ספר שפשוט כיף לקרוא, עם הפתעות בכל עמוד בצורה של ביטויים רעננים, הבחנות דקות והומור מאופק. יש לספר גם תוכן, אבל איכשהו בשבילי הוא לאו דווקא בעלילה אלא הספר נראה יותר כאוסף קריקטורות, בנויי מדיאלוגים ועוסק במאבקי כוח בין אנשים, בביטוי של האינטרסים האישיים שלהם, חולשותיהם ובניגודים הפנימיים שלהם, כאשר עושר הפרטים והדיוק עושים את זה ללא טריויאלי. המגמה הכללית של הספר ניכרת באופן קונסיסטנטי והיא לדעתי האמונה באנשים, לא בצורה נאיבית, אלא בצורה בוגרת ומצאיותית שלוקחת בחשבון חלק מהסיבוכים שבהם אמונה כזאת חייבת להיות כרוכה.
העלילה עצמה, יש בה כמה חורים בגודל שונה אבל היא עדיין מעניינת ולא צפויה. אולי אחד הדברים העיקריים שגורמים לחוסר
אמונה וניתוק מסויים מהעלילה, מן איתות לא לקחת אותה ברצינות הוא הבסיס שלה, עיר גדולה שבה הרוב המוחלט מצביע בפתק לבן. דברים דומים קורים גם בהמשך, ובאופן כללי המוטיב הוא התנהגות מאוד מאורגנת וקונסיסטנית של תושבי העיר שנובעת מלקיחת אחריות אישית של כל אחד מתושבי העיר ללא שליטה מרכזית ומערכת הוראות. זה דבר שבכנה מידה כזה נראה אבסורדי על פי הרבה תפיסות עכשוויות וכנראה שכפי שזה כתוב זה באמת לא יתכן. מצד שני, וזה לב העניין, זה יתכן שהאבסורד נובעה מכשלים במודל שבו אנו חיים, ולא מכשלים אינטרינסיים של האנשים. אחרי הכל, לא מעט דברים גדולים בעולם האמיתי נעשו על ידי מתנדבים. זה נראה ברור במיוחד ברשת וויקיפדיה היא דוגמא בולטת. דוגמא אחרת ברשת היא הקוד הפתוח, שם אוסף המתנדבים הוא קטן יותר אבל השקעת המאמץ שנדרת מכל אחד מהם היא גדולה ויכולה להתפרס על גבי כמה חודשים או שנים בשביל פרוייקט אחד נתון. זה כנראה יהיה מעניין לעשות רשימה של הישגים רציניים שנעשו על ידי מתנדבים, ולאו דווקא ברשת.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
