• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אני אתגבר

אני אתגבר

מאת דבורה עומר

הביקורת של ❀Angelica❀

תמונה של ❀Angelica❀
אני אתגבר

אני אתגבר

מאת דבורה עומר

הביקורת של ❀Angelica❀

תמונה של ❀Angelica❀
הוצאה לאור:שרברק
0
קטגוריה:מקור (נוער)
הקודמת
הלוחשת לספר
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 11 שנים

“זה אחד הספרים הכי טובים שאהבתי. תחשבו על זה, שיש ילדה שנולדה משותקת. אבל מצליחה לאתגבר על כל קשייה.”

27/37
ביקורות על אני אתגבר
הבאה
איה28
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•1 דקות קריאה

לא אהבתי את הספר והפסקתי בחמישים העמודים הראשונים, הוא שיעמם אותי מאוד.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של tuvia
tuvia
1קורא|גיל ממוצע67|0%נשים

על המבקרת

תמונה של ❀Angelica❀

❀Angelica❀

חברה מזה 12 שנים
11 ביקורות•23 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מקור (נוער)•תרגום (נוער)•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של ❀Angelica❀
❀Angelica❀
חברה באתר מזה 12 שנים
ביקורות11
לייקים שקיבלה23
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מקור (נוער)3תרגום (נוער)3מדע בדיוני ופנטזיה2

דיון על הביקורת

6 תגובות
תולעת ספרים
תולעת ספרים•לפני 11 שנים
כשהתחלתי לקרוא אותו לפני כמה חודשים גם אני די השתעממתי. אבל היתי צריכה להגיש יומן קריאה וזה הספר היחיד שיכולתי לבחור מתוך רשימה. הבנתי עד כמה טעיתי וזה ספר סוחף ומרגש. אני ממליצה לך בכל זאת לנסות לקרוא אותו מה אכפת לך רק תנסי.
❀Angelica❀
❀Angelica❀•לפני 11 שנים
לא יודעת, היא פשוט די משעממת.
תות :>
תות :> •לפני 11 שנים

*שוק* א-א-א-א-איך?!

❀Angelica❀
❀Angelica❀•לפני 11 שנים
לא פגעת בי. אבל אני מאז ומעולם לא אהבתי את דבורה עומר. היא סופרת נוראית.
תות :>
תות :> •לפני 11 שנים

איך שיעמם לך?!

אלוהים זה ספר מושלם! מושלם! כנראה שאת קראת את ההוצאה המחודשת והם קצת שינו את הסיפור (אם כן אני רוצה לומר לכם משהו : תמותו!!!!!) בעיני זה ספר מדהים וקראתי אותו כשהייתי בכתה ה', פשוט התאהבתי בו... (את לא חייבת לאהוב אותו וסליחה עם פגעתי בך באיזה שהיא דרך, לא התכוונתי)
.
.•לפני 12 שנים

לא קראתי ספר זה.

איני יכול להביע דעתי על ספר שלא קראתי. אבל דבורה עומר כסופרת -ספרות ילדים ונער הייתה ללא ספק מהטובות שהיו לנו כאן אם לא הטובה שבהן. גידלנו דורות של ילדים שהספרים שכתבה היו עבורם חלק מהאתוס הקולקטיבי בארץ הזו. יחד עם זאת ידעה לגעת גם בנקודות האישיות, האינטימית, של הקוראים הצעירים. נראה לי ש"אני אתגבר" מתקשר לסוג זה של ספרות. בעבר הייתה בכתות בית הספר היסודי שעה שנקראה "שעת קריאה" כמורה צעיר אני זוכר שקראנו יחד בכיתה את הבכור לבית אבי, אחד מספריה הראשונים. זכורה לי הדממה וההאזנה בכתה וזה לא היה בבית ספר קל. עבדתי בשנים אלו בבית ספר ברמלה בקרבת השוק שנחשב לבית ספר טעון טיפוח ובהחלט היה כזה. למרות זאת הצלחתי בזכות ספרים שלה ושל סופרים נוספים כמו ספריה של רעיה בלטמן ניסן ורחמים לרתק את התלמידים זה לא היה פשוט! מה גם ששעורים אלו היו בסופו של יום הלימודים. כבר בעת ההיא היה פרוייקט שנקרא בשם יול"א יום לימודים ארוך. התלמידים נשארו עד שעה 15.30 בביה"ס וקבלו ארוחה מזינה שהוכנה במקום.
6 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של ❀Angelica❀

הגיבור האבוד

הגיבור האבוד

ריק ריירדן

הזהרה- ביקורת זו אלימה תחת, מלאת סימני קריאה לא נחוצים בעליל ושיחות עם הקול הפנימי ששולט בי. (אבל אני לא אגלה לכם עליו, כי הוא סודי.^^)
כמעט צרחתי כשגיליתי כשפרסי-(האמיץ-החכם-המתוק-הנדיב-המושלם-החמוד-המדהים-החלומי-)ג'קסון, הוא לא הדמות הראשית!!!!!!!!!!!!
הוא אפילו לא הופיע בסיפור!!!!!!! (חוץ מהדאגות של אנבת', שזה לא כזה נחשב)
אהעהעאהעעאההעאהעהאאעאהאעאהעעהעאה!!!!!!!!!!!!!
חשבתי שסוף העולם הגיע!!!!!!!!!!!!!!!!
טוב, אנג'ליקה, תרגיעי עם סימני הקריאה, תנשמי עמוק ותגיעי לחלק המשמעותי בביקורת.
להירגע עם סימני הקריאה, לנשום עמוק ולהגיע לחלק המשמעותי בביקורת. הבנתי.
תשתקי! אסור שיעלו עלינו!
טוב, קול פנימי שאומר לי מה לעשות.
שששששש!!!! סתומה!!!
טוב, סליחה, סליחה...
פשוט שתקי וזהו!
טוב.
זה אבוד איתה...



אההה, כן, הדמויות:

ג'ייסון- אוך, אני כל כך שונאת אותך! שנאתי אותך מהרגע הראשון! ריק פשוט יצר אותך מושלם!!!! מה שהופך אותך לסנוב מעצבן שאני שונאת!!!! וכבר ציינתי שאני שונאת אותך???
כאילו, ברצינות? עיניים כחולות, שיער בלונדיני, הוא חזק, הוא חתיך ובלה בלה בלה!!!! וריק פשוט לא מפסיק להזכיר את זה!!! כאילו, כמה אפשר?!! רק שתדע, ג'ייסון, אני שונאת אותך!!! ואתה מעצבן!!! ופייפר פשוט לא מגיעה לך!!! אתה יודע למה???
כי אתה חלאה, מושלם וחתיך ובלה בלה בלה!!! ופייפר כזאת מדהימה!!!! אז כל מה שאני מאחלת לך זה שתמצא איזו פינה ותמות בה!!!! כן, כן, זה מה שאני מאחלת לך!!! תאכל, דביל!!! פרסי הרבה יותר מגניב ממך!! ויותר חזק!! ויותר חתיך!! והיה קורע לך את הצורה בקרב!! ותאמין לי, יש לי עוד רשימה ארוכה מאוד, פשוט לא אמנה אותה כי אני חושבת שהפרנציפט הובהר.
נ.ב- תמות כבר!!!!!!!!

ליאו- אתה מצחיק, מגניב, חתיך (אבל פרסי יותר), חזק ומוכשר. אהבתי אותך. אבל שאלה לי אלייך: למה לעאזזל אתה מקנא בחלאה הזה, ג'ייסון?! אתה הרבה יותר טוב ממנו... רק שתדע.

פייפר- את כל כך אוסומית! את מגניבה, זורמת, מדהימה ולא אכפת לך מדעות של אנשים אחרים! ועכשיו, שאלה לי גם אלייך: למה לעאזזל התאהבת במפגר הזה, ג'ייסון?!! את לא מגיעה לו!! את צריכה למצוא מישהו ברמה גבוהה יותר! מישהו כמוך! אז למה את לא עושה את זה?
------------------------
אז כפי שהבנתם, הדמויות אוסומיות. (חוץ מג'ייסון. מוות! מוות! {קרדיט למאמן האג'})
וכך גם הספר. אוסומי ברמות. ממש כדאי לכם לקרוא.

נ.ב.- ג'ייסון, תמות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! תמות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•❀Angelica❀
מראת הקסמים של קירה

מראת הקסמים של קירה

גייל קרסון לוין

הספר מדהים!
אהבתי את מוסר ההשכל, שהיופי הוא לא הכל בחיים, שיופי לא משנה אופיו ותכונותיו של בן אדם.
למרות שאני חייבת לציין שהוא דומה לשלגייה, אבל זה בסדר, לסופרים מותר לקחת השראה.
קירה היא יופי של דמות ראשית בעייני, היא מביאה את האופי ולא דווקא את היופי, וזה מה שגרם גם לסוף המרגש.

בקיצור, הספר מדהים, בעל מוסר הסכל ומומלץ בחום. ואני מקווה שתהנו ממנו לפחות כמוני.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•❀Angelica❀
משאלה

משאלה

אלכסנדרה בולן

הספר מדהים!
הסוף גרם לי להזיל דמעה, לא רציתי שהוא ייגמר לעולם, הקשר בין אוליביה לויולט היה חזק ואמיתי והוא כאילו שאב אותי למערכת היחסים בינהן.
טוב, הנה ביקורת על הדמויות:
אוליביה-נערה מגניבה בעייני, דמות מושלמת לספר הזה, לא מושלמת מידי ולא מיוחדת מידי, פשוט מקסימה.

ויולט-זורמת, מעניינת וקולית לגמרי, על אף שהיא מתה אלכסנדה מצאה דרך לשים אותה בסיפור, היא עזרה לאוליביה מאוד ואפילו השפיעה עליה, זו הסיבה למשאלתה השלישית של אוליביה (שלא אגלה מה היא)

פוזי-על אף שהיא דמות משנה ולא מופיעה הרבה בסיפור, אהבתי אותה, היה בה משהו מסתורי מעט, מה שגרם לי להתחבר אליה.

וחוץ מזה סוף סוף אין גיבורה בלונדה ומושלמת שכולם אוהבים! (לא שיש לי בעיה עם בלונדיניות)
הספר מרגש ומעניין, גמרתי אותו בארבעה ימים (כולל חוגים ותעסוקות)
מומלץ בחום לכל הבנות באשר הן!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•❀Angelica❀
נולדו בחצות

נולדו בחצות

סי.סי האנטר

לא קראתי אבל איך לומר בכנות הספר נשמע...
דבילי!
חסר משמעות!
קיטשי!
שטחי ברמות!
אבל אני ממליצה לכולם לקרוא כדי שיהיו לי עוד תגובות זועמות ומצחיקות עד דמעות לצחוק מהן!

לפני 12 שנים•❀Angelica❀
איזה מין שם זה תיאדורה

איזה מין שם זה תיאדורה

יונה טפר

הספר נחמד מאוד, הדמויות נורמליות ולא שטחיות כלל.
שמחתי מאוד לקרוא אותו ואהבתי את התחבולה הקטנה של דנה ותיאודורה וכמובן את הרומן שהתפתח במהלך הסיפור, הוא קליל מאוד ונחמד, ממליצה בחום!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•❀Angelica❀
גאליס - הקיץ של רונה ודורי

גאליס - הקיץ של רונה ודורי

סמדר שיר

אזהרה- ביקורת זו מכילה כמות גדולה מידי של סימני קריאה.
~~~~~~~~
אוקי, זו הביקורת הראשונה הרעה שלי ויש לזה סיבה!
~~~~~~~~
דבר ראשון- התרחקו מן הספר!!!!!!!
לא לקנות!!!!!!!
בזבוז של עצים חמצן וכוח אנושי!!!!!!!!!!!!
~~~~~~~
הוא חסר עיניין, צפוי, לא מותח בעליל ולא מעניין כלל!!!!
סמדר שיר, את יכולה יותר, אני בטוחה בזה.
הספר צפוי הרבה יותר מידי- היה ברור שדורי יישאר עם רונה (לא שהיו ריבים)
הספר משעמם- כפי שכבר ציינתי, לא היו הרבה הרפתקאות וריבים, שום עיניין או תהפוכה כלשהי.

בקיצר, ממליצה בחום לא לקרוא!

ואם משהו לא היה ברור:
לאאאאאאאאא לקנות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
להתרחק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ומהר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

כבר ציינתי שאני חולה על הגזמות בסימני קריאה??

לפני 12 שנים•
★★★★★
•❀Angelica❀
המסע המופלא של אדוארד טולין

המסע המופלא של אדוארד טולין

קייט די קמילו

טוב לומר ת'אמת בהתחלה הוא נשמע לי ממש אבל ממש משעמם!
כאילו, מי רוצה לקרוא על ארנב חרסינה בכלל?!
הוא הגיע לידי כי חברה שלי המליצה לי עליו ולא היה לי מה לקרוא אז חשבתי "נו, מה יש לי כבר להפסיד?"
אבל כשהתחלתי לקרוא, פשוט... פשוט נשאבתי לתוכו, הוא לא מה שחשבתי שהוא בכלל, למרות שבהתחלה רמת גאוותו של אדורד הדהימה אותי, בכל זאת הוא רק ארנב חרסינה.
מערכת היחסים בין אדוארד לאבילין סקרנה אותי, בין החיי לדומם.
הוא עבר מיד ליד, זרקו אותו לים, לפח ומחוץ לרכבת, כל אחד מבעליו לימד אותו משהו חדש, להרגיש, לאהוב וליהיות טוב יותר ומיוחד יותר בדרכו.
כשקראתי את הסוף נדהמתי כשהזלתי כמה דמעות של רגש.
הסוף מדהים ומרגש והספר מומלץ מאוד

לפני 12 שנים•
★★★★★
•❀Angelica❀
אתה איש רע, מר גאם!

אתה איש רע, מר גאם!

אנדי סטנטון

וואו, בת כמה הייתי כשקראתי את זה? 7?
הספר משעשע ונחמד מאוד, ההומור השנון ועם זאת גם מוזר מעט היה כיפי וזורם.
אהבתי לקרוא אותו, למרות שאת הספר השני יותר אהבתי.
ספר קליל כזה ונחמד, היה לי כיף להעביר איתו את הזמן. ככה עם כוס שוקו בחורף.
מולץ לגילאים 6-8 (לפי דעתי), אך לא כל כך לנוער.

ספר טוב סך הכל

לפני 12 שנים•
★★★★★
•❀Angelica❀
און ליין

און ליין

מיכל בכר

טוב, אז אני לא עומדת לחפור לכם על הספר הזה, כי אין לי על מה.
הקול הפנימי שלי מנסה להידחף לביקורת וטוען שתמיד יש לי על מה
עוף מפה, קול פנימי דביל! תן לי רק פעם אחת לכתוב ביקורת נורמלית!! אוי, אני רוצה לכתוב ביקורת נורמלית? העולם השתגע? לא, אני השתגעתי. או לפחות ככה הרופאים אומרים.
הקול הפנימי מאיים להביא גם את פיצול האישיות שלי אם לא אתן לו להיכנס לביקורת
תמות! תמות! קול פנימי!
הקול הפנימי מבין שאין יותר עקשנית מימני ביקום והולך
טוב, סוף סוף אני אוכל להתחיל בביקורת. והפעם ברצינות.
עבר די הרבה זמן מאז שסיימתי אותו ככה שכבר התחלתי לשכוח דברים פה ושם. אני וזיכרון הנמלה שלי. אז בעיקרון זה ספר טוב, יש את העלילה התפנית והדמויות. שהם כולם די טובים מבחינתי.
אבל יש משהו שלא כל כך מסתדר לי. יש די הרבה עמודים, למעט תוכן. אבל בהחלט יש מצב שזה הזיכרון הדפוק שלי. מה גם שהביקורת הזו יחסית ארוכה לכל כך מעט תוכן, ככה שאני לא בטוחה שאני יכולה להתלונן.
אז בסך הכל- זה ספר טוב, מומלץ לנערות אבל גם לתולעי הספרים הבוגרות בנפשן.
~סוף~

לפני 12 שנים•
★★★★★
•❀Angelica❀

ביקורות נוספות על "אני אתגבר"

אני אתגבר

אני אתגבר

דבורה עומר

ספר שנוגע בעניין הקרוב לי מאוד.
אני חיה עם שיתוק מוחין מלידה. שיתוק קל, אמנם, אבל משמעותי. צד ימין שלי משותק למחצה. בשל השיתוק הזה אני לא יכולה לעשות כל מיני דברים.

הספר הזה הרגיז אותי. אם מטרתו היא להסביר לאנשים על החיים עם שיתוק מוחין - הוא לא עושה זאת.
הרגיזה אותי הגישה של גילה ושל הוריה לשיתוק שלה.
שלושתם ממהרים מבית חולים אחד לאחר, מנסים למצוא תרופה. זו ממש אובססיה. לחפש לגילה מרפא.

גילה גם נמנעת מאתגרים, מתרצת כל דבר ב'אני לא יכולה'. רק כוח רצון חזק של אחרים מקדם אותה.
בגיל ההתבגרות-רק אז-היא לומדת להסתרק לבד, לאכול לבד ועוד. גם בכיסא גלגלים היא מסרבת לשבת עד גיל מאוחר יחסית. ואת כל הדברים האלו היא עושה למען אחרים. אף פעם לא למען עצמה.
רק בהמשך הספר היא לומדת לקבל את מצבה ואת העובדה שלא תהיה אף פעם אישה "רגילה". רק לקראת סופו היא מתמודדת עם אתגרים.

ועכשיו אספר לכם על גישה נוספת למחלה הזו. הגישה שלי. כי חשוב לי שתדעו שאפשר להתמודד עם הפגיעה הזו. הכל תלוי בדרך החיים.

נולדתי פגה ואחר כך גילו שאני משותקת. אף פעם לא הייתי "רגילה". אין לי למה להתגעגע. אני לא חושבת על העובדה הזו, אני לא מתווכחת עם הפגיעה שלי. היא איתי והיא לא מתכוונת להיעלם.

מאז שהייתי קטנה לימדו אותי "למצוא שיטה" מיוחדת לעשות דברים. חינכו אותי לעמוד מול אתגרים, אבל להיזהר. לא להיכנע מראש. כשאני עומדת מול משימה כלשהי אני בוחנת אותה, בוחנת את עצמי. אני מכירה את הגוף שלי, אני יודעת מה אני יכולה לעשות ומה לא. אני מוותרת על משימות מתוך זהירות, כמעט אף פעם לא מתוך כניעה. אני גם לומדת בבית ספר רגיל ובכיתה רגילה.

זה הסיפור שלי. אם קראתם את הביקורת אתם יודעים קצת יותר על ההתמודדות שלי עם שיתוק המוחין. קיבלתם תמונה מציאותית של המצב. לא כסיפור דמיוני אלא כדיווח אמיתי לגמרי מהמציאות.

לפני 14 שנים•מילים
אני אתגבר

אני אתגבר

דבורה עומר

אמא שלי. ארבעה חודשים עברו מאז שנפטרת ואני לא מעכלת. נחסך ממך הכאב לראות את אבא במותו. חודשיים אחרייך. הוא לא מצא את עצמו בלעדייך. הבנות גדלו כל כך בזמן הזה. כולנו מתגעגעים אלייך. כל בגד שהן לובשות, כל צעצוע שקנית להן, הן זוכרות. אני רוצה לספר לך המון ואני מקווה שאת יכולה לשמוע אותי, איכשהו.

ארבעה חודשים שהבית שלכם שומם לחלוטין. לא יכולתי להיכנס אליו. הוא נשאר בדיוק כפי שהיה כשעזבת לניתוח הארור ההוא ממנו לא חזרת. ניתוח שקרע פיסה מהלב שלי. בשבת האחרונה העזתי להיכנס בחטף, רק כדי לוודא שהכל בסדר. לזרוק שאריות של אורז שבישלת לאחרי הניתוח. הבית היה כל כך ריק בלעדיכם עד שלא יכולתי לשאת את השהות בו. ציפור שעברה בחוץ נקשה בעקשנות במקורה בחלון ונתנה לי תחושה שאני נמצאת בתוך קבר. רציתי לברוח משם אבל אז קלטתי בזווית העין שעל השידה ליד המיטה שלך יש ספר. זה היה מוזר כי את לא נהגת לקרוא ספרים, מקסימום עיתון. מעולם לא הבנת את ההתמכרות הזו שלי. "אי אפשר לקרוא כל היום" היית נוזפת בי, "בסוף לא יהיו לך חברים!" צדקת. עד היום ספרים הם חברים יותר טובים שלי מאשר אנשים.

הייתי מוכרחה לבדוק איזה ספר קראת. מופתעת גיליתי את הספר שלי "אני אתגבר". התישבתי על הצד שלך של המיטה וקראתי את כולו, אחרי שעברו שנים מאז הפעם האחרונה שקראתי אותו. הריח של הסדין עדיין היה הריח שלך. מבטיחה שנזהרתי לא לקמט את שמיכת הפוך האהובה עלייך. קראתי ובכיתי. זכרתי את הספר לפרטי פרטים, כולל את שמות הגיבורים וציטוטים שלמים. כמו בפעם הראשונה הזדהתי עם גילה וכאבתי איתה על ההתמודדות הלא פשוטה שזימנו לה החיים. אבל הפעם בכיתי יותר עלייך מאשר על גילה. הרגשתי את כובד הריקנות שבחסרונך. זכרתי כאילו זה היה אתמול את התחושה הראשונית שלי כשקראתי את הספר הזה. ממרחק השנים אני יכולה לומר שהספר חיבר אותי אלייך. אמא שלי בת השנתיים, חולה בשיתוק ילדים. אמא שלי מפרפרת בין חיים ומוות. סיפרת לי שסבתא הכריחה אותך לקום ולדרוך על הרגל המשותקת ואת נאבקת בשיתוק ויכולת לו. השיתוק עזב את רגלייך והותיר את חותמו על ידך השמאלית. אמא שלי חולת פוליו, ידה השמאלית קצרה מהימנית והיא מוגבלת בתנועותיה. גדלת כילדה רגילה לגמרי וסבתא לא ויתרה לך בכלום. כאחות יחידה לשלושה אחים היית זו שעזרה לסבתא בעבודות הבית. מעולם לא חשבת על עצמך כנכה. אני מעולם לא יחסתי חשיבות ליד שלך. אני זוכרת כמה הייתי מופתעת כשטלי באה אלינו הביתה לראשונה ושאלה אותי מה יש לאמא שלי. אפילו לא הבנתי למה היא מתכוונת. "אה, היד שלה? מה, שמת לב לזה? זה שיתוק ילדים, זה לא מדבק".
כשקראתי בספר על העלבונות שגילה ספגה ועל יורם שלא היה מסוגל להיות חבר שלה בגלל הנכות, שאלתי אותך אם גם את נתקלת ביחס כזה. זו היתה אחת מהפעמים הבודדות שנפתחת אלי וסיפרת לי על החבר שהיה לך שעמדת להתחתן איתו ואמו שכנעה אותו לא להתחתן עם נכה כי לא תוכלי להיות עקרת בית טובה. ואני חיבקתי אותך ובכיתי וחשבתי כמה העולם מגעיל ולא הוגן. הייתי אז בכיתה א' והחבר הכי טוב שלי היה יוחי, ילד עם שיתוק מוחין.

אמא שלי. ריק לי בלעדייך. אני לא יכולה לשאול אותך אם הספקת לסיים את הספר, או למה התחלת לקרוא אותו דווקא עכשיו. האם זה המוות של דבורה עומר? האם הרגשת את המוות שלך הולך וקרב?
בכל מקרה לקחתי את הספר והעברתי אותו לרומי. מי כמוה חווה יום יום התמודדות עם מחלה לא פשוטה. בהעדרך, לשאלות שלה על השיתוק שלך אאלץ לענות במקומך.
מה לא הייתי נותנת בשביל כוס קפה משותפת איתך. מתגעגעת כל כך.

לפני 12 שנים•בלו-בלו
אני אתגבר

אני אתגבר

דבורה עומר

היום בבוקר בחדשות של 9:00 שמעתי שהסופרת דבורה עומר הלכה לעולמה והיא בת 80. באותה השניה חלפו לי כמה מחשבות בראש... אויי איך זה יכול להיות? הרי היא ניצחית.. ומחשבה נוספת בת 80? לא יכול להיות הרי גדלתי על הספרים שלה.. אני ככ אוהבת אותם והי רגע רק לא מזמן קראתי כך וכך.. ואז זה היכה בי, כן כן גלית את בת 44 אז הזמן מן הסתם עובר על כולם ולא פוסח על אף אחד גם לא עלייך...:). הלכתי לעבודה בתחושה כבדה מעט ועצובה הרבה. קיבלתי את עצתה של נצחיה והחלטתי לכתוב ביקורת על הספר הנ"ל, אמנם עברו מספר שנים מאז קראתי אותו, אך קראתי אותו כל כך הרבה פעמים שנחקקה בי התחושה ונחקק הסיפור. בגדול סיפור על ילדה שנולדה עם שיתוק מוחין והיא נכה גופנית, ההתמודדות האמיצה שלה מקטנות ועד נערות עם מיגבלה פיזית כל כך קשה, עם אטימות חברתית, עם פגיעות בלתי פוסקת.. אני זוכרת את עצמי קוראת ובוכה. לימים נולד לי אחיין שבגיל שנתיים אובחן כאוטיסט, אמנם לא נכה פיזית אבל.. הילדות שלי למדו לקבל את האחר, השונה, החריג.. אנחנו כמשפחה עברנו תהליכים לא פשוטים שבסופו של יום חיזקו אותנו... אופס סטיתי מהנושא.. חזרה לדבורה עומר, אתמול הלכה לעולמה אחת מיסודות הספרות העברית שתנוח על משכבה בשלום! ותודה ענקית לה על הספרים שכתבה כל חייה ועל העושר שנתנה לנו במילותיה ובספריה. שלום דברוה עומר!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•גלית
אני אתגבר

אני אתגבר

דבורה עומר

את הספר קיבלתי למסיבת בת המצווה, וכרגיל, עוד בטרם הספקנו לסלק את שיירי הממתקים ולפתוח את המתנות שצורתן אחרת מצורתו של ספר, שקעתי בקריאה ראשונה, מתוך רבות, של הספר המרגש הזה.
דבורה עומר רשומה בפנתיאון התרבות שלנו, כמי שהביאה את תולדות עמנו ואת תולדות העם במולדתו המתחדשת אל בני הנוער, בצורה קולחת, מרגשת ונגישה. ההספק שלה ראוי להערצה, אם כי התבטאה פעם: הלוואי והייתי יוצרת יותר ילדים ופחות ספרים. אבל כולנו ילדיה, הלוא כן?
המילים שלה דאו ונקשו על לבנו, הכפיפו את קומת הגיבורים לקומת אדם, נתנו בהם אהבות, אכזבות, גבורה וגם חולשה אנושית.
אבל מכל הספרים "אני אתגבר" סיפר על הגיבורה שהיא אנטי-גיבורה, נפגעת שיתוק מוחין, שמוחה לא נפגע והוא שרץ, קופץ ומדלג במקום רגליה.
הרבה דמעות שפכתי בין דפי הספר, ואפילו ביטוי תלמודי אחד "שתוקי" למדתי ממנה, ולא, הכוונה איננה למשותק.
על כיסא הגלגלים ההוא, שאיתו התגלגלתי איתה לכל מקום, נולד בי המבט הזה, שאינו מסתכל ביושבים על כיסאות גלגלים כעל יושבי קרנות, ולא כעל מפגרים, ולא כעל מי שנמוך ממני רק מפני שראשו מגיע עד מותני, ומבטי גם לא מתחמק מהם משל היו מחלה מידבקת.
ולכן, יש לי גיבורה אחת שגם היא יושבת על כיסא גלגלים, אולי בזכות הספר ההוא. אך מכיוון שגיבורה זו עדיין לא נודעת היא, אניח לה בטרם תיחשף.

יהי זכרך ברוך, דבורה. חבל שנפרדנו. אך מכיוון שספרים כה רבים השארת אחריך, אין ספק שאינך מתה ממש.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אפרתי
אני אתגבר

אני אתגבר

דבורה עומר

אחד הספרים האהובים עליי ביותר מאז שאני ילד ,
קראתי אותו מספר פעמים מאוד מהנה
ומספר נקודת מבט שונה ומיוחדת ומאוד כואבת של הגיבורה בסיפור על
החיים ועל ההתמודדות עם מוגבלות

לפני 3 שנים•
★★★★★
•davidarosh
אני אתגבר

אני אתגבר

דבורה עומר

ספר מדהים !
הוא כל כך מרגש, ועצוב. "למה הוא יכול ואני לא ? "
דבורה עומר, סופרת מדהימה, שכל ספר שלה הוא יצירה בפני עצמו, כמו ברוב ספריה מתארת בצורה איכותית ויפה חיים של ילדה פגועה.
אנחנו, - לפחות רובנו - בריאים וחזקים.
יכולים לעשות כמעט הכל לבד.
אנחנו לא יודעים איך מרגיש אדם שלא יכול ללכת, לא יכול לזוז.
אם אנחנו רואים מישהו בכיסא גלגלים, חושבים:" אוי, איזה מסכן" ועוברים הלאה.
דבורה עומר כותבת על חיים של ילדה החולה ב"שיתוק מוחין".
הספר מותיר אותך המום, ואי אפשר להתנתק ממנו.
אל תתחילו לקרוא לפני השינה !

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ליילק
אני אתגבר

אני אתגבר

דבורה עומר

ספר מקסים, סוחף ומרגש עד דמעות.
הספר מציג את עולמה של ילדה עם שיתוק מוחין, כיצד היא מתמודדת עם פעולות יום יומיות, אכזבות, התאהבויות ועוד...
פעולות אלו מצריכות מבעלי המוגבלויות כח רצון, מאמץ ובעיקר השלמה עם מצבם כדי להיות מסוגל להתמודד עם כל הקשיים והאתגרים שבדרך.
בספר זה הגיבורה - גילה נמנעת מאתגרים ובעזרת כוח הרצון הרב של הוריה היא מצליחה להתקדם ולומדת להשלים עם מצבה.
תחילה היא מסרבת לקבל את עצמה ורוצה להיות ילדה "רגילה" (מסרבת לשבת בכסא הגלגלים) ורק בגיל מאוחר יחסית היא מצליחה להשלים עם נכותה ולהבין שאף פעם היא לא תהיה "רגילה".
גילה סוגרת מעגל כאשר היא מגשימה חלום והופכת למורה לילדים בעלי קשיים כמוה.
היה לי מאוד קל להתחבר לספר, כיוון שיש לי חברה טובה אשר מוגבלת בהליכתה. בזכות הוריה שחינכו ולימדו אותה להתמודד עם הקשיים ולא לוותר היא מתפקדת ומרגישה כילדה רגילה ויודעת להתמודד יפה ללא עזרה עם כל הקשיים שעומדים בפניה.
אני ממליצה בחום לקרוא את הספר כדי להכיר את עולמם של בעלי המוגבלויות וללמוד לקבלם ולהתייחס אליהם כחלק מאיתנו ללא מבטי הרחמים.

גאיה פז
ה2

לפני 11 שנים•גיגי
אני אתגבר

אני אתגבר

דבורה עומר

ספר מדהים!
מתאר בצורה כל-כך ישירה,את החיים של ילדה עם שיתוק מוחין.
כל-כך מרגש,כל-כך עוצמתי.
אנחנו,האנשים הבריאים אף-פעם לא נבין מה אנשים בעלי מוגבליות (שיתוק מוחין,תסמונות דאון ועוד..)מרגישים,אולי נוכל לחוש רחמים לנוכח מראם.אבל אף-פעם לא נחשוב מה מסתתר מאחורי הגוף העדין,שנוסע בכיסא גלגלים.
המספרת מתארת בצורה ברורה להפליא את סיפורה,עם כל האכזבות,ההתאהבויות,החלומות,התקוות שכל האנשים חווים.

ולסיום:אני רוצה להגיד משהו קטן לנפגעי שיתוק המוחין,לעולם אל תאבדו את התקווה,וכולנו עומדים מאחוריכם.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מלכת הספרים
אני אתגבר

אני אתגבר

דבורה עומר

ספר מדהים.
ממש התחברתי לדמות.
למרות כל הקשים של גילה היא מחליטה לנסות להיות עצמאית.
לבסוף היא מגשימה את חלומה והופכת להיות מורה של כל אלה שבעלי קשיים כמוה- נכים.


מומלץ בחום.

תהנו.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אלקסה
דירוג
5.0
לפני 14 שנים

“אני את הספר הזה קראתי והוא ספר יפה”