה עושה כשאתה כבר לא יכול לסבול יותר את המצב האנושי שלך? אתה מאבד את האנושיות שלך. אתה מתגייס ל"בריגדות האדומות" ולאט לאט נכנס למצב של אי-רגישות".

"התעוררתי עם השמש, עם קפה מחייך, קראוסנים נוצצים משומן ונשיקה על קצה האף. הרגעים הכי טובים הם גם הכי קטנים".

"לילה אחד התעוררתי מצחוק, כי חלמתי שאני עומד בכניסה למטרו ומחלק כרטיסי-אושר".

ולסיום, המשפט ששבה אותי:"חיה היום ואל תמתין למחר, קטוף עוד היום את ורדי-החיים".

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ENGUS

ביקורות נוספות על "קן הקוקייה [מחודש 2009]"

קן הקוקייה [מחודש 2009]

קן הקוקייה [מחודש 2009]

קן קיזי

קן קיזי אחד מהחלוצים הגדולים של שנות השישים לקח חלק בניסוי ממשלתי תחת השפעת סמי הזיה, תרופות שונות וטיפולי הלם. הוא מעביר ביקורת על הנעשה במוסדות אלו ועל כמה המציאות אכזרית לאותם אנשים שלא צלחו את דרכם בחברה.

את הסיפור מספר גיבור הספר, צ´יף ברומדן, אינדיאני גדול מימדים שמתחזה לחירש-אילם ומתאר את חיי היום יום במוסד בו הוא נמצא. על היחס הנורא של המטפלים, האחיות והרופאים במוסד. במהלך הקריאה ניתן להבחין שרבים מהדברים שברומדן תיאר הם פרי דמיונו מאחר והיה מקבל תרופות ושלל סמים אחרים על בסיס כמעט קבוע. ברומדן הוא דמות מעניינת מלאת צלקות ונפש שבירה.

התיאורים קשים, תהיות ושאלות רבות עולות במהלך הקריאה: על שיגעון ושפיות, מה נחשב לחריג ומה למקובל? האדם הפרטי בעיני החברה, הומור בזמנים של כאב וההפך. הספר מתאר את סיפור חייהם של אנשים שעל פי ה"נורמה" לא נמצאים במצב המקובל כדי לחיות בחברה נורמלית ונאצלים לעבור סדרת טיפולים שמעררת את נפשם ופוגעת בהם.

אל המוסד מגיע מאשופז חדש העונה לשם מקמרפי, חייל לשעבר שמתקשה לקבל את המציאות במוסד אליו הגיע.
הוא לא מוכן לקבל את העובדה שאנשים מוכנים לסבול את היחס המשפיל והנורא ומנסה לעורר את המטופלים, להחדיר בהם קצת רוח חיים ובדרכו שלו להכריז מלחמה כנגד המטפלים והשיטות הקיצוניות שלהם.

מאוחר יותר מקמרקפי מגלה שמרבית מהאנשים המאושפזים במוסד הגיעו לכאן על דעת עצמם והחליטו להתאשפז מבחירה מתוך הנחה שהם לא כשירים לחיות בחוץ. מקמרפי לא נכנע למערכת וממשיך בשלו, עושה צרות ונלחם במערכת ובשגרה על מנת לשפר את מצב הרוח. והאישיות שלו, העקשנות, ההומור, כל אלו הם תעונג פשוט, אחת הדמויות שיותר נהניתי לקרוא.

עד שהגיע המוסד היה מקום קודר ואפור. גם כאשר נדמה שהאחות הגדולה השולטת במוסד מצליחה להביס אותו הוא קם חזרה על הרגליים ומשיב לה בעוד עקיצה או התנהגות לא הולמת. נדמה שמקמרפי הצליח לחדור לראשם של אותם אנשים ואת חלקם גם הצליח לעורר מעט. הוא לא נכנע לתכתיבים, סוס פרא שאין באפשרותם לרסן.

בין הספרים הטובים ביותר שקראתי, זה מצחיק וגובל בטירוף, מרגש, כואב ועצוב מסעיר ומטלטל. מה שנשאר זה לעמוד ולמחוא כפיים סוערות ליצירת מופת שכזו, וואו.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•Rasta
קן הקוקייה [מחודש 2009]

קן הקוקייה [מחודש 2009]

קן קיזי

שעון הקוקיה העתיק התלוי על הקיר במסדרון הארוך והמואר בזהוב חלש צלצל שתים-עשרה – חצות, לילה.
ממש עכשיו, על דפים אחרים במקום אחר, פרושה סינדרלה במרכבת הזכוכית שהופכת באחת ללכלוכית ולצדה מונחת דלעת. וכאן, אצלנו, "חדר היום" סגור ו"בחדר ההלם" איש גבוה, כהה עור, שפוף, עיניים כבויות, צולל באחת ממצב של מאנייה אל תוך הדיפרסייה. פסיכיאטר מנחה. אחות נוקשה ומשביתת שמחות קטנות באופייה מזריקה. שקט משתרר, רגיעה. שלושה אחים בחלוק לבן מובילים את כהה העור השפוף אל חדרו ושם מתוך הזיות ודימיונות ואולי פנטזייה על מקום אחר - אולי על סנדל זכוכית שנפל על נסיך וסינדרלתו באה השינה.
כשזה יתעורר, אל תוך אור היום, אולי אל תוך מצב של מאנייה – מרגיש מרומם קלות האיש, עיניים עירניות מעט שוחקות אם כי מושפלות מבט – מייד תבוא התגובה, הרי יש בעיה, פה המאושפזים לא שמחים, כאן צריכים להיות מאוזנים - פסיכיאטר ינחה, אחות תזריק, רגיעה, שקט... שהייה ארוכה ב"חדר היום" בפיקוח מתמיד של שלושת האחים – וצניחה אל תוך הדיפרסייה, אבל היי, פה אנשים לא ירודים, צריכים להיות מאוזנים - פסיכיאטר ינחה, אחות תזריק, רגיעה, שקט...
יום-לילה-יום... מצב-זריקה-הרגעה... המולה - אחות נוקשה משביתת שמחות קטנות – אחים כופים התנהגות אחידה ולא תגיע תגובה בדמות "ענישה" בצורת טיפול זה או אחר או אי מתן מזון... שקט במסדרון...
שגרת החיים שם במסדרונות המוארים באור חלש מאוזן, ותמונת הטיפול בכפייה והשלטת שליטה התנהגותית תוך עינויים וימים שלמים מעורפלים בגלל תרופות. השגרה הזו, אותה השגרה מופרת...

1962- אל תוך סדר היום הזה נכנס קן קיזי - שהתפרנס בעברו בין היתר כמתנדב לניסויים בסמי הזייה ושימש כאח במוסד פסיכיאטרי ושהעז להכניס בסיפורו אל תוך השגרה הזו מטופל מרצון. למעשה איש בריא בנפשו וחזק ושחקן מצויין וזו מהות הסיפור... סיפורו של מנהיג שמנסה להציף ולשנות את שגרת השקט הכפוי... להכניס מעט חיים ויזמה ושמחה אל המקום הזה, להביא את האחים הפועלים באוטומט לשאול שאלות. להביא סיפור שכולו הומור וסאטירה ועוצמה ותמונות קשות של התנצחויות בין הצוות לבין החולה על בסיס יומיומי. ולהעלות תוך כדי שאלות נוקבות כמו מהו חולה בנפשו כמו מתי יש לכפות על החולה בנפשו טיפול תרופתי מאזן שבאופן ברור ידכא. והאם יש לתת לחולה את הכלים להתמודד בעצמו ובהיותו נקי מתרופות ולהתבטא. ומה קורה כשמגיע למקום "חולה" – מנהיג. מתחזה.
קן קיזי שפותח חלון אל תוך אותו המוסד (יש שם חלון?) ושנותן הצצה לא מדוייקת (לא מדוייקת! בטח לא נכונה להיום) אבל מעניינת אל תוך המתרחש במוסד לחולי נפש. מביא סיפור טוב. מרתק. חזק (יש לציין שהתיאורים לפעמים קשים לעיכול).

הוא יצר מסמך רב עצמה וחזק שהעלה בעקבותיו דיון סביב הלגיטימציה של אשפוז בכפייה ושל מתן טיפול פסיכיאטרי כפוי ושל מתן טיפול בחשמל וטיפול מערפל בהלם והעלה את הדברים אל סדר היום הציבורי באותם ימים.
עוד הוא הביא, בעקבות ספרו, גורמים מסויימים, באותם הימים, לפקפק במדע הפסיכיאטריה ולשים אותו בסימן שאלה. פקפוק שלימים הפך, כמובן, לא רלוונטי.

(בסוגריים יש לציין כי אשפוז וטיפול בכפייה ניתנים אך ורק לזה אשר מסכן את עצמו או את סביבתו).

לפני 12 שנים•
★★★★★
•
קן הקוקייה [מחודש 2009]

קן הקוקייה [מחודש 2009]

קן קיזי

הו מ'קמרפי. ר. פ. מ'קמרפי. חלומם הנערץ של הברגים הקטנים במערכת. הילד הראשון בכיתה ב שלמד לעשן וכבר יודע איך באים ילדים לעולם. הו מ'קמרפי, הג'וקר הבלתי נשכח של השכבה, שהתפלח בגיל שש עשרה עם כמה חברים ברכב של אבא, להעביר עם מדורה וגיטרה עוד לילה לבן על החוף. הו מ'קמרפי, הטירון הכי מטורף בפלוגה. זה שסירב פקודה ביום הראשון, ירה בתן, ודפק נפקדות של שבועיים כשלא אישרו לו לצאת "מיוחדת". הו מ'קמרפי, זה שמגיע לעבודה יום כן יום לא, ומוציא אצבע משולשת למנהל שנייה אחרי שנודע לו שפוטר. הו מ'קמרפי - הילד הרע של החיים. רובין הוד של היומיום. המשוגע שנזכור בחיוך אי שם בשלהי חיינו.

אל מוסד לחולי נפש מגיע ביום בהיר אחד ר. פ. מק'מרפי - חייל יוצא וייטנאם, בעל שמחת חיים מדבקת וכריזמה ממזרית, שנמלט משירות "בחוות העבודה" ע"י התחזות למשוגע. לרוע מזלו, את המחלקה שאליה הוא מגיע מנהלת אחות שתלטנית - מיס ראצ'ד, שמשמעת ולוחות-זמנים הינם הערכים המקודשים ביותר בעיניה. בין השניים, שקולטים היטב זה את זו, מתפתחת איבה סמויה ומסובכת, ועד מהרה הופכת שגרת החיים הנוקשה במקום למאבק כוחות כאוטי שמוציא מאיזון מחלקה שלמה, וסוחף אחריו את שאר החולים המטורללים, ובניהם גם את צ'יף ברומדן - אינדיאני ענק ושתקן, שהסיפור כולו מסופר מנקודת מבטו וזרוע בשברי זיכרונות מתודעתו העשנה.

סיפור מצחיק ועצוב שבוחן את מושג הגבולות וההתמרדות כלפיהם, ואת כוחו של האדם הבודד מול המערכת האימתנית שבטוחה שהצדק לצידה. כמובן שאפשר לחלוק על מידת הרלוונטיות של חלקים מסוימים מהליך הטיפול המתואר בספר, אבל בכל מה שקשור לנבירה במוחם הסבוך של חולי הנפש, ככל הנראה שלא הרבה השתנה מאז.

נ.ב. לא קראתי את התרגום הישן, אבל התרגום החדש של יריב ספיר (בשונה מהרבה מאוד תרגומים חדשים ורזים) מעולה, ומצליח להעביר את הדקויות הנדרשות לציור העלילה בכלל, ודמותו הבלתי רגילה של מ'קמרפי בפרט.


לא מומלץ ל:
שחקני "תעלת בלאומילך", חסידי עוזי משולם, אחראיות משמרת ב'אברבנאל' ומר קים ג'ונג-און מקוריאה הצפונית.

מומלץ ל:
יו"ר הכנסת, קב"נים בגולני, צאצאי קולומבוס והמתיישבים הלבנים, ולכל אלו שתוהים לעצמם - כמה משוגעים באמת מסתובבים שם בחוץ.

לפני 14 שנים•חוגי
קן הקוקייה [מחודש 2009]

קן הקוקייה [מחודש 2009]

קן קיזי

כשקניתי את הספר, הדבר שהכי בלט לי בתקציר היה שהסופר סירב לראות את הסרט. הסרט אגב, זכה ב-5 פרסי אוסקר (!) למה עלי אדמות שמישהו יסרב לראות את היצירה שלו בסרט שנחשב כאחד הסרטים הגדולים בתולדות הקולנוע?
אז אתמול ב-12 בלילה סיימתי לקרוא את הספר, ובעוד שאני מסיימת את עשרת העמודים האחרונים שנשארו לי, הסרט כבר נטען לי במחשב.
לקח לי חצי שעה ללחוץ על כפתור הפליי, חצי שעה שבהיתי בכריכת הספר וחשבתי מה הספר הזה עשה לי ואיזה שינוי הוא תרם לתפיסת העולם שלי.

הסיפור מתאר חבורה של "חולי נפש" שנמצאת בבית משוגעים, האחות הראשית- מיס ראצ'ד מנהלת את המחלקה ומסרסת את החולים בה בכדי לשמור על הסדר. אם תשאלו אותי לאחות יש OCD ולא יזיקו לה כמה מהכדורים שהיא נותנת לחולים שם. לא סתם אני משתמשת בפועל מסרסת, אחד החולים אף חותך לעצמו את הביצים ומדמם למוות.
שינוי מהותי מתחיל להתרחש כאשר מגיע חולה חדש, מקמרפי שמסרב להשתנות.

הסיפור נכתב בתקופה שהתפיסה בטיפול בחולי נפש הייתה שונה לגמרי מאיך שהיא היום. בעבר, חולי נפש היו במוסדות סגורים, ככל הנראה במטרה להרחיק אותם מהקהילה. הדגש היום הוא על ריפוי ממשי.
ניתן לזהות את ההבדל הזה בנתונים סטטיסטיים: מספר ימי שהייה ממוצע במוסד לחולי נפש בישראל ב-1960 עמד על 823 ימי אשפוז, ב-2008 המספר עמד על 162 ימי אשפוז בלבד.
כיום, יש גם הבנה שטיפול מיטבי מתקבל בקהילה ולא במוסד סגור.

יש כל כך הרבה דברים שאפשר לנתח בסיפור הזה, החל אפילו בשם הספר שאותנטי יותר באנגלית one flew over the Cuckoo's nest,
הידעתם שציפור הקוקיה לא בונה קנים אלא מטילה את ביציה בקנים של אחרים?
"אחד פרח מקן הקוקייה" הוא שם שבהחלט מתאים לסוף הסיפור.

אז למה סרט של 5 פרסי אוסקר בכיכובו של השחקן האדיר ג'יק ניקולסון הוא סרט שאפשר וצריך לזרוק לפח?
הספר מתאר את הדיכוי העצמי שאנחנו מקבלים במנות יומיומיות מהחברה, כמו כדורים שניתנים בכוסות קטנטנות בבתי חולים. והסרט לא מצליח להעביר 10 אחוז מזה.
כבו את הטלוויזיה, לכו לקרוא את יצירת המופת הזאת.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•רגינה
קן הקוקייה [מחודש 2009]

קן הקוקייה [מחודש 2009]

קן קיזי

קשה אפילו להתחיל לתאר עד כמה הספר הזה גאוני, כמה יפה הוא מעביר את הביקורת הכי נוקבת על האנושות של המאה ה-20 ועל מה שיבוא אחריה.
הספר הצליח להדהים אותי בכל פעם מחדש, לשאוב אותי אל תוך עולם כאוטי ומפחיד שמופרד מ"העולם האמיתי" בכמה קירות וגדרות בלבד, שמתאר בכזאת כנות את הגועל ואת היופי והחן באופי האנושי.
הבחירה הפנטסטית של הדמויות מדמות המספר הניטרלי- צ'יף ברומדן (הרואה ואינו נראה, שומע ואינו נשמע, שיודע על העולם יותר מכל דמות אחרת בספר) וכלה בדמותו החזקה של מק'מרפי, שמוכיחה עד כמה בעצם האדם הוא יצור שברירי.
מה עוד אפשר להגיד על ספר שהשאיר אותי בפה פעור, שגרם לי לחשוב ולתהות, שאולי הפך אותי לאדם טוב יותר.
שווה לקרוא!

לפני 16 שנים•
★★★★★
•graceless lady
קן הקוקייה [מחודש 2009]

קן הקוקייה [מחודש 2009]

קן קיזי

מדי פעם, בשעות הלילה המאוחרות, כשאני אינני מצליח להירדם ועניינים רבים מנקרים בי וטורדים את מנוחתי, מחייך אליי חיוך נעים של חבר, קן הקוקיה ממדף הספרים. תמיד נעים ומעודד לפגוש ולהיזכר בו, גם אם רק מרחוק.

הספר הזה הגיע אל ידיי בתקופה המתאימה. אותה תקופה נעתי וחיפשתי בלהט לא קטן אחר ספרים המתרחשים או העוסקים בבתי חולים לחולי נפש. ספרים, סרטים. ובכן, הייתה לי סקרנות רבה אחר העולם הזה. עולם מחלות הנפש, העולם שצל אפל כבד של בהלה, פחד וריחוק מר מרחף מעליו, אך תמיד נשקף לעיניי אותו צד עשיר ומרתק להפליא שהוא נושא עימו. באותו הזמן, גם בעקבות הסרט (שאגב, התעלל בעלילת הספר), הגעתי אל קן קיזי, אל קן הקוקיה ואל המוסד המיוחד הזה. למן הרגע הראשון נשביתי בייחודו ונכנסתי לעולמו בעניין רב. הספר מתרחש במחלקה הסגורה במוסד לחולי נפש, שם, דרך מבט עיניו של אחד ממאושפזי המחלקה, הוא הצ'יף המגודל המעמיד פני חירש, מתקבצות להן שלל דמויות המאושפזים. דמויות מיוחדות בשונותן, באומללות עליבותן, ונדמה שגם בתמימות ראייתן וטוב ליבן, אך הן בעיקר מעניינות מאד. חלקן נעימות למפגש, חלקן פחות. הדבר שמשותף להם, למאושפזים, הוא הצייתנות המוחלטת והכניעה הבלתי מתפשרת לשתלטנות האגרסיבית והקרה של האחות הראשית, 'האחות הגדולה'. באחד מן הימים, מגיע אל אותו מוסד אחת הדמויות היפות שנמצאות בזכרוני, רנדל מקמרפי, המאושפז מלא רוח החופש וההומור, זה המסרב לעטות על עצמו שביב קל של צייתנות, במוסד שצייתנות היא בו התנאי הבסיסי הראשון. שם, כשהוא משתלב בין המאושפזים כפרוע הכריזמטי, המרתק, הסוחף, המיוחד ויוצא הדופן של המחלקה, נפתחת בינו לביו האחות הגדולה מערכה כבדה על גבולות החופש.
זהו במידה רבה ספר שבוחן את גבולות החופש. של האסירים, של המאושפזים, של אלו הנתונים בשליטתם של אחרים, ואולי גם שלנו, אנו המסתובבים לכאורה נטולי כבלים מוחשיים, וגורלנו בידינו, אך לא ברור עד כמה חזק כבול כל אחד מאיתנו, בכבלי הרגש השונים.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•Schuster
קן הקוקייה [מחודש 2009]

קן הקוקייה [מחודש 2009]

קן קיזי

קן הקוקיה הוא ספר מצוין.
מצוין מפני שהוא מעניין, מצוין מפני שהוא מטריד, מצוין מפני שהוא גם מצחיק ומצוין מפני שהוא מציג, בעיניי, את אחת הדמויות המעניינות, המרגשות, היפות והאהובות בספרות של המאה החולפת.
קן הקוקיה מסופר בגוף ראשון מנקודת מבטו של הצ'יף, בחור אינדיאני גדול מימדים המאושפז במוסד לחולי נפש, אליו מגיע יום אחד מאושפז חדש, מקמרפי שמו.
דרך זווית ראייתו של הצ'יף אנו מתוודעים אליו, אל מקמרפי, כבחור כריזמטי ויוצא דופן ברוחו החופשית והמהפכנית.
לאיטה מתפתחת לה מלחמה בינו, מקמרפי, לבין 'האחות הגדולה' המאיימת, השולטת ביד רמה וקשה בשאר המטופלים.
ככל שהמתח ביניהם גובר, והרוח המהפכנית והמיוחדת מתנגשת ברוח שתלטנית, קרה ומאיימת, כך נפרסת אל מול עינינו הקוראים המחלקה הפסיכיאטרית, והתוצאה מטרידה.
זה ספר נהדר וחשוב, אותו אני אוהב מאד וממליץ עליו בהחלט.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•IMeyer
קן הקוקייה [מחודש 2009]

קן הקוקייה [מחודש 2009]

קן קיזי

לקח לי קצת זמן להיכנס ממש לתוך הספר אבל אחרי שזה קרה היה פשוט כיף לקרוא אותו.
לא זכור לי שקראתי על דמות כל כך גדולה מהחיים כמו מקמרפי. כל הספר הוא מנקודת מבט של המספר שהוא אומנם אחת מהדמויות בספר אבל אין ספק שהספר הזה בנוי על מקמרפי.
מעבר להנאה מהספר אפשר למצוא גם הרבה תובנות בין השורות.
אין בספר יותר מדי התרחשויות דרמטיות חוץ מהחלק האחרון אבל עדיין גם החלקים הפחות 'מפוצצים' גורמיםלך להיות דבוק לספר.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אלירן
קן הקוקייה [מחודש 2009]

קן הקוקייה [מחודש 2009]

קן קיזי

ספר מעולה באמת.
עוד אחת מהקלאסיקות שמזכירה לנו מדוע קלאסיקה נחשבת ככזו - פשוט כי היא טובה מאוד ועל-זמנית.
הספר מעודכן ומתאים להיום כאילו לא נכתב לפני כ 50 שנה.
המשימה הבאה שלי - למצוא את הסרט ולמצוא האם יש ספרים נוספים של קן קיזי.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אביחי