ביקורת ספרותית על לא מפסיקים אהבה באמצע מאת ליאור אנגלמן
ספר מעולה

---

ספר מעולה, כתוב היטב.
למעשה הוא כתוב כל כך טוב, שרק אחרי הקריאה השלישית הבחנתי שהעלילה עצמה קצת הזויה.
בניגוד לכל הביקורות שקראתי עליו, אני לא חושב שהספר משקף התמודדויות של אנשים מן השורה, ולו מפני שההתמודדות של אייל היא כל כך אזוטרית ויוצאת דופן. עם זאת, הדמות מספיק עמוקה כדי להזדהות איתה.
אני באופן אישי שונא סופים טובים, אבל הסוף הזה לא חלקלק ופלסטי, ולכן אני אוהב אותו.
מומלץ לכולם לקרוא לפחות פעמיים, ואם אתם רוצים לכתוב עליו ביקורת - חמש.

(חברים קראו את הביקורת, צלצלו אלי לשמוע עוד והתלוננו שהשמטתי יותר מדי הערות חשובות. הקטע הבא הוא בשבילם:
יש בספר כמה שגיאות בולטות, היסטוריות ואחרות. הגדולה מביניהן קשורה לשם הגיבור, שהוא כנראה איל (חטף סגול, קמץ). לאורך כל הספר מתבלבל המחבר בינו לבין איל (פתח, חיריק; כבש זכר) ולבין איל (פתח, קמץ; איילה ממין זכר). יש כאלה שלא אכפת להם, אבל אותי זה משגע. איך אומר המילון שלי, "תן דעתך להבדל בין אייל ובין איל".
בנוסף, כמו בהרבה ספרים אחרים, בתו של איל מגלה הבנה בלתי מצויה אצל ילדים בני שש (שיש להם בעיות התפתחות!). ילדים, גם אם הם חכמים, הם ילדים. תראו לי ילד אחד בן שש שיבין רגשית את המשפט הבא: "האם אדע להיות לה אם? לטפל אדע. מאושרת? גאה? שאלה."
הערה אחרונה: אני שונא ספרים שמציגים דתיים כצבועים. לא מושלמים? בכיף. מבולבלים, טועים, אפילו רעים? מה שתגידו. אבל צביעות בהקשר זה היא לא הוגנת, כי באופן טבעי אנחנו משליכים את התובנות שלנו על הציבור הדתי כולו, וזה מאוד פשטני. למי שלא השתכנע, הנה ציטוט מהכריכה האחורית של הספר, מתוך ביקורת של הסופרת מירה מגן: "הרומן פותח צוהר מרתק לחיי היומיום של רב צעיר בוגר הציונות הדתית... בספר חף מקלישאות וסטריאוטיפים". אהמממ.

אבל תקראו בכל זאת.)

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על לא מפסיקים אהבה באמצע