“למה, למה, למה הייתי צריכה לקרוא את הספר הזה? זה סיפורו של ביל וורינגטון החי בימים האחרונים של צלילותו ושכלו. הוא מאבד לאט לאט את אחיזתו עם הצלילות, שוכח כל פעם יותר מה הוא רוצה לעשות, מי הוא ומי העומד מולו. ביל וורינגטון היה בעבר "גבר בגברים" ואיש מארינס, בעל לאשה אהובה ואב לשלושה ילדים. עכשיו בזקנתו הגלמודה, שני בניו מרוחקים ומתנכרים, בתו באה מפעם לפעם, מנקה קצת את הלכלוך והבלגן בהם הוא חי ונ”

“"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה". אין משפחות שחפות מכביסה מלוכלכלת . כל משפחה והכביסה המלוכלכת שלה, ברמות לכלוך משתנות. "ההזדמנות האחרונה של ביל וורינגטון" מספר על משפחה כזאת, משפחה שלא חסרות לה סיבות להיות אומללה. ביל וורינגטון, לשעבר לוחם מארינס קשוח, הוא איש זקן, קשה ועקשן, שחי בגפו ונמצא בנתק משלושת ילדיו. כל אחד מהילדים אומלל בדרכו ש”

“אבל תראה... התחלתי לומר. הגריאטר נפנף לעברי בידו והשתיק אותי. אבל היא יודעת איפה היא, היא רק לא מבינה את המבטא שלך. אבל זה היה ההמשך, ואותו אמרתי רק לעצמי. הוא לא הקשיב, היא לא שמעה. הוא הסתכל על האישה במיטה, והמשיך לענות אותה בשאלות שלו. איזה יום היום? איפה את נמצאת? את יודעת למה את נמצאת כאן? איפה את גרה? איך קוראים לך? היא, מצידה, עם שכל שהמשיך להיות חריף, על אף דליפת הזיכרון, המשיכה לנסות ולהת”

“למה, למה, למה הייתי צריכה לקרוא את הספר הזה? זה סיפורו של ביל וורינגטון החי בימים האחרונים של צלילותו ושכלו. הוא מאבד לאט לאט את אחיזתו עם הצלילות, שוכח כל פעם יותר מה הוא רוצה לעשות, מי הוא ומי העומד מולו. ביל וורינגטון היה בעבר "גבר בגברים" ואיש מארינס, בעל לאשה אהובה ואב לשלושה ילדים. עכשיו בזקנתו הגלמודה, שני בניו מרוחקים ומתנכרים, בתו באה מפעם לפעם, מנקה קצת את הלכלוך והבלגן בהם הוא חי ונ”

“"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה". אין משפחות שחפות מכביסה מלוכלכלת . כל משפחה והכביסה המלוכלכת שלה, ברמות לכלוך משתנות. "ההזדמנות האחרונה של ביל וורינגטון" מספר על משפחה כזאת, משפחה שלא חסרות לה סיבות להיות אומללה. ביל וורינגטון, לשעבר לוחם מארינס קשוח, הוא איש זקן, קשה ועקשן, שחי בגפו ונמצא בנתק משלושת ילדיו. כל אחד מהילדים אומלל בדרכו ש”

“אבל תראה... התחלתי לומר. הגריאטר נפנף לעברי בידו והשתיק אותי. אבל היא יודעת איפה היא, היא רק לא מבינה את המבטא שלך. אבל זה היה ההמשך, ואותו אמרתי רק לעצמי. הוא לא הקשיב, היא לא שמעה. הוא הסתכל על האישה במיטה, והמשיך לענות אותה בשאלות שלו. איזה יום היום? איפה את נמצאת? את יודעת למה את נמצאת כאן? איפה את גרה? איך קוראים לך? היא, מצידה, עם שכל שהמשיך להיות חריף, על אף דליפת הזיכרון, המשיכה לנסות ולהת”