בסוף שנות הארבעים פורסמה מודעה בעיתון גרמני ובו קראה לנשים וגברים גרמנים לבוא לאיסלנד לעבודה בחווה. הם הזמינו נשים חזקות היודעות לבשל.
כששרלוטה ראתה את המודעה, היא ידעה שזה יהיה הכרטיס שלה לעולם אחר. לפתוח דף חדש במדינה חדשה, להשאיר את אירועי העבר מאחור. וכך הגיעה לחוות הטירה האפלה.


שרלוטה, גרמניה שלמדה באקדמיה לאמנות בברלין היתה נשואה למקס, ואף ילדה לו בת. כשהנאצים לקחו את בעלה היהודי, יעצו לה למסור את הבת למנזר, שם ישמרו עליה, ובכל מקרה מקומה איתן יהיה בטוח יותר עבור הילדה.

כשתחזור לקחת את הילדה, תמצא מקום שומם, ואף אחד לא יודע להגיד מה עלה בגורל הילדים שהופקדו אצל הנזירות.


וכך מגיעה שרלוטה לטירה האפלה באיסלנד, שם יקבל פניה איכר גבוה, גמלוני, ושתקן החי עם אמו הקשישה.


שרלוטה, באה מעולם האמנות, הציור, עולם של צבע , והנה היא מוצאת את עצמה בחווה מבודדת, אפורה וערפילית, בה העבודה הסיזיפית לא נגמרת לעולם, ומתנהלת במחזוריות על פי לוח השנה ולפי עונותיו.
האיכר הגדול והשתקן מקמץ במילים, אבל החללים האלו המלאים בשתיקות לא מפריעים לשרלוטה. הם מלאים ברוחו של מקס ובבתה לנה. מקס ,שכפי הנראה מת, מעולם לא עזב את ליבה. הוא נוכח שם כל הזמן, חי ופועם גם אם רק מכוח הזיכרונות.


גם כשהקימה משפחה חדשה עם האיכר השתקן, לעולם לא שכחה את משפחתה הראשונה, ותמשיך לייחל לבתה הרכה, אותה השאירה במנזר, ותמשיך לקוות לקבל חדשות עליה, דרך מכתביה של אמה הנשארה בברלין, ולא פסקה אף פעם לחפש את נכדתה.


"היא חשה כאילו החיים שחיה לפני שנים רבות הם יצור - דרקון, אולי - אשר נם בתוכה בחוסר מנוחה. כמי ששנתו קלה, לפעמים היה הדרקון ניעור לפתע." (עמ' 13)



יש איזה קסם בכתיבתה של סולוויג אגרז, הסיפור עצמו עצוב, אך יש עוד דברים העוטפים את הליבה הקשה הזו, בדמות של מיתוסים ואגדות עם, כשאת כל אלו, כרכה הסופרת למקשה אחת וכתבה סיפור מרגש המוכיח שגם באפלה הכי גדולה תמיד מסתתרת קרן אור.

לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השניה, העולם כולו, ואירופה בפרט, ליקקו את הפצעים. מבין השורדים מיליונים רבים איבדו את כל שגרת חייהם שלפני המלחמה. יש שרצו לחזור ולשחזר את חייהם הקודמים, אחרים, רצו להתחיל התחלה חדשה. דף נקי. בברלין של שנת 1947 התפרסה מודעה "איכרים באיסלנד מחפשים נשים חזקות היכולות לבשל ולעבוד בחווה". זהו הרקע האמיתי לסיפור. שרלוטה קמה, עוזבת את ברלין והולכת בעקבות המודעה.

בדרך כלל אני לא קורא ספרים שעניינם הסבל של הגרמנים במלחמה ההיא. כמו רבים, זה נושא רחוק ממני נפשית ואני לא מסוגל להתחבר לספרים כאלו. הספר הזה הוא דומה ושונה. שרלוטה היא גרמניה מהמעמד הבינוני, אמנית בנפשה, ציירת, שנשואה ליהודי אמן גם הוא, מהמעמד הגבוה של יהודי ברלין שלפני המלחמה. אבל בניגוד לבעלה שרואה את עצמו כפטריוט גרמני ודבק במולדתו הבוגדנית, דווקא שרלוטה, שקושרת את עצמה לגורל היהודי, מבינה את הטירוף המתהווה.

לאחר שאיבדה את כל מה שהיה לה, כאמור, שרלוטה עוזבת את גרמניה הארורה, מתוך רצון להתחיל בחיים אחרים, במקום אחר, בעולם אחר. היא מגיעה לאיסלנד הזרה, בלי לדעת את השפה, בלי שום ניסיון בעבודה חקלאית קשה באדמה קפואה, ובלי הבנה מהם חורפים חשוכים וארוכים. השנים חולפות, ועל פני השטח שרלוטה מסתגלת, מקימה משפחה עם האיכר שאליו הגיעה בתור עובדת, מביאה לעולם ילדים, אבל מתחת לפני השטח החיים עדיין גועשים ועכורים, חלקי חיים לא פתורים, והזכרונות, והאנשים שאולי נשארו מאחור לא מניחים לה. וכך הסיפור נודד בין שני קטבים, בין שני מישורי זמן, בין החיים הכביכול שלווים באיסלנד הקפואה שאחרי המלחמה, ובין ברלין האיומה של שנות עליית הנאציזם ותחילת הפיתרון הסופי. ואכן, ההבדלים בין חלקי הסיפור חדים מאוד: ריאליסטי עד אימה בברלין. רך, ציורי ערפילי ומטושטש, באיסלנד, כמעט פיוטי אפילו.

סיפור מיוחד, אפוס קטן מימדים, כזה שנוגע במיתולוגיה האיסלנדית ופולקלוריסטי בחלקו, היסטורי וקודר מאוד בחלקו האחר. לקראת הסוף, שני החלקים מתכנסים לנקודת שיא, אך משאירים את הקורא עם סוף פתוח.

ספר מרתק על הסתגלות לחיים חדשים לגמרי ופרידה הדרגתית מהעבר ומהזיכרונות. המחברת סולוויג אגרז, התקופה: פרוץ מלחמת העולם השנייה. המיקום: ברלין תחילה, איסלנד בהמשך. איש ואישה מתאהבים. החיים מתנהלים על מי מנוחות. הם צעירים והחיים מבטיחים. החורבן מכה לפתע בכל פה ובכל בית. איך שורדים את התופת ובונים חיים חדשים? יופיו של הטבע, החיים היומיומיים בנוף עוצר נשימה, הפערים בין החורף הקשה לקיץ, כל אלו ממלאים תפקיד ראשי בסיפורה של שרלוטה הגרמניה, שמנסה להתמודד עם זיכרונות מחייה הקודמים. היכולת להסתגל לחיים חדשים נובעת כנראה מהההבנה שאם יש משהו מוחלט בעולם, זה מחזוריות הטבע. בדיוק כפי שתושבי העיירה באיסלנד מסתגלים לסובב אותם מרקע היוולדם כך גם שרלוטה, היא רוצה להיוולד מחדש בסביבה שבה יש מקום לכולם, לחי, לצומח, לאדם, לחורף ולקיץ. המחברת שמה דגש על אמונות ועל שיקויים טבעיים שמי שישתמש בהם יצליח להתגבר על מכאובים פיזיים וגם נפשיים. החכמה הזאת מונחלת לתושבי האזור מדור לדור. אם מאמינים שהטבע הוא נצחי, ומכבדים את הטבע, גם התכונות האפלות ביותר של האנושות נעלמות בהדרגה. אני מוצאת שהספר הוא שיר הלל לטבע ולכל מה שטבעי. בני האדם צריכים ללמוד שהחיים הם פועל יוצא של מחזוריות הטבע. החורף חשוך והקיץ מואר ולכל מכאוב יש שיקוי. לכל פצע יש מזור טבעי. העלילה מלווית באגדות עם ודמויות מהמיתולוגיה, מה שמוסיף נופך מיסתורי לעלילה. מומלץ.

שרלוטה אשה נוצרייה, מתאהבת במקס היהודי, הם הכירו באקדמיה לאומנות.
שניהם ציירים. מתגוררים בברלין שבגרמניה, בתקופת מלחמת העולם השנייה.
סולוויג אגרז מתארת את זוועות השואה מזווית ראייתה של שרלוטה.
כמו כן אנחנו מקבלים הצצה להתייחסות הנאצים לבני התערובת (המישלינג).
בשנת 1947 התפרסמה מודעה בעיתוני גרמניה "איכרים באיסלנד מחפשים נשים חזקות שיכולות לבשל ולעבוד בחווה".
שרלוטה הגיעה לחוות "הטירה האפלה" באיסלנד כדי לנסות ולהתחיל חיים חדשים.
נופי איסלנד, מזג האויר, הטחב על הסלעים, הטיפול בבעלי החיים בחווה,
צמחי המרפא, החיים השלווים – מהווים ניגוד גמור לזוועות ששרלוטה השאירה על אדמת גרמניה...
האם תוכל להתנתק מחייה הקודמים ?
"קיצצתי" כוכב אחד בדירוג הספר כי לא אהבתי את סוף הסיפור שנשאר לוט בערפל...
מומלץ בחום.

מה עושה אדם כשקורה לו משהו נורא ואיום, משהו שהופך את חייו על פיהם, ללא יכולת להתנגד, נחשול המכריח אותו על אף רצונו לחיות חיים אחרים מאלה שנועדו לו? יש שיגידו "החיים חזקים מהכל" ויציעו לאותו אדם לפנות מקום לחייו החדשים, לבנות מחדש את ההריסות. אבל החיים החדשים הבנויים על הריסות העבר לעולם יהיו לוקים בחסר. תמיד יהיה צל של העבר שיכהה את אור ההווה. גם במאמץ גדול, גם בכוונה שלמה לא יהיו חיים מלאים. לא בעבר, לא בהווה.

שרלוטה נענתה ב 1949 למודעה המזמינה לאיסלנד "נשים חזקות היכולות לבשל ולעבוד בחווה". לדברי אגרז - שהיא איסלנדית החיה היום בארה"ב - 314 נשים וגברים גרמנים הגיעו לאיסלנד בסוף שנות הארבעים של המאה הקודמת, כמחצית מהנשים וקצת פחות מהגברים נישאו לאיסלנדים והתיישבו באיסלנד. על בסיס האנקדוטה ההיסטורית הזו טוותה אגרז את סיפורה המופלא, המשלב פיוט ואגדה, ציור ויופי ומפליא להקים לתחייה עולם וחיים של איש ואשה, הבולט בייחודו גם על רקע רבבות הספרים שנכתבו על הנושא.

שרלוטה בת למשפחה ממעמד נמוך בברלין, שחלמה להיות ציירת, שהתחילה ללמוד אמנות, שהתאהבה באיש וילדה תינוקת, ראתה איך חייה נהפכים על פיהם בשנות השלושים הנוראות, כאשר צווים של אלה שהפכו שליטים הופכים אנשים לחסרי מעמד, כאלה שמותר להכות, להרוג, לגרש, לבזוז את רכושם. הילדים שנולדו לזוגות מעורבים "מישלינג" דמם מותר. שרלוטה שכל מאמציה למלט את אהובה עלו בתוהו, ונסיונה להציל את בתה כשל גם הוא, הגיעה לחיים חדשים באיסלנד בחווה קפואה וחשוכה, עם איכר שתקן שהפך בעלה ואמו הזקנה שהפכה משענת. ילדים נולדו על הבסיס הרעוע של אשמה ופחד, על אהבה שהוחמצה ועל צללים שמסרבים להיעלם.

הספר כתוב נפלא. אגרז היא מספרת סיפורי עם ואגדות אותן שילבה להפליא בסיפור העצוב והמחריד שסיפרה. איכשהו היא הצליחה לתאר במלים אפילו ציורים וצבע - במיומנות שעדיין לא נתקלתי בשכמותה. אי אפשר לדעת האם הגיבורה תצליח להתגבר על החסר והריק ותסכים לחיות את חייה השניים. אי אפשר לדעת אם יגבר בשרלוטה רצון החיים על משאלת המוות. אי אפשר לראות תקווה על רקע האובדן הגדול. אבל האגדות המסופרות במהלך הסיפור מדרבנות אותה לעשות זאת. ואולי זה תפקידן ולכן הומצאו, האגדות.

ספר פיוטי, יפה ומיוחד. שרלוטה עוזבת את גרמניה מולדתה לאחר מלחמת העולם השנייה, לאחר שאיבדה את בעלה ובתה. היא מגיעה לאיסלנד ונישאת מחדש לאיכר שתקן, ובונה משפחה חדשה. אולם זכרונות העבר אינם מרפים ממנה. הסוף הוא פתוח, וניתן להבינו לכאן או לכאן. לאחר שאחותי סיימה לקרוא את הספר ודיברנו עליו, גילינו שכל אחת מאיתנו הבינה את הסוף אחרת. כשחזרנו אל הדפים האחרונים וקראנו אותם יחד, ראינו שאכן ניתן להבין את הסוף בדרכים שונות.

ספר מדהים. חזרה על זכרונות השרדות מתקופת מלחמת העולם השניה. ככל שמנסים לשכוח כך עולים הזכרונות ואינם נותנים מנוח.
נערה גרמניה אם לילדה שאביה יהודי מנסה להצילה. קונה לה דובי ותופרת בתוך בטנתו את שם הילדה ותאריך לידתה. הילדה נמסרת למנזר בעצת הסבתה. תושבי המנזר נשלחים ברכבת מזרחה לעבר המחנות....האם מנסה לשכוח ועוברת למקום שכוח אל באיסלנד כדי לפתוח דף חדש.
אין ניחומים למה שאיבדה. הזכרונות ממשיכים לענות אותה.
הסבתה אינה מתיאשת מחיפושיה אחרי הנכדה לאורך שנים.
הילדה ניצלת הודות לפולניה המאמצת אותה. היא מתבגרת ונישאת לאיש. בחושיה היא זוכרת כי שמה האמיתי הוא אחר אך אינה זוכרת מהו. עם הולדת בתה היא רוצה לקנות לה דובי אך הקטנה דורשת את הדובי המסמורטט הנמצא בבית. האם מנסה לתקן את הבטנה ומגלה שם רקום ותאריך. עם רקמה זו היא נגשת לצלב האדום ומגלה כי יש לה סבתה ואם המחפשים אחריה.
לכאורה סיפור הצלה כמו רבים אחרים. מעורר בי את הזכרונות שאינם מרפים. גם לי היה דובי - נמסר ליד ושם עם איסוף החפצים מתקופת השואה. יצאתי מהשואה - השואה לא יצאה ממני.

ספר טוב המשלב אהבה בלתי אפשרית בתקופת השואה,
רצונה של גיבורת הסיפור להשתקם המלווה בסיוטי העבר
ואהבותיה הישנות והחדשות.
תיאורי הטבע ואורח החיים החדש משולבים בסיפור וישנה תחושה חזקה שהם חלק בהעברת התכנים,המסרים ומצב הרוח.
בהחלט מיוחד ומומלץ בכל לב

ספר יפה, הספר מתאר ברגישות ועומק רב את עולמה הפנימי והמסובך של אשה שאבדה את בעלה ובתה במלחמה. היא עוזבת את ארצה ומקימה משפחה חדשה בארץ יפיפיה אך זרה מוזרה ומנוכרת לכל עולמה הקודם. חייה הקודמים אינם םרפים ממנה הם חיים ותוססים בתוכה בעוצמה רבה,למרות רצונה העז להשתחרר מהם, כאשר גם בעלה השתקן והמסוגר אינו בדיוק עוזר לה בכך... רומן יפיפה שווה קריאה