ביקורת ספרותית על על הפיקחון מאת ז'וזה סאראמאגו
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 26 בינואר, 2014
ע"י קורנליוס


האהבה שז'וז'ה סאראמאגו זוכה לה לעתים מתמיהה אותי. זהו הספר השני שלו שאני קורא, וכמו הקודם (על העיוורון), חוויית הקריאה הופכת למעיקה ומתישה, ומזכירה לי, במובן מסויים, צפיה בסרט של האחים כהן - רעיון גאוני שבדרך כלל מגיע לסוף מתמיה.
אזקוף לזכותו של סאראמאגו שהוא כן מעלה רעיון מעולה, חתרני ובכל זאת משעשע בו-זמנית. כמו ב"על העיוורון", גם כאן דבר מוזר קורה לכל האוכלוסיה בבת-אחת - בבחירות לרשויות העירוניות מצביעים רוב-רובם של תושבי עיר הבירה (כמו ב"על העיוורון, במתכוון לא בדיוק מסופר על איזו מדינה מדובר) בפתק לבן, דבר שמוביל להדרדרות מהירה במצב "בזכות" נציגי ממשל מפוקפקים שעושים את כל הצעדים הלא נכונים בכדי לתקן את המצב.
הבעיה מתחילה ככל שמתקדמים בספר, ומגלים ש... לא קורה בו הרבה. אולי אלו הויכוחים הטרחניים בין הדמויות השונות (שאף אחת מהן לא מוצגת בשמה, אלא ב"תפקידה"), ויכוחים שזולגים אל מעבר ממהות הדיון עצמו אל תוך דיונים פילוסופיים בגרוש על מהותה של מילה ספציפית, או פשוט אל עבר דברים שבעלמא. אם לא זה, אז אולי זו העובדה שסאראמאגו מתעקש לא לקדם את העלילה בכיוון מצופה, אלא פונה אל עבר האבסורד הגובל בטמטום (או הטמטום הגובל באבסורד?). אולי זה פשוט שלמעט בעמודים הראשונים (עם הרעיון המוצג שם, שבאמת הוא מבריק וסוחף), הספר ממש לא מותח, ואותי אישית הוא שעמם.
אני מניח גם שזה מה שגורם לאנשים לאהוב אותו: החריגה מן המצופה. ה"ישירות" שבטקסטים שלו, שאינם מייפים את המציאות (ומי ישכח את סצינות הצואה הנהדרות ב"על העיוורון"?).
אז אולי הטעם שלי אינו כה אנין ומתוחכם, אבל עבורי הספר הזה היה רחוק מלהסב הנאה, או תחושה של "תגמול" כלשהו. במיוחד עם הסוף הכל כך... מיותר, ולא מתיר.
Having that said, סביר להניח שאקרא עוד ספר שלו. אולי רק מתוך סקרנות לראות איך מרגיש לקרוא ספר שלו שאינו קשור לשני הספרים הללו (והרי "על הפקחון" הוא מעין המשך של "על העיוורון").
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
עינתי (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
בעוד שב"על העיוורון" ה"ישירות" של סרארמגו מעבירה היטב את המסר, בספר הזה כל הסגנון שלו היה פשוט מתיש וחסר פואנטה. ביקורת קולעת :)
עולם (לפני 5 שנים ו-4 חודשים)
בנוסף לכתיבה המעיקה והמתישה שלו, הוא גם הישווה את פעולות ישראל בשטחים למעשי הנאצים באושוויץ (מה שנודע לי רק אחרי שניסיתי אחד מספריו ולא אהבתי). גם אדיוט שימושי וגם סופר בינוני (כך לטעמי) בכרטיס אחד.
אלון דה אלפרט (לפני 5 שנים ו-4 חודשים)
הוא עולה על העצבים בכל כך הרבה רמות. אפשר לוותר, אולי על כל ספר שלו. יש כל כך הרבה ספרים טובים אחרים life is too short.
אפרתי (לפני 5 שנים ו-4 חודשים)
ברוך הבא ותודה רבה.
נתי ק. (לפני 5 שנים ו-4 חודשים)
ברוך השב, מזמן לא ראיתי ביקורת שלך. אהבתי את על העיוורון. אמנם כי היו שם הרבה חורים מוזרים מבחינתי, אבל קיבלתי אגרוף בבטן. עם כל החוויה החזקה, את ספר ההמשך לא היה לי שום חשק לקרוא. חיזקת...





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ