ביקורת ספרותית על ענבי זעם (הוצאה מחודשת) מאת ג'ון סטיינבק

---

ענבי זעם הוא ספר נטול גיבורים להעריץ, או דמויות מופת. אני מניח שהיה מי שראה בספר מסה בעלת גוון פוליטי או חברתי, ושהתמקד בצדק או האנושיות שזועקת ממנו. אני רוצה להתייחס לצדדים אחרים של הכרך הדגול הזה.
ההתחלה כולה תיאורית ודי חופרת. אלמלא ההמלצה הנלהבת של אחי, לא הייתי ממשיך לקרוא אחרי הפרק הראשון, בודאי לא כחייל חסר סבלנות. עם הזמן אתה נחשף לחיי משפחת ג'ואד, כשמדי פעם משולבים פרקים קצרים ותיאוריים מאד, שמדברים על המצב הכללי במדינה. אפשר לרפרף עליהם בחוסר סבלנות, אבל אם יש את נפשכם להתמוגג מהיצירה, קראו אותם בעיון, ושימו לב איך חייה של משפחת ג'ואד מדגימים את המתואר בפרקים הללו.
אמנם רבים הדגימו באמצעות מקרה יחיד דברים שנוגעים לכלל. והייתרון של זה ברור, קל יותר לקרוא סיפור אנושי מאשר תיאור מצב. אבל החשש במקרה כזה הוא שהקורא יתמקד יותר בסיפור ופחות במה שהוא נועד לייצג. היחודיות של ענבי זעם היא שעל ידי השילוב של הפרקים התיאורייים בסיפור העלילה, הקורא נשאר בפוקוס הרצוי מבלי לאבד עניין.
דבר נוסף שאהבתי אצל סטיינבק זה הדרך שבה הוא בונה את הדמויות שלו. כמעט בלי להתעמק בנפש שלהן ולהרחיב את הדיבור על אופיין הוא מביא אותך למצב שכאילו אתה מכיר את הדמות ומבין אותה, על ידי תיאור נכון של התגובות וההתנהגות שלהן. בצורה פשטנית, בלי ניתוחיפ פסיכולוגיים, אתה יודע מה לחשוב על כל דמות בסיפור.
ולמי שעוד לא השתכנע שסטיינבק שווה השקעה אומר שאם אני בזבזתי עליו שבת בבית, למרות היציאות הגרועות שלי, כנראה שיש לו את הניצוץ.

» ביקורות נוספות של אחיה
» ביקורות נוספות על ענבי זעם (הוצאה מחודשת)