ביקורת ספרותית על ההזדמנות האחרונה של ביל וורינגטון מאת ג'יימס קינג
ספר טוב

---

למה, למה, למה הייתי צריכה לקרוא את הספר הזה?

זה סיפורו של ביל וורינגטון החי בימים האחרונים של צלילותו ושכלו. הוא מאבד לאט לאט את אחיזתו עם הצלילות, שוכח כל פעם יותר מה הוא רוצה לעשות, מי הוא ומי העומד מולו. ביל וורינגטון היה בעבר "גבר בגברים" ואיש מארינס, בעל לאשה אהובה ואב לשלושה ילדים. עכשיו בזקנתו הגלמודה, שני בניו מרוחקים ומתנכרים, בתו באה מפעם לפעם, מנקה קצת את הלכלוך והבלגן בהם הוא חי ונעלמת לה לעוד מספר שבועות. וביל וורינגטון רוצה לראות את שלושת ילדיו ביחד, ולהסביר להם משהו - רק שלא תמיד הוא זוכר מה הוא רוצה להגיד להם, ולמה.

הספר העדין והיפה הזה פורש בפנינו קבוצת אנשים שפעם היתה משפחה עד שהמשפחה נעלמה וקבוצת האנשים נשארה נטולת מרכז: בנו הבכור מייק מכור למין - יש לו מוח הזוחל העתיק, זה שאומר "להרביע! להרביע!" ויש גברים החושבים באמצעותו. הוא מחפש לו פרטנריות לזיון ומשלם מחיר שהוא לא יכול להרשות לעצמו. בנו האמצעי ניק התאלמן לפני שלוש שנים ואינו מצליח להחלים מהאבל. הוא מנסה באופן מגושם ליצור קשרים חדשים אך מצליח רק לגרום לזה שידרכו עליו. בתו הצעירה, מרסי היא גרושה שמנסה לגדל את בתה בת החמש עשרה בעזרת צדקנות, כעס, כניסה קבועה לקרב בו היא תמיד המפסידה ורחמים עצמיים אינסופיים. וכמובן בתה, אייפריל, שהיא השמש הסמויה סביבה סובבת היום המשפחה, שסבבה פעם סביב אשתו של ביל, המתה כבר עשרות שנים.

הסיפור מסופר בכמה צירים: הקשר הלא-ברור-מאליו שמתפתח בין הסב לבין הנכדה, קשר שנוצר יש מאין, שבו שניהם כורתים ברית - להתייחס בכנות האחד לשנייה, להגיד רק אמת ולעזור האחת לשני להגשים את משאלותיו, בלי לדעת מה הן בדיוק. ציר נוסף הוא חברי המשפחה האחרים על הכעסים והסודות מהעבר, והניסיון שהם מנסים לאחות את הקרעים - שחלקם בלתי ניתנים לאיחוי - ולהפוך שוב ליחידה אחת, מושלמת.
יש בסיפור הזה הרבה כאב, יש בו הבנה לאנשים שתוך כדי מרוצה וניסיון להגשים את מה שהם חושבים שהן שאיפותיהם הם פוגעים באנשים שלכאורה הם הכי אוהבים. יש בו אמירה נכונה על משפחה ומשפחתיות - על כך שבכל משפחה יש איזה "מנוע", לפעמים לא יודעים שהוא המנוע, עד שהוא הלך לעולמו וכל היחידה מפרפרת, מאיטה וחדלה להתקיים כיחידה.

ואני נבהלתי ונעצבתי למקרא התאורים הנוגעים ללב והאמיתיים כל כך, של מוח ההולך וכבה, בעוד הגוף עדיין בחיים.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על ההזדמנות האחרונה של ביל וורינגטון