ביקורת ספרותית על לא מפסיקים אהבה באמצע מאת ליאור אנגלמן
ספר מעולה

---

לאחרונה בזמן קריאת ספר יוצא לי לחשוב יותר ויותר על האיש.ה שעומד.ת מאחריו.
למעשה ההרגשה היא שהסופר מכניס את עולמו על כל תחושותיו, שנינותו ואהבותיו אל הספר (לעיתים אף סוטה ממסלולו כדי להכניס עוד הברקה).

בעיניין כותב הספר הזה, הוא נדמה בעיניי כאדם רגיש, מבחין, כזה ששם לב לדברים הקטנים בחיים ועוצר לרגע.
אדם חושב, מאמין, ובעיקר שואל (וכן, גם כזה של ריחות וצבעים).

הספר הזה כתוב בקצב איטי, משל הנפש חשקה בהשתהות אך אתה עצמך רוצה התקדמות. ספר הדורש סבלנות, כדי ליהנות מהטוב שהוא מציע, הרעיונות, המשפטים, הרגעים היפים.

ספר של חשבון נפש. של התבוננות עצמית. כמעט הייתי אומרת - ספר טיפולי (הדפים האחרונים-ממש).
היו פעמיים שהעלה לי דמעות.


מסכימה עם הביקורת שחסרו האחיות של אייל. גם אצלי זה עלה במהלך הקריאה.

---

מצרפת ציטוטים נבחרים:

"ואיך נגמלים מן הצורך הזה לקבל תשואות?"
"עם הזמן לומדים שהן מחרישות את האוזנים. קשה לשמוע את עצמך מרוב תשואות"
***

"אני מכיר את עצמי. אני חלש בשגרה. אני מחפש מישהי שתדע לעצור איתי בכל המקומות המוכרים, ותעזור לי להשתאות שוב"
***

"שיער השיבה לבן לא מפני שדהה הצבע, מפני שיש בו את כל הגוונים"
***

"אני חושב שרק עלי היא כועסת. כועסת בלב. אבל לפעמים הוא דופק לה חזק מדי ושומעים".

» ביקורות נוספות של הקוראת
» ביקורות נוספות על לא מפסיקים אהבה באמצע