ביקורת ספרותית על עיר של נשים מאת דיוויד גילהם
ספר בסדר

---

אירופה היפה
שדייך המושלגים זהרו
עת עוללים נופצו אל סלע
שערך בהיר ורך כאלומות קש בשדה
עת שער בנותייך נארז בכריות
אגמי עינייך ירוקים תכולים וקפואים
ומעין דמעותינו יבש חרב
וגוויותינו ניזרקות למצולה
נסיכת קרח יפהפיה

ואח"כ השמש זרחה
האדמה שתתה את הדם והאפר בתשוקה
ואת קמת לך בשלווה, התנערת
וכיסית בשטיחים ירוקים את הכל
כאילו כלום לא היה
כלום לא קרה


כנראה הרשע בעולם מתאפשר על ידי השילוב בין עוצמה של מיעוט פסיכופטי שמעז ורוב דומם שמאפשר ומשתף פעולה, אם מתוך פחד, עצלנות, שיקולי נוחות, דיכוי ועוד, שלא מעז.
ספר לא רע בכלל, שמתאר את השואה מהצד השני - איך זה היה להיות גרמניה בברלין בתקופת המלחמה. הספר מתאר יפה את תהליך ההתקרנפות והחיים תחת מבט עינו המפקח של האח הגדול, כשכבר אין שום אמון בין בני אדם ואף אחד לא יודע כמה אמיתי הוא יכול להיות עם זולתו ואפילו עם עצמו. במקום שבו הקונפורמיזם והלחץ החברתי הופך כל חריגות לפשע שהעונש עליו אכזרי וקטלני.
זה עורר בי הרבה מחשבות, כמו למשל - מה בעצם עורר את השנאה העצומה הזו כלפי היהודים? וההומואים? והצוענים? אולי עצם השונות, ההתעקשות להיות אחר, שונה, חופשי - אולי זה עורר את הפחד שהביא לשנאה חסרת פשר וכה עוצמתית?
אין זה מקרי שכמעט כל הדמויות בספר שבוחרות בצד המוסרי הן גם חריגות ורדופות במידת מה.
הספר נוגע בשאלה החשובה: מה את/ה היית עושה בנסיבות דומות? האם היית מקריב/ה את הנוחות והביטחון ומסכנ/ת את היקר לך, או מרכינ/ה ראש, מסב/ה מבט ובוחר/ת לא לראות, או גרוע מכך, להתיישר עם השולט והחזק ולשתף פעולה. אפשר לצקצק בצדקנות ולדמיין ש"אצלי זה לא יקרה" אבל מספיק להביט סביב על מה שקורה כאן ועכשיו - כל כך הרבה עוולות שנעשות לחלשים - אם זה עובדים זרים, מיעוטים, בעלי חיים - ומה אנחנו עושים?
הספר מעלה שוב ושוב בהקשרים שונים את נושא הבגידה ומעורר למחשבה - סוגי בגידה שונים ומנוגדים: יש את הבוגד בחברה ובנורמות (סיגריד) כדי להיות נאמן לעצמו, ויש את הבוגד בערכים של אנושיות ובאמון של קרוביו כדי להיות נאמן למיפלגה (הנציונלסוציאליסט הממוצע) ויש את הבוגד בחבריו כדי להציל את עצמו או את מקורביו (לא נגלה מי...). מה שלי היה הכי קשה לשאת הוא את דמות היהודי הבוגד באחיו, משהו שכנראה היה חלק מהפסיפס האנושי של אותה תקופה ארורה.
נמתח קו סמוי שמקשר בין בגידה של אדם בעצמו (העדפת הנוחות על האמת הפנימית) לבגידה בזולת ובחברה האנושית.
סה"כ הספר מרתק ומותח, וחלק מתיאורי הדמויות והמציאות ההיסטורית מדויקים ואמינים, ומכניסים את הקורא לרוח התקופה.
נקודת התורפה שגרמה לכך שהורדתי לו ציון, היא שיש בו גם רובד שהיה לי קשה איתו - משהו שמזכיר קצת סרט מתח הוליוודי, משהו לא אמין. יותר מדי תפניות בעלילה ובדמויות, יותר מדי נשים שמגיעות בשניה לאורגזמה, יותר מדי צירופי מקרים לא סבירים, ובגדול: יותר מדי גרמנים שעוזרים ליהודים ופחות מדי מקום שמוקצה לתיאורי הסבל והזוועות שעברו על היהודים, כאילו הדברים באמת לא היו מאד נוכחים בחיי הגרמני הממוצע, ואנחנו יודעים שלא ממש כך.

» ביקורות נוספות של שועלה
» ביקורות נוספות על עיר של נשים