ביקורת ספרותית על ההזדמנות האחרונה של ביל וורינגטון מאת ג'יימס קינג
ספר טוב

---

"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה".

אין משפחות שחפות מכביסה מלוכלכלת . כל משפחה והכביסה המלוכלכת שלה, ברמות לכלוך משתנות. "ההזדמנות האחרונה של ביל וורינגטון" מספר על משפחה כזאת, משפחה שלא חסרות לה סיבות להיות אומללה.

ביל וורינגטון, לשעבר לוחם מארינס קשוח, הוא איש זקן, קשה ועקשן, שחי בגפו ונמצא בנתק משלושת ילדיו. כל אחד מהילדים אומלל בדרכו שלו, וגם הם לא בקשר זה עם זה. מרסי היא גרושה ואם לבת מתבגרת טיפוסית, אייפריל. ניק לא מצליח להמשיך הלאה לאחר שאשתו נפטרה, והוא עושה את צעדיו הראשונים בעולם ההכרויות. ומייק הוא רודף שמלות שהבגידות שלו באשתו מסבכות אותו.

לעת זקנה, ועם זיכרון שהולך ובוגד בו, ביל מחליט לנסות ולאחד את המשפחה, אבל כל ניסיונותיו עולים בתוהו. בסופו של דבר הוא הוגה תוכנית שתגרום למשפחה להתאחד, ולשם כך הוא יוצא לסוג של "רואד טריפ" ברחבי ארה"ב ביחד עם נכדתו אייפריל, תוך ביום החטיפה שלה. במהלך המסע הזה ששניהם יוצאים אליו, מצב הזיכרון שלו הולך ומידרדר במהירות, אבל ברגעי הצלילות שלו שהולכים ומתמעטים, הוא חולק עם אייפריל פרטים מההיסטוריה המשפחתית. ההיסטוריה המשפחתית הזאת, ביחד עם ההרפתקאות ששניהם נקלעים אליהן, הופכים את המסע הזה למרגש מאוד. הפער הבין-דורי שקיים ביניהם בתחילת המסע, שנדמה כי לא ניתן לגשר עליו, הופך בסופו של דבר לקשר מקסים ונוגע ללב בין זקן נרגן לנכדה מרדנית שמתעקשת לכבד את המשאלה האחרונה של סבה.

קשה לי לומר שנהניתי מהספר. זה לא ספר שנהנים ממנו. הוא מתאר בצורה ישירה עד כאב ונאמנה למציאות את האופן שבו האלצהיימר הולך ונוגס במוח, הולך ומחורר אותו אט-אט עד שההווה מתחיל להתערבב עם העבר ורגעי הצלילות מתמעטים עד שנעלמים לגמרי, והאדם הופך להיות צל של עצמו. למרבה הצער, חוויתי את זה מקרוב, וזה הזכיר לי דברים שהדחקתי.

אבל מעבר לכך, זהו ספר עוצמתי על מערכות יחסים משפחתיות. כל אחת מהדמויות בספר מתוארת באופן שמדגיש את הייחודיות שלה, ובו-זמנית, את הקשר שלה לאותה משפחה. התיאור הזה של הדמויות הוא כזה שרק סופר בעל רגישות גבוהה מאוד, עם הבנה של נפש האדם, יכול להוציא תחת ידיו. כל הדמויות בספר "פגומות", אבל זה רק הופך אותן לאנושיות יותר ומאפשר לקורא להתחבר אליהן, להזדהות איתן או לסלוד מהן.

הספר אמנם מתמקד במסע הזה שביל ואייפריל יוצאים אליו, אבל הוא כולל עוד הרבה יותר מזה. זה סיפור על התבגרות, הזדקנות והדרך שבה אתה לומד לאהוב את בני המשפחה שלך, או לפחות לקבל אותם.

ולבסוף, זה ספר שמספק פרספקטיבה על החיים וגורם לך להסתכל עליהם אחרת ברגע שאתה מסיים אותו, גם אם זה לזמן קצר. ספר לא פשוט, הקריאה בו לא מהנה במלוא מובן המילה כי הוא לא עוסק בנושאים פשוטים. מצד שני, זה ספר על החיים, על הצדדים האומללים יותר שלהם, וגם הוא, כמו החיים, משלב צחוק ודמע. אני ממליצה.

» ביקורות נוספות של גלית
» ביקורות נוספות על ההזדמנות האחרונה של ביל וורינגטון