בדרך כלל אני לא נוהג לראות "עובדה".תמיד התחקירים מלחיצים אותי,ואילנה דיין יותר מדי עם מניירות לטעמי.אבל במקרה אתמול יצא לי לראות.היה תחקיר על נער ישראלי אמריקני,סמואל שיינביין.סמואל חי עם משפחתו בעיירה שקטה במרילנד,במזרח ארצות הברית.סמואל הוא ילד שקט,מופנם וחכם.בשלב מסוים הוא מתחבר לאהרון נידל,גם כן יהודי אמריקני.הצמד הזה הוא שילוב גרוע,כפי שהעידו קרובי משפחה של שני הצדדים.יום אחד,סמואל ואהרון רוצחים את פרדי תיאו,נער היספני.סמואל ואהרון היו בני 17 או 18,וכך גם פרדי.אחרי שהם רוצחים אותו,הם משאירים אותו בבגאז' של האוטו לאיזה כמה ימים.אחרי זה הם מצליחים להשיג מפתח לבית שעומד למכירה.הם מובילים את הגופה לשמה במריצה,ובתוך הבית הם מבתרים את הגופה בעזרת מסור חשמלי.הם בורחים לניו יורק,סמואל עולה על מטוס לישראל ואהרון חוזר לעיירתו ונשפט.סמואל נשפט בישראל,נכנס לכלא ולקראת שחרורו הוא יורה על שלושה סוהרים ואסירים ומת עקב ירייה של כוחות המשטרה.
הסיפור הזה הזכיר לי את הסיפור שמגולל בצורה מדהימה טרומן קפוטה בספרו "בדם קר".ביום אחד נרצחים ארבעת בני משפחת קלאטר,משפחה עשירה ואמידה בקנזס.כתבה על הרצח בניו יורק טיימס תופסת את עינו של טרומן קפוטה,שיוצא בתחקיר מקיף על הנושא.הוא מראיין את בני העיירה,את העדים שהעידו במשפט,את השוטרים ואפילו את הנאשמים עצמם.מה שמזעזע בנושא הוא קרות הרוח,"בדם קר" כמו שם הספר.הספר פותח בתיאור חייהם של בני המשפחה בליווי משפטים מטרימים לסוף חייהם.במקביל מתוארים הרוצחים.לאחר מכן יש תיאור של המצוד של המשטרה,שחזור הרצח מעדויות הרוצחים ומשפטם.טרומן קפוטה החליט לחקור את הנושא ובסופו של דבר לכתוב ספר על כך.כנראה מה שהניע אותו הוא קרות הרוח של הרוצחים,רצח ללא סיבה נראית לעין (למרות שמובאים נימוקים של פסיכאטרים שמגדירים את אחד הרוצחים כסובל מבעיות נפשיות קשות).
היופי בספר הוא סוג הרומן.רומן מתח המבוסס על סיפור אמיתי,בו המציאות והדמיון חופפים זה לזה,ומפריד ביניהם קו דק.מעלעול באינטרנט מצאתי שהובעו ביקורות קשות על ספרו של קפוטה,בטענה שלקח לעצמו חירויות אמנותיות במקרים מסוימים.אך עדיין הספר נותר בעינו כיצירה מטלטלת וחזקה,המראה על יצר האדם.בכיתה ח' בשיעור היסטוריה למדנו על תנועת ההשכלה.על הפילוסופים מונטסקייה,רוסו,לוק ועל הובס.עד היום מהדהד אצלי בראש קולה של המורה להיסטוריה,קול צווחני שצרח כל שיעור "יצר האדם רע מנעוריו!!!!".ואני זוכר שלא הבנתי איך אדם מסוגל להגיע למחשבה כזאתי.תמיד התווכחתי עם המורה,הייתי אומר "אבל ג'ון לוק אמר שהאדם הוא תבוני וטוב! איך אחרת את מסבירה את כל הטוב שבעולם הזה?".ואם אסיים,אז כמו שהחידה של סמואל שיינביין נותרה לא פתורה,כך גם כנראה החידה בנוגע לטיבו של האדם.רע או טוב,טוב או רע.אולי הכול תלוי בהשקפת עולם.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
