ביקורת ספרותית על חייבים לדבר על קווין [עטיפת הסרט] מאת ליונל שרייבר
בזבוז של זמן

---

לפעמים בא לנו לצרוח כל כך חזק בגלל ספר שקראנו. לפעמים אנחנו מקווים שהצרחה תישמע למרחקים עצומים ושכל בן אדם על פני כדור הארץ ישמע אותה.
הצרחה היא בעצם הדעה שלנו. הדעה שאותה אנו רוצים להכניס למוחם של האנשים שעדיין לא הספיקו לערוך פגישה עם הנושא הספציפי המדובר.
הנושא הספציפי שלנו במקרה הזה, הוא הספר: "חייבים לדבר על קווין".

כשכולם צורחים "כן!" וגם אני צורח "כן!" אז מן הסתם אנשים מבינים שהספר הזהאיכשהו שווה קריאה. וכשאנשים צורחים את "הלא!" וגם אני צורח את "הלא!" אז אנשים יבינו לבד שהספר הזה לא שווה קריאה.
אבל חשבתם פעם לעצמכם מה קורה כשכולם צורחים "כן!" ורק אני צורח "לא!"? (או במקרה הפוך כשכולם צורחים "לא!" ואני צורח כן!")
סביר להניח שזו כבר דילמה רצינית ובעייתית ממדרגה ראשונה.
איך נוהגים במצב שכזה? איך פועלים ובאיזו דרכים הכי מומלץ לעשות את זה? תשובות בביקורת.
***

כל ספר וספר צריך לשאת עמו תווית אזהרה, בין אם הוא שווה קריאה ובין אם לאו.
תפקידה של תווית האזהרה, הוא בעצם לאזהיר אותנו, הקוראים התמימים, מכל מני תופעות לוואי משונות ומסתוריות שעלולות להיגרם ולהתפתח עקב הקריאה או ההתבוננות בספר.
בספרים ששווים קריאה, תווית האזהרה תיראה ככה בערך: "זהירות! הספר עלול לגרום להתרגשות רבה, לעלייה משמעותית בלחץ הדם, והנאה מרובה".
ומנגד, בספרים שאינם שווים את הקריאה, תווית האזהרה תהיה כזו: "זהירות! הספר עלול לגרום לכם לכאב ראש נוראי, רצון עז למות, ושיעמום פלתי פוסק"
(כן, אני יודע שזה נשמע די דומה אבל לאמיתו של דבר, זה הכי שונה שיש)
הספר הזה שייך כמובן לקבוצה השנייה (את זה אפשר לראות כמובן לפי הכוכב הבודד למעלה) אבל בנוסף לתווית האזהרה המסורתית, הספר הזה צריך לשאת עמו תווית אזהרה נוספת: "זהירות! אווה היא לא האמא האידיאלית בשבילכם. היא חופרת לא קטנה והיא גם לא מסתדרת טוב כל כך עם בנה"
כי, כי אווה היא אמא שלא ניתן להיאהב.
היא אמא שבמשך משהו כמו 500 עמודים שלמים, חופרת לבעלה פרנקלין שלא אשם בדבר וחצי דבר- על ביצים, על איזו אישה שמעצבנת אותה נורא, על כמה חוליגנים, ושום מילה על קווין!
ורק בעמוד 100 או משהו כזה, הוא נולד. אבל הספר לא נהיה טוב בהרבה, כי הספר הזה הוא מן ספר פסיכולוגי כזה, ואם אתם חושבים שפסיכולוגיה זה נושא מעניין, אז תקשיבו לי טוב: אולי. פסיכולוגיה זה באמת דבר מעניין, אבל הספר הזה לא"
אני נוטה להשוות אותו גם עם הספר "13 סיבות".
בשניהם יש "גיבורה" מעצבנת שחופרת לאנשים תמימים על "הסבל" שלה, ושניהם מועברים בצורה די מתוחכמת ומתפתחת טכנולוגית (האנה בייקר באמצעות קלטות, ואווה חטצ'וריאן באמצעות מכתבים בדואר האלקטרוני) ושניהם גם זוכים לאותו ציון... כוכב אחד בודד (ותגידו תודה למען השם!)
אני לא מנסה לשכנע אותכם לא לקרוא את הספר, אני פשוט צורח את הצרחה שלי ופשוט מקווה שאתם תצליחו לשמוע אותה ולהתייחס אליה ברצינות, מכל מקום שהוא.
אני די מטיל ספק בעובדה שכשתשמעו את הצרחה שלי, אתם תרימו את ראשכם ותגידו: "וואלה צריך להקשיב לו" או: אולי לא כדאי לי לקרוא את הספר הזה?"
סביר להניח שרק תרימו את הראש, תסתכלו סביב ואז תשאלו את עצמכם מי לעזאזל צרח את זה, ואז פשוט להוריד שוב את הראש ולהמשיך ללכת כאילו כלום לא קרה. ללכת ולהתעלם, פשוט ככה.
אבל לא משנה, מה שרציתי יותר מכל הוא להשמיע את הצרחה שלי, ושאתם תשמעו אותה (ולא משנה לי מה תעשו אחרי)

אני צרחתי. אתם שמעתם.
משימתי הושלמה.

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על חייבים לדבר על קווין [עטיפת הסרט]