לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השניה, העולם כולו, ואירופה בפרט, ליקקו את הפצעים. מבין השורדים מיליונים רבים איבדו את כל שגרת חייהם שלפני המלחמה. יש שרצו לחזור ולשחזר את חייהם הקודמים, אחרים, רצו להתחיל התחלה חדשה. דף נקי. בברלין של שנת 1947 התפרסה מודעה "איכרים באיסלנד מחפשים נשים חזקות היכולות לבשל ולעבוד בחווה". זהו הרקע האמיתי לסיפור. שרלוטה קמה, עוזבת את ברלין והולכת בעקבות המודעה.
בדרך כלל אני לא קורא ספרים שעניינם הסבל של הגרמנים במלחמה ההיא. כמו רבים, זה נושא רחוק ממני נפשית ואני לא מסוגל להתחבר לספרים כאלו. הספר הזה הוא דומה ושונה. שרלוטה היא גרמניה מהמעמד הבינוני, אמנית בנפשה, ציירת, שנשואה ליהודי אמן גם הוא, מהמעמד הגבוה של יהודי ברלין שלפני המלחמה. אבל בניגוד לבעלה שרואה את עצמו כפטריוט גרמני ודבק במולדתו הבוגדנית, דווקא שרלוטה, שקושרת את עצמה לגורל היהודי, מבינה את הטירוף המתהווה.
לאחר שאיבדה את כל מה שהיה לה, כאמור, שרלוטה עוזבת את גרמניה הארורה, מתוך רצון להתחיל בחיים אחרים, במקום אחר, בעולם אחר. היא מגיעה לאיסלנד הזרה, בלי לדעת את השפה, בלי שום ניסיון בעבודה חקלאית קשה באדמה קפואה, ובלי הבנה מהם חורפים חשוכים וארוכים. השנים חולפות, ועל פני השטח שרלוטה מסתגלת, מקימה משפחה עם האיכר שאליו הגיעה בתור עובדת, מביאה לעולם ילדים, אבל מתחת לפני השטח החיים עדיין גועשים ועכורים, חלקי חיים לא פתורים, והזכרונות, והאנשים שאולי נשארו מאחור לא מניחים לה. וכך הסיפור נודד בין שני קטבים, בין שני מישורי זמן, בין החיים הכביכול שלווים באיסלנד הקפואה שאחרי המלחמה, ובין ברלין האיומה של שנות עליית הנאציזם ותחילת הפיתרון הסופי. ואכן, ההבדלים בין חלקי הסיפור חדים מאוד: ריאליסטי עד אימה בברלין. רך, ציורי ערפילי ומטושטש, באיסלנד, כמעט פיוטי אפילו.
סיפור מיוחד, אפוס קטן מימדים, כזה שנוגע במיתולוגיה האיסלנדית ופולקלוריסטי בחלקו, היסטורי וקודר מאוד בחלקו האחר. לקראת הסוף, שני החלקים מתכנסים לנקודת שיא, אך משאירים את הקורא עם סוף פתוח.
