“בסוף שנות הארבעים פורסמה מודעה בעיתון גרמני ובו קראה לנשים וגברים גרמנים לבוא לאיסלנד לעבודה בחווה. הם הזמינו נשים חזקות היודעות לבשל. כששרלוטה ראתה את המודעה, היא ידעה שזה יהיה הכרטיס שלה לעולם אחר. לפתוח דף חדש במדינה חדשה, להשאיר את אירועי העבר מאחור. וכך הגיעה לחוות הטירה האפלה. שרלוטה, גרמניה שלמדה באקדמיה לאמנות בברלין היתה נשואה למקס, ואף ילדה לו בת. כשהנאצים לקחו את בעלה היהודי, יעצו לה למסור את הבת למנזר, שם ישמרו עליה, ובכל מקרה מקומה איתן יהיה בטוח יותר עבור הילדה. כשתחזור לקחת את הילדה, תמצא מקום שומם, ואף אחד לא יודע להגיד מה עלה בגורל הילדים שהופקדו אצל הנזירות. וכך מגיעה שרלוטה לטירה האפלה באיסלנד, שם יקבל פניה איכר גבוה, גמלוני, ושתקן החי עם אמו הקשישה. שרלוטה, באה מעולם האמנות, הציור, עולם של צבע , והנה היא מוצאת את עצמה בחווה מבודדת, אפורה וערפילית, בה העבודה הסיזיפית לא נגמרת לעולם, ומתנהלת במחזוריות על פי לוח השנה ולפי עונותיו. האיכר הגדול והשתקן מקמץ במילים, אבל החללים האלו המלאים בשתיקות לא מפריעים לשרלוטה. הם מלאים ברוחו של מקס ובבתה לנה. מקס ,שכפי הנראה מת, מעולם לא עזב את ליבה. הוא נוכח שם כל הזמן, חי ופועם גם אם רק מכוח הזיכרונות. גם כשהקימה משפחה חדשה עם האיכר השתקן, לעולם לא שכחה את משפחתה הראשונה, ותמשיך לייחל לבתה הרכה, אותה השאירה במנזר, ותמשיך לקוות לקבל חדשות עליה, דרך מכתביה של אמה הנשארה בברלין, ולא פסקה אף פעם לחפש את נכדתה. "היא חשה כאילו החיים שחיה לפני שנים רבות הם יצור - דרקון, אולי - אשר נם בתוכה בחוסר מנוחה. כמי ששנתו קלה, לפעמים היה הדרקון ניעור לפתע." (עמ' 13) יש איזה קסם בכתיבתה של סולוויג אגרז, הסיפור עצמו עצוב, אך יש עוד דברים העוטפים את הליבה הקשה הזו, בדמות של מיתוסים ואגדות עם, כשאת כל אלו, כרכה הסופרת למקשה אחת וכתבה סיפור מרגש המוכיח שגם באפלה הכי גדולה תמיד מסתתרת קרן אור.”

“לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השניה, העולם כולו, ואירופה בפרט, ליקקו את הפצעים. מבין השורדים מיליונים רבים איבדו את כל שגרת חייהם שלפני המלחמה. יש שרצו לחזור ולשחזר את חייהם הקודמים, אחרים, רצו להתחיל התחלה חדשה. דף נקי. בברלין של שנת 1947 התפרסה מודעה "איכרים באיסלנד מחפשים נשים חזקות היכולות לבשל ולעבוד בחווה". זהו הרקע האמיתי לסיפור. שרלוטה קמה, עוזבת את ברלין והולכת בעקבות המודעה. בדרך כלל אני לא קורא ספרים שעניינם הסבל של הגרמנים במלחמה ההיא. כמו רבים, זה נושא רחוק ממני נפשית ואני לא מסוגל להתחבר לספרים כאלו. הספר הזה הוא דומה ושונה. שרלוטה היא גרמניה מהמעמד הבינוני, אמנית בנפשה, ציירת, שנשואה ליהודי אמן גם הוא, מהמעמד הגבוה של יהודי ברלין שלפני המלחמה. אבל בניגוד לבעלה שרואה את עצמו כפטריוט גרמני ודבק במולדתו הבוגדנית, דווקא שרלוטה, שקושרת את עצמה לגורל היהודי, מבינה את הטירוף המתהווה. לאחר שאיבדה את כל מה שהיה לה, כאמור, שרלוטה עוזבת את גרמניה הארורה, מתוך רצון להתחיל בחיים אחרים, במקום אחר, בעולם אחר. היא מגיעה לאיסלנד הזרה, בלי לדעת את השפה, בלי שום ניסיון בעבודה חקלאית קשה באדמה קפואה, ובלי הבנה מהם חורפים חשוכים וארוכים. השנים חולפות, ועל פני השטח שרלוטה מסתגלת, מקימה משפחה עם האיכר שאליו הגיעה בתור עובדת, מביאה לעולם ילדים, אבל מתחת לפני השטח החיים עדיין גועשים ועכורים, חלקי חיים לא פתורים, והזכרונות, והאנשים שאולי נשארו מאחור לא מניחים לה. וכך הסיפור נודד בין שני קטבים, בין שני מישורי זמן, בין החיים הכביכול שלווים באיסלנד הקפואה שאחרי המלחמה, ובין ברלין האיומה של שנות עליית הנאציזם ותחילת הפיתרון הסופי. ואכן, ההבדלים בין חלקי הסיפור חדים מאוד: ריאליסטי עד אימה בברלין. רך, ציורי ערפילי ומטושטש, באיסלנד, כמעט פיוטי אפילו. סיפור מיוחד, אפוס קטן מימדים, כזה שנוגע במיתולוגיה האיסלנדית ופולקלוריסטי בחלקו, היסטורי וקודר מאוד בחלקו האחר. לקראת הסוף, שני החלקים מתכנסים לנקודת שיא, אך משאירים את הקורא עם סוף פתוח.”

“ספר מרתק על הסתגלות לחיים חדשים לגמרי ופרידה הדרגתית מהעבר ומהזיכרונות. המחברת סולוויג אגרז, התקופה: פרוץ מלחמת העולם השנייה. המיקום: ברלין תחילה, איסלנד בהמשך. איש ואישה מתאהבים. החיים מתנהלים על מי מנוחות. הם צעירים והחיים מבטיחים. החורבן מכה לפתע בכל פה ובכל בית. איך שורדים את התופת ובונים חיים חדשים? יופיו של הטבע, החיים היומיומיים בנוף עוצר נשימה, הפערים בין החורף הקשה לקיץ, כל אלו ממלאים תפקיד ראשי בסיפורה של שרלוטה הגרמניה, שמנסה להתמודד עם זיכרונות מחייה הקודמים. היכולת להסתגל לחיים חדשים נובעת כנראה מהההבנה שאם יש משהו מוחלט בעולם, זה מחזוריות הטבע. בדיוק כפי שתושבי העיירה באיסלנד מסתגלים לסובב אותם מרקע היוולדם כך גם שרלוטה, היא רוצה להיוולד מחדש בסביבה שבה יש מקום לכולם, לחי, לצומח, לאדם, לחורף ולקיץ. המחברת שמה דגש על אמונות ועל שיקויים טבעיים שמי שישתמש בהם יצליח להתגבר על מכאובים פיזיים וגם נפשיים. החכמה הזאת מונחלת לתושבי האזור מדור לדור. אם מאמינים שהטבע הוא נצחי, ומכבדים את הטבע, גם התכונות האפלות ביותר של האנושות נעלמות בהדרגה. אני מוצאת שהספר הוא שיר הלל לטבע ולכל מה שטבעי. בני האדם צריכים ללמוד שהחיים הם פועל יוצא של מחזוריות הטבע. החורף חשוך והקיץ מואר ולכל מכאוב יש שיקוי. לכל פצע יש מזור טבעי. העלילה מלווית באגדות עם ודמויות מהמיתולוגיה, מה שמוסיף נופך מיסתורי לעלילה. מומלץ.”

“שרלוטה אשה נוצרייה, מתאהבת במקס היהודי, הם הכירו באקדמיה לאומנות. שניהם ציירים. מתגוררים בברלין שבגרמניה, בתקופת מלחמת העולם השנייה. סולוויג אגרז מתארת את זוועות השואה מזווית ראייתה של שרלוטה. כמו כן אנחנו מקבלים הצצה להתייחסות הנאצים לבני התערובת (המישלינג). בשנת 1947 התפרסמה מודעה בעיתוני גרמניה "איכרים באיסלנד מחפשים נשים חזקות שיכולות לבשל ולעבוד בחווה". שרלוטה הגיעה לחוות "הטירה האפלה" באיסלנד כדי לנסות ולהתחיל חיים חדשים. נופי איסלנד, מזג האויר, הטחב על הסלעים, הטיפול בבעלי החיים בחווה, צמחי המרפא, החיים השלווים – מהווים ניגוד גמור לזוועות ששרלוטה השאירה על אדמת גרמניה... האם תוכל להתנתק מחייה הקודמים ? "קיצצתי" כוכב אחד בדירוג הספר כי לא אהבתי את סוף הסיפור שנשאר לוט בערפל... מומלץ בחום.”

“בסוף שנות הארבעים פורסמה מודעה בעיתון גרמני ובו קראה לנשים וגברים גרמנים לבוא לאיסלנד לעבודה בחווה. הם הזמינו נשים חזקות היודעות לבשל. כששרלוטה ראתה את המודעה, היא ידעה שזה יהיה הכרטיס שלה לעולם אחר. לפתוח דף חדש במדינה חדשה, להשאיר את אירועי העבר מאחור. וכך הגיעה לחוות הטירה האפלה. שרלוטה, גרמניה שלמדה באקדמיה לאמנות בברלין היתה נשואה למקס, ואף ילדה לו בת. כשהנאצים לקחו את בעלה היהודי, יעצו לה למסור את הבת למנזר, שם ישמרו עליה, ובכל מקרה מקומה איתן יהיה בטוח יותר עבור הילדה. כשתחזור לקחת את הילדה, תמצא מקום שומם, ואף אחד לא יודע להגיד מה עלה בגורל הילדים שהופקדו אצל הנזירות. וכך מגיעה שרלוטה לטירה האפלה באיסלנד, שם יקבל פניה איכר גבוה, גמלוני, ושתקן החי עם אמו הקשישה. שרלוטה, באה מעולם האמנות, הציור, עולם של צבע , והנה היא מוצאת את עצמה בחווה מבודדת, אפורה וערפילית, בה העבודה הסיזיפית לא נגמרת לעולם, ומתנהלת במחזוריות על פי לוח השנה ולפי עונותיו. האיכר הגדול והשתקן מקמץ במילים, אבל החללים האלו המלאים בשתיקות לא מפריעים לשרלוטה. הם מלאים ברוחו של מקס ובבתה לנה. מקס ,שכפי הנראה מת, מעולם לא עזב את ליבה. הוא נוכח שם כל הזמן, חי ופועם גם אם רק מכוח הזיכרונות. גם כשהקימה משפחה חדשה עם האיכר השתקן, לעולם לא שכחה את משפחתה הראשונה, ותמשיך לייחל לבתה הרכה, אותה השאירה במנזר, ותמשיך לקוות לקבל חדשות עליה, דרך מכתביה של אמה הנשארה בברלין, ולא פסקה אף פעם לחפש את נכדתה. "היא חשה כאילו החיים שחיה לפני שנים רבות הם יצור - דרקון, אולי - אשר נם בתוכה בחוסר מנוחה. כמי ששנתו קלה, לפעמים היה הדרקון ניעור לפתע." (עמ' 13) יש איזה קסם בכתיבתה של סולוויג אגרז, הסיפור עצמו עצוב, אך יש עוד דברים העוטפים את הליבה הקשה הזו, בדמות של מיתוסים ואגדות עם, כשאת כל אלו, כרכה הסופרת למקשה אחת וכתבה סיפור מרגש המוכיח שגם באפלה הכי גדולה תמיד מסתתרת קרן אור.”

“לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השניה, העולם כולו, ואירופה בפרט, ליקקו את הפצעים. מבין השורדים מיליונים רבים איבדו את כל שגרת חייהם שלפני המלחמה. יש שרצו לחזור ולשחזר את חייהם הקודמים, אחרים, רצו להתחיל התחלה חדשה. דף נקי. בברלין של שנת 1947 התפרסה מודעה "איכרים באיסלנד מחפשים נשים חזקות היכולות לבשל ולעבוד בחווה". זהו הרקע האמיתי לסיפור. שרלוטה קמה, עוזבת את ברלין והולכת בעקבות המודעה. בדרך כלל אני לא קורא ספרים שעניינם הסבל של הגרמנים במלחמה ההיא. כמו רבים, זה נושא רחוק ממני נפשית ואני לא מסוגל להתחבר לספרים כאלו. הספר הזה הוא דומה ושונה. שרלוטה היא גרמניה מהמעמד הבינוני, אמנית בנפשה, ציירת, שנשואה ליהודי אמן גם הוא, מהמעמד הגבוה של יהודי ברלין שלפני המלחמה. אבל בניגוד לבעלה שרואה את עצמו כפטריוט גרמני ודבק במולדתו הבוגדנית, דווקא שרלוטה, שקושרת את עצמה לגורל היהודי, מבינה את הטירוף המתהווה. לאחר שאיבדה את כל מה שהיה לה, כאמור, שרלוטה עוזבת את גרמניה הארורה, מתוך רצון להתחיל בחיים אחרים, במקום אחר, בעולם אחר. היא מגיעה לאיסלנד הזרה, בלי לדעת את השפה, בלי שום ניסיון בעבודה חקלאית קשה באדמה קפואה, ובלי הבנה מהם חורפים חשוכים וארוכים. השנים חולפות, ועל פני השטח שרלוטה מסתגלת, מקימה משפחה עם האיכר שאליו הגיעה בתור עובדת, מביאה לעולם ילדים, אבל מתחת לפני השטח החיים עדיין גועשים ועכורים, חלקי חיים לא פתורים, והזכרונות, והאנשים שאולי נשארו מאחור לא מניחים לה. וכך הסיפור נודד בין שני קטבים, בין שני מישורי זמן, בין החיים הכביכול שלווים באיסלנד הקפואה שאחרי המלחמה, ובין ברלין האיומה של שנות עליית הנאציזם ותחילת הפיתרון הסופי. ואכן, ההבדלים בין חלקי הסיפור חדים מאוד: ריאליסטי עד אימה בברלין. רך, ציורי ערפילי ומטושטש, באיסלנד, כמעט פיוטי אפילו. סיפור מיוחד, אפוס קטן מימדים, כזה שנוגע במיתולוגיה האיסלנדית ופולקלוריסטי בחלקו, היסטורי וקודר מאוד בחלקו האחר. לקראת הסוף, שני החלקים מתכנסים לנקודת שיא, אך משאירים את הקורא עם סוף פתוח.”

“ספר מרתק על הסתגלות לחיים חדשים לגמרי ופרידה הדרגתית מהעבר ומהזיכרונות. המחברת סולוויג אגרז, התקופה: פרוץ מלחמת העולם השנייה. המיקום: ברלין תחילה, איסלנד בהמשך. איש ואישה מתאהבים. החיים מתנהלים על מי מנוחות. הם צעירים והחיים מבטיחים. החורבן מכה לפתע בכל פה ובכל בית. איך שורדים את התופת ובונים חיים חדשים? יופיו של הטבע, החיים היומיומיים בנוף עוצר נשימה, הפערים בין החורף הקשה לקיץ, כל אלו ממלאים תפקיד ראשי בסיפורה של שרלוטה הגרמניה, שמנסה להתמודד עם זיכרונות מחייה הקודמים. היכולת להסתגל לחיים חדשים נובעת כנראה מהההבנה שאם יש משהו מוחלט בעולם, זה מחזוריות הטבע. בדיוק כפי שתושבי העיירה באיסלנד מסתגלים לסובב אותם מרקע היוולדם כך גם שרלוטה, היא רוצה להיוולד מחדש בסביבה שבה יש מקום לכולם, לחי, לצומח, לאדם, לחורף ולקיץ. המחברת שמה דגש על אמונות ועל שיקויים טבעיים שמי שישתמש בהם יצליח להתגבר על מכאובים פיזיים וגם נפשיים. החכמה הזאת מונחלת לתושבי האזור מדור לדור. אם מאמינים שהטבע הוא נצחי, ומכבדים את הטבע, גם התכונות האפלות ביותר של האנושות נעלמות בהדרגה. אני מוצאת שהספר הוא שיר הלל לטבע ולכל מה שטבעי. בני האדם צריכים ללמוד שהחיים הם פועל יוצא של מחזוריות הטבע. החורף חשוך והקיץ מואר ולכל מכאוב יש שיקוי. לכל פצע יש מזור טבעי. העלילה מלווית באגדות עם ודמויות מהמיתולוגיה, מה שמוסיף נופך מיסתורי לעלילה. מומלץ.”

“שרלוטה אשה נוצרייה, מתאהבת במקס היהודי, הם הכירו באקדמיה לאומנות. שניהם ציירים. מתגוררים בברלין שבגרמניה, בתקופת מלחמת העולם השנייה. סולוויג אגרז מתארת את זוועות השואה מזווית ראייתה של שרלוטה. כמו כן אנחנו מקבלים הצצה להתייחסות הנאצים לבני התערובת (המישלינג). בשנת 1947 התפרסמה מודעה בעיתוני גרמניה "איכרים באיסלנד מחפשים נשים חזקות שיכולות לבשל ולעבוד בחווה". שרלוטה הגיעה לחוות "הטירה האפלה" באיסלנד כדי לנסות ולהתחיל חיים חדשים. נופי איסלנד, מזג האויר, הטחב על הסלעים, הטיפול בבעלי החיים בחווה, צמחי המרפא, החיים השלווים – מהווים ניגוד גמור לזוועות ששרלוטה השאירה על אדמת גרמניה... האם תוכל להתנתק מחייה הקודמים ? "קיצצתי" כוכב אחד בדירוג הספר כי לא אהבתי את סוף הסיפור שנשאר לוט בערפל... מומלץ בחום.”