ביקורת ספרותית על עיר של נשים מאת דיוויד גילהם
ספר בסדר

---

הספר הזה הוא עוד ספר בסדרה של ספרים, ללא תאוריית קונספירציה מצדי, הרוכבים על גל סיפורת העוסקת במלחמת העולם השניה ועל הנעשה בתוככי גרמניה. הספרים הללו לא נכתבו מזיכרון אישי, אולי משהו שכן עבר בעבר הרחוק במשפחה, אולי כתיבה אקדמית, אולי סתם רצון לעורר עניין נשכח.
כך או כך, ספרים אילו ניחנו באיכות נמוכה עד סבירה בלבד והם מקוממים אותי במיוחד משום שטרם פיתחתי חוש להמנע מהם. אם להזכיר רק אחדים מהם, כדי לסבר את האוזן, הרי הם המפתח של שרה, חמשת רבע התפוז, המתיקות שבשכחה, הנערה שהשארת מאחור והספר שלפנינו – עיר של נשים. בכולם מלחמת העולם השניה ברקע, כמה נאצים, רצוי כמה יהודים כמובן, הוליווד אני כאן.
בעבר הרחוק, הקרוב ואף ממש עכשיו נכתבו ונכתבים ספרים דומים מאת כותבים משובחים. שוב, כדי לסבר את האוזן, אזכיר את אלה תולדות מאת אלזה מורנטה, ספר המגלם בתוכו כתיבה משובחת ואת אוזפה הבלתי נשכח, נוטות החסד של ג'ונתן ליטל, ספר פנומנלי, כביר בעוצמתו, כתוב היטב ומנקודת מבט מקוממת. משלנו עצמנו אני תמיד נהנה לקרוא ולהמליץ על אהרן אפלפלד, בכתיבה צנועה, משל היו אלה מים שקטים החודרים עמוק. גם את שואה שלנו אני רוצה להזכיר מאת אמיר גוטפרוינד.
אם נחזור לרגע לגל הסיפורת ההוא, צריכה להופיע עליהם אזהרה: הספר עוסק בצורה מקוממת בזיכרון עגום ורחוק. לא פחות. תגידו בוודאי שכך לא מוכרים ספרים. הייתי שמח לו את הספרים המסויימים האלה לא הייתי באמת קונה וקורא, אבל מה לעשות והלהיטות לקרוא גורמת לפגישה בספרים אלה שוב ושוב. הבעיה היא עם אותם כותבים צעירים יחסית, הכותבים היום ועל נושא... נו, טוף.
כבר אין יותר דמדומים, מפוצלים, נרנייה?
בכל מקרה, ספרים המנסים להציג את הגרמנים כאילו לא היו מקשה אחת, מקוממים את האינטליגנציה אף יותר. ברור שהם לא היו מקשה אחת ולשם כך אפשר לקרוא, לא חובה, את ספר הנוער לבד בברלין. אבל הספר שלפנינו מקומם במיוחד משום שהוא מציג את הגיבורה כאשת חַיָּל בחזית, שתשוקתה המינית המטורפת והטבעיות שהיא נוהגת בגופה, כדברי אחד ממאהביה, מביאים אותה לרכב על כל מקל הנאה אנושי כמעט, אפילו אם הוא מחובר ליהודי. יבואו המסנגרים ויוסיפו גם שהספר הרי ממלא חור בהשכלה, חור הממעט להציג את הצג הגרמני. אם הספר הזה מתיימר להציג, הרי ההצגה עלובה, הדמויות משונות ומוזרות בלשון המעטה, הקישור בין בלונדה גרמניה מזד&^%ת בכל הזדמנות, כבר מצוי עמוק בתוך פורנוגרפיה גרמנית קלאסית.
כדי לא להחזיק אתכם במתח רב, אומר שהספר עוסק באחת סיגריד, קצרנית שבעלה הבנקאי מצוי בחזית ולוחם. היא מצדה משתדלת למלא אחר יעודה כגרמניה חסודה: עובדת ביום ותורמת למאמץ המלחמתי במשרד הפטנטים, ובלילה מאפשרת פורקן לגברים, אחד יהודי והשני דווקא קצין נאצי. היכן הסתירה? אין. כל אורגזמה נראית אותו הדבר בחושך וכך גם נשמעת.
מובן שהגרמניה החסודה חייבת לעשות משהו שבשבילו כדאי לקרוא ספר ולכן פרט לרכיבה על מטה יהודי היא גם מסייעת להציל יהודים ומאמצע הספר הנושא הופך מנשים, אף לא אחת נורמלית, במלחמה ועוד בגרמניה ועוד בברלין, לספר מתח מצוי. תגידו שזה חביב ביותר ומתחשב מצד דייוויד גילהם, הנותן תמורה רבה יותר לשקל. למרבה הצער, גילהם לא כל כך מוכשר ומנוסה, קווי העלילה מופרכים לעיתים קרובות, הדמויות רבות ומתרבות, הטוויסטים מעבר לפינה בכל עמוד שני וכבר לא יודעים מה נפל עלינו ולמה לא הספקנו לזוז הצידה בזמן.
נכון, ג'ונתן ליטל ונוטות החסד יש אחד לעשור, אפילו ביובל, ואם רוצים לסמן וי על ספר מלחמתי הנה זה האחד. רק צריך לקחת בחשבון שלאחריו ובמשך שבועות כל ספר אחר ייראה סתמי. הנה הוזהרתם.
בסופו של דבר מדובר בעדות חיצונית לגמרי לגבי הנעשה בברלין בזמניה החשוכים ביותר. גבר מדברר נשים, בזמנים בהם טרם נולד, במדינה בה הוא לא חי ושכשרון הכתיבה שלו סביר ומתאים מכסימום למותחנים המופקים בסרט נע.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על עיר של נשים