ספר מרתק על הסתגלות לחיים חדשים לגמרי ופרידה הדרגתית מהעבר ומהזיכרונות. המחברת סולוויג אגרז, התקופה: פרוץ מלחמת העולם השנייה. המיקום: ברלין תחילה, איסלנד בהמשך. איש ואישה מתאהבים. החיים מתנהלים על מי מנוחות. הם צעירים והחיים מבטיחים. החורבן מכה לפתע בכל פה ובכל בית. איך שורדים את התופת ובונים חיים חדשים? יופיו של הטבע, החיים היומיומיים בנוף עוצר נשימה, הפערים בין החורף הקשה לקיץ, כל אלו ממלאים תפקיד ראשי בסיפורה של שרלוטה הגרמניה, שמנסה להתמודד עם זיכרונות מחייה הקודמים. היכולת להסתגל לחיים חדשים נובעת כנראה מהההבנה שאם יש משהו מוחלט בעולם, זה מחזוריות הטבע. בדיוק כפי שתושבי העיירה באיסלנד מסתגלים לסובב אותם מרקע היוולדם כך גם שרלוטה, היא רוצה להיוולד מחדש בסביבה שבה יש מקום לכולם, לחי, לצומח, לאדם, לחורף ולקיץ. המחברת שמה דגש על אמונות ועל שיקויים טבעיים שמי שישתמש בהם יצליח להתגבר על מכאובים פיזיים וגם נפשיים. החכמה הזאת מונחלת לתושבי האזור מדור לדור. אם מאמינים שהטבע הוא נצחי, ומכבדים את הטבע, גם התכונות האפלות ביותר של האנושות נעלמות בהדרגה. אני מוצאת שהספר הוא שיר הלל לטבע ולכל מה שטבעי. בני האדם צריכים ללמוד שהחיים הם פועל יוצא של מחזוריות הטבע. החורף חשוך והקיץ מואר ולכל מכאוב יש שיקוי. לכל פצע יש מזור טבעי. העלילה מלווית באגדות עם ודמויות מהמיתולוגיה, מה שמוסיף נופך מיסתורי לעלילה. מומלץ.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
