הזהרה- ביקורת זו אלימה תחת, מלאת סימני קריאה לא נחוצים בעליל ושיחות עם הקול הפנימי ששולט בי. (אבל אני לא אגלה לכם עליו, כי הוא סודי.^^)
כמעט צרחתי כשגיליתי כשפרסי-(האמיץ-החכם-המתוק-הנדיב-המושלם-החמוד-המדהים-החלומי-)ג'קסון, הוא לא הדמות הראשית!!!!!!!!!!!!
הוא אפילו לא הופיע בסיפור!!!!!!! (חוץ מהדאגות של אנבת', שזה לא כזה נחשב)
אהעהעאהעעאההעאהעהאאעאהאעאהעעהעאה!!!!!!!!!!!!!
חשבתי שסוף העולם הגיע!!!!!!!!!!!!!!!!
טוב, אנג'ליקה, תרגיעי עם סימני הקריאה, תנשמי עמוק ותגיעי לחלק המשמעותי בביקורת.
להירגע עם סימני הקריאה, לנשום עמוק ולהגיע לחלק המשמעותי בביקורת. הבנתי.
תשתקי! אסור שיעלו עלינו!
טוב, קול פנימי שאומר לי מה לעשות.
שששששש!!!! סתומה!!!
טוב, סליחה, סליחה...
פשוט שתקי וזהו!
טוב.
זה אבוד איתה...



אההה, כן, הדמויות:

ג'ייסון- אוך, אני כל כך שונאת אותך! שנאתי אותך מהרגע הראשון! ריק פשוט יצר אותך מושלם!!!! מה שהופך אותך לסנוב מעצבן שאני שונאת!!!! וכבר ציינתי שאני שונאת אותך???
כאילו, ברצינות? עיניים כחולות, שיער בלונדיני, הוא חזק, הוא חתיך ובלה בלה בלה!!!! וריק פשוט לא מפסיק להזכיר את זה!!! כאילו, כמה אפשר?!! רק שתדע, ג'ייסון, אני שונאת אותך!!! ואתה מעצבן!!! ופייפר פשוט לא מגיעה לך!!! אתה יודע למה???
כי אתה חלאה, מושלם וחתיך ובלה בלה בלה!!! ופייפר כזאת מדהימה!!!! אז כל מה שאני מאחלת לך זה שתמצא איזו פינה ותמות בה!!!! כן, כן, זה מה שאני מאחלת לך!!! תאכל, דביל!!! פרסי הרבה יותר מגניב ממך!! ויותר חזק!! ויותר חתיך!! והיה קורע לך את הצורה בקרב!! ותאמין לי, יש לי עוד רשימה ארוכה מאוד, פשוט לא אמנה אותה כי אני חושבת שהפרנציפט הובהר.
נ.ב- תמות כבר!!!!!!!!

ליאו- אתה מצחיק, מגניב, חתיך (אבל פרסי יותר), חזק ומוכשר. אהבתי אותך. אבל שאלה לי אלייך: למה לעאזזל אתה מקנא בחלאה הזה, ג'ייסון?! אתה הרבה יותר טוב ממנו... רק שתדע.

פייפר- את כל כך אוסומית! את מגניבה, זורמת, מדהימה ולא אכפת לך מדעות של אנשים אחרים! ועכשיו, שאלה לי גם אלייך: למה לעאזזל התאהבת במפגר הזה, ג'ייסון?!! את לא מגיעה לו!! את צריכה למצוא מישהו ברמה גבוהה יותר! מישהו כמוך! אז למה את לא עושה את זה?
------------------------
אז כפי שהבנתם, הדמויות אוסומיות. (חוץ מג'ייסון. מוות! מוות! {קרדיט למאמן האג'})
וכך גם הספר. אוסומי ברמות. ממש כדאי לכם לקרוא.

נ.ב.- ג'ייסון, תמות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! תמות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הספר מדהים!
אהבתי את מוסר ההשכל, שהיופי הוא לא הכל בחיים, שיופי לא משנה אופיו ותכונותיו של בן אדם.
למרות שאני חייבת לציין שהוא דומה לשלגייה, אבל זה בסדר, לסופרים מותר לקחת השראה.
קירה היא יופי של דמות ראשית בעייני, היא מביאה את האופי ולא דווקא את היופי, וזה מה שגרם גם לסוף המרגש.

בקיצור, הספר מדהים, בעל מוסר הסכל ומומלץ בחום. ואני מקווה שתהנו ממנו לפחות כמוני.

לא אהבתי את הספר והפסקתי בחמישים העמודים הראשונים, הוא שיעמם אותי מאוד.

הספר מדהים!
הסוף גרם לי להזיל דמעה, לא רציתי שהוא ייגמר לעולם, הקשר בין אוליביה לויולט היה חזק ואמיתי והוא כאילו שאב אותי למערכת היחסים בינהן.
טוב, הנה ביקורת על הדמויות:
אוליביה-נערה מגניבה בעייני, דמות מושלמת לספר הזה, לא מושלמת מידי ולא מיוחדת מידי, פשוט מקסימה.

ויולט-זורמת, מעניינת וקולית לגמרי, על אף שהיא מתה אלכסנדה מצאה דרך לשים אותה בסיפור, היא עזרה לאוליביה מאוד ואפילו השפיעה עליה, זו הסיבה למשאלתה השלישית של אוליביה (שלא אגלה מה היא)

פוזי-על אף שהיא דמות משנה ולא מופיעה הרבה בסיפור, אהבתי אותה, היה בה משהו מסתורי מעט, מה שגרם לי להתחבר אליה.

וחוץ מזה סוף סוף אין גיבורה בלונדה ומושלמת שכולם אוהבים! (לא שיש לי בעיה עם בלונדיניות)
הספר מרגש ומעניין, גמרתי אותו בארבעה ימים (כולל חוגים ותעסוקות)
מומלץ בחום לכל הבנות באשר הן!

לא קראתי אבל איך לומר בכנות הספר נשמע...
דבילי!
חסר משמעות!
קיטשי!
שטחי ברמות!
אבל אני ממליצה לכולם לקרוא כדי שיהיו לי עוד תגובות זועמות ומצחיקות עד דמעות לצחוק מהן!

הספר נחמד מאוד, הדמויות נורמליות ולא שטחיות כלל.
שמחתי מאוד לקרוא אותו ואהבתי את התחבולה הקטנה של דנה ותיאודורה וכמובן את הרומן שהתפתח במהלך הסיפור, הוא קליל מאוד ונחמד, ממליצה בחום!

טוב לומר ת'אמת בהתחלה הוא נשמע לי ממש אבל ממש משעמם!
כאילו, מי רוצה לקרוא על ארנב חרסינה בכלל?!
הוא הגיע לידי כי חברה שלי המליצה לי עליו ולא היה לי מה לקרוא אז חשבתי "נו, מה יש לי כבר להפסיד?"
אבל כשהתחלתי לקרוא, פשוט... פשוט נשאבתי לתוכו, הוא לא מה שחשבתי שהוא בכלל, למרות שבהתחלה רמת גאוותו של אדורד הדהימה אותי, בכל זאת הוא רק ארנב חרסינה.
מערכת היחסים בין אדוארד לאבילין סקרנה אותי, בין החיי לדומם.
הוא עבר מיד ליד, זרקו אותו לים, לפח ומחוץ לרכבת, כל אחד מבעליו לימד אותו משהו חדש, להרגיש, לאהוב וליהיות טוב יותר ומיוחד יותר בדרכו.
כשקראתי את הסוף נדהמתי כשהזלתי כמה דמעות של רגש.
הסוף מדהים ומרגש והספר מומלץ מאוד

וואו, בת כמה הייתי כשקראתי את זה? 7?
הספר משעשע ונחמד מאוד, ההומור השנון ועם זאת גם מוזר מעט היה כיפי וזורם.
אהבתי לקרוא אותו, למרות שאת הספר השני יותר אהבתי.
ספר קליל כזה ונחמד, היה לי כיף להעביר איתו את הזמן. ככה עם כוס שוקו בחורף.
מולץ לגילאים 6-8 (לפי דעתי), אך לא כל כך לנוער.

ספר טוב סך הכל

טוב, אז אני לא עומדת לחפור לכם על הספר הזה, כי אין לי על מה.
הקול הפנימי שלי מנסה להידחף לביקורת וטוען שתמיד יש לי על מה
עוף מפה, קול פנימי דביל! תן לי רק פעם אחת לכתוב ביקורת נורמלית!! אוי, אני רוצה לכתוב ביקורת נורמלית? העולם השתגע? לא, אני השתגעתי. או לפחות ככה הרופאים אומרים.
הקול הפנימי מאיים להביא גם את פיצול האישיות שלי אם לא אתן לו להיכנס לביקורת
תמות! תמות! קול פנימי!
הקול הפנימי מבין שאין יותר עקשנית מימני ביקום והולך
טוב, סוף סוף אני אוכל להתחיל בביקורת. והפעם ברצינות.
עבר די הרבה זמן מאז שסיימתי אותו ככה שכבר התחלתי לשכוח דברים פה ושם. אני וזיכרון הנמלה שלי. אז בעיקרון זה ספר טוב, יש את העלילה התפנית והדמויות. שהם כולם די טובים מבחינתי.
אבל יש משהו שלא כל כך מסתדר לי. יש די הרבה עמודים, למעט תוכן. אבל בהחלט יש מצב שזה הזיכרון הדפוק שלי. מה גם שהביקורת הזו יחסית ארוכה לכל כך מעט תוכן, ככה שאני לא בטוחה שאני יכולה להתלונן.
אז בסך הכל- זה ספר טוב, מומלץ לנערות אבל גם לתולעי הספרים הבוגרות בנפשן.
~סוף~