ביקורת ספרותית על עיר של נשים מאת דיוויד גילהם
ספר לא משהו

---

הנה כמה שוות ההבטחות שלי. לאחר קריאה של סקירות על הספר הזה הכנסתי אותו לרשימת "לא מתכוונת לקרוא", ובכל זאת הגיע לכאן הביתה וקראתי. למה לא התכוונתי לקרוא? כי הספיקו לי גנבת הספרים ולבד בברלין, ולא חסר לי מידע על כמה גרמנים טובים בעצם סבלו במלחמת העולם השנייה תחת השלטון הנאצי. כל מלחמה באשר היא כרוכה בסבל ואיך אומרים? לנו זה עלה יותר.

השנה היא 1943, ואנחנו בברלין. בגלל השירות הצבאי רוב הגברים בגיל הכשירות לא נמצאים בעיר, רובם לוחמים בחזית הרוסית או בעורף ואלה שלא מתביישים. זאת הסיבה שהעיר נקראתי עיר של נשים. סיגריד שרדר מתגוררת עם חמותה בזמן שבעלה בצבא, עובדת כקצרנית במשרד, אוספת תלושי מזון ביום ומתגוננת מהפצצות בעלות הברית בלילה. היא גם אוהבת ללכת לקולנוע כי זה נותן לה מפלט מחיי היומיום העגומים. יש לה גם הומור סרקסטי שנותן לה מפלט ומסייע לה לשרוד. במהלך עלילת הספר סיגריד מאמצת שני מאהבים, שאחד מהם יהודי נרדף והשני צין נאצי שבא לגור בשכנות. היא גם מצליחה לנקוט בשיפוטיות רבה כלפי נשים אחרות שנוהגות באופן דומה, למשל נערת השירות אריקה שבאה לעזור לאחת השכנות בבניין לגדל את ילדיה. בהדרגה סיגריד ואריקה חוברות למפעל הצלת יהודים ואנשים שונים, בעוד היהודים בסיפור... הבנתם כבר את הכיוון.

מילא ספר אנטישמי, מילא מכחיש שואה, עם זה הייתי מתמודדת. הספר הזה גרוע יותר, ומצייר נרטיב סופר בעייתי עטוף בלא מעט תיאורי הגובלים בפורנוגרפיה. ועל כל אלה החטא הגדול - הוא לא כתוב מספיק מעניין. ותרו.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על עיר של נשים