ביקורת ספרותית על ענבי זעם (הוצאה מחודשת) - פרוזה קלאסיקה # מאת ג'ון סטיינבק
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 26 במרץ, 2014
ע"י בנצי גורן


ביום חמישי ה־24 באוקטובר 1929, קרסה לראשונה מזה זמן רב בורסת המניות של ניו יורק. אם היו למישהו מחשבות כי הירידות הסתיימו עם סיומו של יום המסחר, הרי שביום שישי שלמחרת הוא כבר הבין כי טעה. הירידות נמשכו וכך קרה גם בימי שני ושלישי שלאחריהם. כל אחד מימים אלו, זכה לכינוי "השחור": כך "יום חמישי השחור", "יום שישי השחור" וכך הלאה עד יום שלישי.

ביום שלישי כבר לא היו לאף אחד ספקות כי עידן חדש עומד בפתח. בתוך פחות מחודשיים צלל מדד ה"דאו ג'ונס" והשלים ירידה של כ50%. זו הייתה תחילתה של התקופה שזכתה אחר כך לשם "השפל הגדול". 25 שנה לקח לבורסה בניו יורק להתאושש ולחזור לאותם רמות מחירים כמו לפני תחילת הנפילות. זה קרה רק בחודש נובמבר 1954.

בתחילת השפל עדיין היה בארה"ב מספיק מזון כדי להאכיל את כולם. הבעיות החלו בתחום התעסוקה: גם אם הייתה דרישה לידיים עובדות, לא היה למעסיקים כסף לשלם לעובדים. הדבר גרם לגלי פיטורין, הפיטורין גרמו לירידה בצריכה וכך החל כדור השלג להתגלגל. האבטלה והעוני שנגרמו כתוצאה מכך גרמו לתסכול רב בציבור, תסכול שדלף די מהר גם לרחובות וגרם לגלי הפגנות.

ב-1931 החלה צרה נוספת. סופות אבק החלו להשתולל בארה"ב (וגם בקנדה). הסופות נגרמו משילוב של כמה גורמים: שנים של עיבוד אינטנסיבי של הקרקע, חישוף מעשבים לצורך חריש של שדות חיטה, חריש עמוק יחסית שפורר את האדמה וביחד עם רעיית יתר, כל אלו גרמו למצב של בלאי חמור של הקרקע באזור המישורים הגדולים בצפון אמריקה. אלו בשילוב של בצורת קשה, גרמו לסחיפת הקרקע על ידי רוחות. התוצאה- כיסוי שטחים על ידי חול ואבק ואובדן של אדמה פורייה שנסחפה אל האוקיינוס. סופות אלו זכו לכינוי "קערת האבק".

אחת מהסופות הקשות ביותר התרחשו ב-14 באפריל 1935 שנודע אחר כך בשם יום ראשון השחור. האסון האקולוגי הזה גרם לגל עזיבה עצום של תושבים מטקסס, ארקנסו, אוקלהומה והאזורים סביב המישורים הגדולים, והותיר למעלה מחצי מיליון אמריקאים ללא קורת גג. המוני חוואים פשטו את הרגל ונושלו מאדמותיהם. רבים החלו להגר מערבה כשהיעד הוא קליפורניה, שם קוו למצוא עבודה כשכירים בקציר של יבולי אפונים, כותנה ותפוזים. הם הלכו בכבישים והתגוררו באוהלים ובמחנות צריפים מאולתרים שהקימו לצדי הדרכים הראשיות. הנודדים סבלו מרעב ומחלות ואחוז התמותה היה גבוה במיוחד בקרב התינוקות.

הנשיא הרברט הובר לא הצליח להתמודד עם הצרות האלו. הוא הוביל מדיניות אשר על פיה הוא סייע בעיקר לבנקים ולבתי העסק הגדולים לנסות ולהשתקם. האנשים הפשוטים אשר שילמו את עיקר המחיר, קצת נשכחו. האבטלה גדלה והייאוש צמח לממדים קולוסאליים. בעוד גרמניה הכינה את עצמה למלחמה כלל עולמית, האמריקאים היו נתונים לאיום מבית - התקוממות מעמדית של השכבות החלשות וקריסת הקפיטליזם.

זהו הרקע לספר של ג'ון סטיינבק. זהו ספר אנטי קפיטליסטי מובהק אשר חלק גדול מהטקסטים שבו יהיה רלוונטי כנראה גם בעתיד למרות שנכתבו לפני עשרות רבות של שנים. בקלות ניתן לעשות הקבלה למה שקורה במדינה שלנו על יחסי הון שלטון. תאוריו של סטיינבק את משפחת ג'ואד, מסע הנדודים שלהם ומאבק ההישרדות היום יומי אותו היו צריכים לנהל, ממש נוגעים ללב בפרקים מסוימים.למרות שאין בי שמץ של נטיות סוציאליסטיות, הצליח הספר לעורר בי מחשבה שניה על משנתי הכלכלית ואפילו לעורר תעוב (זמני לפחות) כלפי הבנקים והתאגידים הגדולים.

ומכיוון שבעברי (המפוקפק למדי) למדתי צילום ותולדות האומנות, אני חייב להתייחס לצילום שעל כריכת הספר. התמונה שבחר המו"ל לשים על עטיפת הספר המחודש, היא אחת התמונות המפורסמות מימי השפל הגדול, תמונה מתוך סדרת תמונות שזכתה לשם "אם נודדת" (Migrant Mother) וצולמה על ידי הצלמת דורותיאה לנג (1895-1965). זהו תיעוד של אישה בת 32, פלורנס אוונס תומפסון (Florence Owens Thompson, 1903-1983) אשר כך מספרת עליה לנג: "לא שאלתי לשמה או לסיפורה. היא סיפרה לי שהיא מובטלת בת 32, שאינה יכולה להמשיך לנסוע הלאה כי הצמיגים של מכונית המשפחה נמכרו כדי לקנות מזון לששת ילדיה. היא אמרה שאכלו ירקות מהשדות הסמוכים וכן ציפורים שילדיה היו צדים. וכך היא יושבת שם תחת יריעת הבד, כאשר ילדיה סביבה והסכימה לצילומים כיון שהאמינה שהם יעזרו לה, וכך עזרה לי."

פלורנס תומפסון הייתה במקור ממדינת מיסיסיפי. היא נישאה ב-1921 ולה ולבעלה נולדו 5 ילדים. במהלך הריונה השישי, נפטר בעלה משחפת. לפרנסתה היא עבדה בשתי עבודות שונות וכאשר צילמה אותה דורותיאה לנג, היא נדדה עם ששת ילדיה. עם תום הנדודים, הכירה פלורנס בן זוג אחר אתו חיה שנים רבות ללא נישואין פורמליים. עם בן זוגה השני הביאה לעולם עוד 3 ילדים.

אתכם הסליחה אם נסחפתי קצת עם הסיפור ההיסטורי ולא עסקתי כאן בעיקר.

49 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
בנצי גורן (לפני 5 חודשים)
תודה לכל המגיבים והמפרגנים. גם למעלה מ-3 שנים אחרי שהדברים נכתבו, זה עדיין מרגש.
מיכל (לפני 5 חודשים)
ביקורת מעולה, והקלות שבה ניתן לשכפל שמות ותמונות של משתמשים קיימים באמת מטרידה.
סקאוט (לפני 5 חודשים)
שונרא, ועל כך נאמר: רצה לקלל, יצא מברך! [ היפוכו של המקור XD]
שונרא החתול (לפני 5 חודשים)
ביקורת למופת. ותודה לבנצי גורן הטרול שהוציא מהארכיון את הביקורת של בנצי גורן האמיתי.
גלית (לפני 5 חודשים)
בקורת מרתקת את הספר התקשיתי לצלוח בזמנו
גלית (לפני 5 חודשים)
די נו מסמר! אתה רוצה לומר שאלון דה אלפרט זה איש אמיתי ???
בנצי גורן (לפני 5 חודשים)
תודה מסמר. פניתי בענין להנהלת האתר.
נראה איך יטופל.
מסמר עקרב (לפני 5 חודשים)
מעז יצא מתוק. הרווחתי את הביקורת המצוינת של בנצי (המקורי...)
עמיר ש. (לפני 5 חודשים)
לא לדאוג, טבעם של טרולים לבוא - לקשקש סוג כזה או סוג אחר של קש ולהמשיך ברדכם.
פַּפְּרִיקָה (לפני 5 חודשים)
קל לחקות שם ותמונה וקשה לחקות סגנון. לא הייתי דואגת.
מסמר עקרב (לפני 5 חודשים)
הבעיה באתר היא שכל נרשם חדש יכול להשתמש בכינויים קיימים, כך שכל טרול יכול לקרוא לעצמו, למשל, אלון דה אלפרט או שונרא החתול ובכך לבלבל את הקוראים שעלולים לייחס את הנאמר למשתמש המקורי. אגב, ניתן להשתמש גם בתמונות קיימות, כך שניתן להעתיק תמונה של משתמש קיים ובכך לבצע שכפול מדויק, הן של השם והן של התמונה. זה מצב ממש לא טוב שכדאי לשנותו.
גלית (לפני 5 חודשים)
האם טרול חדש צץ במחוזותינו או שזה עניין של פיצול אישיות?
בנצי גורן (לפני 5 חודשים)
ספר גרוע
בנצי גורן (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
תודה דן. להתחזק זה טוב... אשמח לקרוא את הביקורת שלך על הקלאסיקה הזו.
דן סתיו (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
בנצי גורן ביקורת משובחת, מעניינת וקריאה מאד. יישר כח על חומר הרקע הרלבנטי לכתיבת הסיפור כמו גם לגבי הצילום שעל עטיפת הספר....הספר נמצא גבוה בסדר הדעיפויות שלי. אשמח "להתחזק" בסלידתי מהתאגידים ומקשרי הון-שלטון.
בנצי גורן (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
תודה, לי. מחכה לקרוא את רשמייך.
לי יניני (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
יופי של ביקורת! מה שמזכיר לי שקניתי את הספר לפני כמה חודשים ועוד לא נגעתי בו!!! תודה
אפרתי (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
סקירה מצויינת.
בנצי גורן (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
תודה סתיו, תודה שטיבל.
סתיו :) (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
הפעם הראשונה שתיאור על הספר הזה באמת מצליח לגעת.. תודה!
שטיבל (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
הסיפור עם התמונה אדיר סחטיין, מעכשיו אסתכל אחרת על הספר...
בנצי גורן (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
תודה בלו-בלו.
בלו-בלו (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
יופי של ביקורת. החכמתי.
בנצי גורן (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
תודה cujo, מאורית, רונית וחני.
cujo (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
חמשת הכוכבים אמרו מה אתה חושב על הספר . ההיסחפות היתה מאירת עיניים ובמקום. תודה
מאורית (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
התמונה של הספר חזקה!!!
תודה על ההסבר
רונית (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מצוינת ומעניינת.
חני (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
זה בדיוק מה שאהבתי בנצי שנסחפת קצת....כשאנחנו כאן בשפע כלכלי מטורף לכל הדעות
חמישה צבעים של פלפלים
וחולצות טרמיות לריצה
קשה לתאר אמא שמוכרת צמיגים
בכדי לאכול.

ביקורת מקסימה
בנצי גורן (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
תודה שין שין. גם ה-Hoover Dam (אותו סכר ידוע) על הגבול של אריזונה ונבדה, הוא על שמו של אותו הרברט הובר.
שין שין (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מאירת עיניים. כנראה שהספר ממש טוב אם הוא גרם לך להרהורי כפירה סוציאליסטיים...
ואגב הנשיא הובר, עיירות המהגרים והנודדים כונו על שמו "הוברוויל". הוא כמובן הובס בבחירות ע"י רוזוולט והשאר הוא היסטוריה.
בנצי גורן (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
איתי, מחכה לקרוא את רשמייך.
On The Road (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה לל על הביקורת הזו! השכלתי ובנוסף התעצם אצלי החשק לקרוא את הספר שמחכה לי על המדף תקופה ארוכה!
בנצי גורן (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
תודה חגית.
חגית (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
בקורת מאלפת!
בנצי גורן (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
תודה בנות.
אוקי (אורית) (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
נהדר... :)
נעמה 38 (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מרגשת.
חמדת (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
בנצי -התמונות בסרטון נפלאות ,ומרתקות .והקול מלא סיגריות וקוניאק .
סופרקליפרג`ליסטיק (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
סקירה נפלאה. מצטרפת לבקשתה של אנקה: תסחף , תסחף...
בנצי גורן (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
תודה לכולם. נצחיה, גם הסרט היה נפלא עם הנרי פונדה בתפקיד הראשי. הספר, הסרט, הצילום של דורותיאה לנג וכמו שציינה חמדת השיר של א.י. הרבורג Brother, Can You Spare a Dime , אלה המייצגים הנאמנים של תקופת השפל הגדול. הבצוע המפורסם ביותר הוא כמובן של בינג קרוסבי אבל לי יש חיבה עמוקה לבצוע של האיש עם הקול כמו של מכונת הכביסה שלי כשהיא מתקלקלת: טום וויטס.

https://www.youtube.com/watch?v=7ZlFACk17R0

עשרים שנה אחרי תחילת השפל הכלכלי, עולה בארה"ב מחזהו הידוע של ארתור מילר, מותו של סוכן (Death of a Salesman). המחזה אינו עוסק ישירות במשבר הכלכלי אלא מדבר יותר על הסיבות שגרמו לו אבל זה כבר נושא אחר.
נצחיה (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
כתבת מקסים ונהדר. בעיני זהו ספר מופת.
בנוגע לרקע ההיסטורי - כלכלנים עדיין חלוקים בדעותיהם אם מדיניות ה"ניו דיל" וספיחה סייעה ליציאה מהמשבר הכלכלי או רק החריפה אותו. בסופו של דבר מה שכנראה סייע לארצות הברית לצאת מהמשבר הזה היתה הכניסה שלה למלחמת העולם השנייה. ארצות הברית, והעולם כולו,
נמצאים בשנים האחרונות במשבר כלכלי. לא קשה כמו השפל של שנות השלושים, אבל צריך לקוות שזה גם יישאר ככה. וצריך לתהות איך ממשיכים להישאר אנושיים גם בתקופות של קושי ועוני ורעב.

בנוגע לתמונה - לא נסחפת הרחק אלא נגעת בעיקר. הספר נולד לא כספר אלא כאלבום תמונות, או תערוכת תמונות לתיעוד השפל. עלילת משפחת ג'ואד נוספה רק בשלב מאוחר יותר.
גלית (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
נהנתי לקרוא! תודה
חמדת (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת נהדרת .דרך אגב קראתי כתבה על הצלמת שבמזל היא פגשה את האישה עם ילדיה בתוך אוהל והיא צילמה t, v,nubv .וזה נכון שהתצלום הפך לאייקון של שנות השפל , ויש גם את השיר המפורסם :Al Jolson - Brother can you spare a Dime

https://www.youtube.com/watch?v=4F4yT0KAMyo
yaelhar (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת נהדרת! מרתק ומשכיל. תודה.
אנקה (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
אחלא ביקורת מעניינת. אנא תיסחף, תיסחף.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ