ביקורת ספרותית על על שפת הים, בקצה העולם מאת סולוויג אגרז
ספר מעולה

---

ספר מדהים. חזרה על זכרונות השרדות מתקופת מלחמת העולם השניה. ככל שמנסים לשכוח כך עולים הזכרונות ואינם נותנים מנוח.
נערה גרמניה אם לילדה שאביה יהודי מנסה להצילה. קונה לה דובי ותופרת בתוך בטנתו את שם הילדה ותאריך לידתה. הילדה נמסרת למנזר בעצת הסבתה. תושבי המנזר נשלחים ברכבת מזרחה לעבר המחנות....האם מנסה לשכוח ועוברת למקום שכוח אל באיסלנד כדי לפתוח דף חדש.
אין ניחומים למה שאיבדה. הזכרונות ממשיכים לענות אותה.
הסבתה אינה מתיאשת מחיפושיה אחרי הנכדה לאורך שנים.
הילדה ניצלת הודות לפולניה המאמצת אותה. היא מתבגרת ונישאת לאיש. בחושיה היא זוכרת כי שמה האמיתי הוא אחר אך אינה זוכרת מהו. עם הולדת בתה היא רוצה לקנות לה דובי אך הקטנה דורשת את הדובי המסמורטט הנמצא בבית. האם מנסה לתקן את הבטנה ומגלה שם רקום ותאריך. עם רקמה זו היא נגשת לצלב האדום ומגלה כי יש לה סבתה ואם המחפשים אחריה.
לכאורה סיפור הצלה כמו רבים אחרים. מעורר בי את הזכרונות שאינם מרפים. גם לי היה דובי - נמסר ליד ושם עם איסוף החפצים מתקופת השואה. יצאתי מהשואה - השואה לא יצאה ממני.

» ביקורות נוספות של איזיס ריבלין
» ביקורות נוספות על על שפת הים, בקצה העולם