ביקורת ספרותית על החפרפרת - מחודש מאת ג'ון לה-קארה
ספר טוב

---

כל משך הקריאה היה בי את הדחף לקטלג את הספר. סוחף או לא סוחף? מותח או לא מותח? אוהב או לא אוהב? שוב ושוב דחיתי את כל התיוגים השונים וגם כשהקריאה הגיעה לסיומה עדיין לא הצלחתי להחליט. ייתכן שהסיבה לכך היא שבעבר קראתי בעיקר ספרי מתח עד שכמעט במכה אחת חדלתי לקרוא אותם. אני מאוד אוהב את הסוגה הזאת, אבל מאחר ורוב הספרים הללו נשכחים עוד בעת קריאת העמוד האחרון העדפתי להשקיע את הזמן הקריאה הדל ממילא בספרים אחרים, מזינים יותר. בינתיים צברתי מדף שלם של ספרי מתח, והנה עד שיצא לי לקרוא אחד החוויה לא הייתה כמו שזכרתי. האדרנלין לא היה בשיאו, התעלומה הייתה כמעט מקגאפיניסטית, אף דמות לא נורתה בסוף פרק. מוזר, לא? אולי חלקכם כבר הבנתם שמדובר בספר הריגול הראשון שלי (אם אתעלם מ-'הבלדרית' של דניאל סילבה, וזה מעשה שבהחלט ייעשה), ויותר מזה, בלה-קארה הראשון שלי.

העלילה לא פשוטה אבל אני לא רואה סיבה להרחיב אותה יותר מתקציר קולנועי: לונדון, תחילת שנות השבעים. ג'ורג' סמיילי, סוכן השירות החשאי לשעבר, נקרא על ידי מי שהיו עד לא מזמן עמיתיו לסייע בחשיפת חפרפרת שהצליחה לחדור אל הדרג הגבוה ביותר של המודיעין הבריטי. ובמילים אחרות – אחד מהבוסים בוגד. אולי מי שעוד לא קרא את הספר יצפה כמוני לג'יימס בונד שכזה, עם משחקי ריגול ואקדחים, חטיפות ונשים יפות. אלא ש, לא לא, זה ממש לא הכיוון.

למרות שהמתח איננו סוחף, התעלומה לא מאוד מסתורית, והדפים לא נהפכים בחוזקה – הקריאה מהנה ומתגמלת. בהתחלה היה לי קשה להסביר את הניגוד הזה, איך ספר מתח לא מותח יוצר רושם עז כל כך. ואז נתקלתי במקרה במילה שפתרה לי את הכל – מלנכוליה. הרי האווירה האפורה, הפרנויה, השקיעה של מוסד הביון הגדול – הכל מחלחל מתוך הדפים ולוכד את הקורא. אותי. אני לא חושב שספר מתח דכדך אותי ככה אי פעם, בטח שלא בכזאת אלגנטיות. זאת ועוד: העלילה המורכבת להדהים מסופרת באיטיות ובנימוס אנגלי, ג'נטלמני שכזה, הדמויות עמוקות ומעוצבות להפליא (בייחוד ג'ורג' סמיילי, שהמצאתו היא בגדר הברקה ובעיטה אלגנטית מתחת לחגורה המערבית), הכתיבה שחורה ומדויקת והחוויה כולה שווה, בסופו של דבר, כל פיהוק שנצבר לאורך הדרך. מומלץ.

וכמה הערות אגביות:
1. בהתאם לעוד מוצר של זמורה-ביתן הספר גדוש בטעויות הגהה (קטנות מאוד אבל מביכות בכמותן, ואני עוד אחד שמעלים עין), וכן, יצא במהדורה מחודשת בכריכת-הסרט מכוערת להפליא (כמובן שאפשר לעצב עטיפות-סרט יפות ומושכות, אלא שיש להשקיע מעט זמן לשם כך. אגב, אף אחד לא לקח קרדיט על הכריכה (השקעתי לפחות שלוש דקות בחיפושים)).
2. אחרי הקריאה צפיתי בעיבוד הקולנועי לספר מ2011 ואני מוכרח לציין שזה סרט מוצלח מאוד, משוחק היטב ומבוים היטב אלא שלדעתי רק שעה נוספת של העמקת העלילה והדמויות הייתה הופכת אותו ליצירה לוכדת עצמאית, כך שבמצב הנוכחי הוא די רחוק מכך. ובכל אופן, לא מומלץ לצפות בו בלי לקרוא קודם בספר.
3. שמעתי הרבה על העיבוד הטלוויזיוני מהסבנטיז, שאותו היללו ושיבחו ללא סייגים. כנראה שגם הסדרה הזאת נמצאת עכשיו עם כל אותן סדרות בריטיות קלאסיות מהוללות שלעולם לא יונגשו לדור הצעיר יותר. חבל שאין אף יוזמה בכיוון.

» ביקורות נוספות של zooey glass
» ביקורות נוספות על החפרפרת - מחודש