ביקורת ספרותית על על שפת הים, בקצה העולם מאת סולוויג אגרז
ספר מעולה

---

מה עושה אדם כשקורה לו משהו נורא ואיום, משהו שהופך את חייו על פיהם, ללא יכולת להתנגד, נחשול המכריח אותו על אף רצונו לחיות חיים אחרים מאלה שנועדו לו? יש שיגידו "החיים חזקים מהכל" ויציעו לאותו אדם לפנות מקום לחייו החדשים, לבנות מחדש את ההריסות. אבל החיים החדשים הבנויים על הריסות העבר לעולם יהיו לוקים בחסר. תמיד יהיה צל של העבר שיכהה את אור ההווה. גם במאמץ גדול, גם בכוונה שלמה לא יהיו חיים מלאים. לא בעבר, לא בהווה.

שרלוטה נענתה ב 1949 למודעה המזמינה לאיסלנד "נשים חזקות היכולות לבשל ולעבוד בחווה". לדברי אגרז - שהיא איסלנדית החיה היום בארה"ב - 314 נשים וגברים גרמנים הגיעו לאיסלנד בסוף שנות הארבעים של המאה הקודמת, כמחצית מהנשים וקצת פחות מהגברים נישאו לאיסלנדים והתיישבו באיסלנד. על בסיס האנקדוטה ההיסטורית הזו טוותה אגרז את סיפורה המופלא, המשלב פיוט ואגדה, ציור ויופי ומפליא להקים לתחייה עולם וחיים של איש ואשה, הבולט בייחודו גם על רקע רבבות הספרים שנכתבו על הנושא.

שרלוטה בת למשפחה ממעמד נמוך בברלין, שחלמה להיות ציירת, שהתחילה ללמוד אמנות, שהתאהבה באיש וילדה תינוקת, ראתה איך חייה נהפכים על פיהם בשנות השלושים הנוראות, כאשר צווים של אלה שהפכו שליטים הופכים אנשים לחסרי מעמד, כאלה שמותר להכות, להרוג, לגרש, לבזוז את רכושם. הילדים שנולדו לזוגות מעורבים "מישלינג" דמם מותר. שרלוטה שכל מאמציה למלט את אהובה עלו בתוהו, ונסיונה להציל את בתה כשל גם הוא, הגיעה לחיים חדשים באיסלנד בחווה קפואה וחשוכה, עם איכר שתקן שהפך בעלה ואמו הזקנה שהפכה משענת. ילדים נולדו על הבסיס הרעוע של אשמה ופחד, על אהבה שהוחמצה ועל צללים שמסרבים להיעלם.

הספר כתוב נפלא. אגרז היא מספרת סיפורי עם ואגדות אותן שילבה להפליא בסיפור העצוב והמחריד שסיפרה. איכשהו היא הצליחה לתאר במלים אפילו ציורים וצבע - במיומנות שעדיין לא נתקלתי בשכמותה. אי אפשר לדעת האם הגיבורה תצליח להתגבר על החסר והריק ותסכים לחיות את חייה השניים. אי אפשר לדעת אם יגבר בשרלוטה רצון החיים על משאלת המוות. אי אפשר לראות תקווה על רקע האובדן הגדול. אבל האגדות המסופרות במהלך הסיפור מדרבנות אותה לעשות זאת. ואולי זה תפקידן ולכן הומצאו, האגדות.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על על שפת הים, בקצה העולם