ביקורת ספרותית על 13 סיבות מאת ג'יי אשר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 5 בינואר, 2014
ע"י Sizzy


זאת ביקורת שעלולה לסתור את עצמה המון פעמים, היא עלולה להיות מבולגנת ולבלבל יותר מאשר להסביר את דעתי על הספר.
אבל היי, מי אמר שאני אמורה להיות ברורה?

אז ככה. הכרתי את הספר דרך הביקורת של אנג'ל (Angel, לא אנג') והביקורת שלה מאוד עניינה אותי. אז קניתי אותו לפני שבוע-שבועיים כזה, אחרי שכמעט כל יום בדקתי שהוא עדיין במקום שבו הסתרתי אותו. (כן.. לצערי אני נאלצת להסתיר ספרים לעתים קרובות, כי אין לי כסף. לא נותנים לי דמי כיס. בוהו. אבל נו טוב, אני תמיד גורמת להורים שלי לקנות לי את הספרים <:)
ואז התחלתי לקרוא אותו. והתבלבלתי, אז התחלתי שוב, ואז עשיתי הפסקה בגלל שהיו לי מבחנים, אז בשישי שעבר התחלתי לקרוא אותו בפעם השלישית. והיום סיימתי אותו. (כלומר אתמול, כי את רוב הביקורת כתבתי בשבת אחרי שסיימתי אבל עכשיו אני עורכת ומוסיפה וזה) (לכן לקחו לי רק שמונה ימים לקרוא את הספר, ולא שבוע וחצי!)
אז.. ככה. אני אגיד מה דעתי על הדברים היותר שוליים לטעמי, ואז אתחיל לחפור על מה שאני מרגישה בנוגע לספר ומה דעתי על העלילה והכל.

הכתיבה- הכתיבה הייתה מעולה, שנונה ואמיתית. היא לא שאבה אותי לעולמות אחרים כמו בספרים אחרים שקראתי, אבל זה כל הקטע- להשאיר אותנו במציאות, ולקלף מעליה את כל השכבות שאיתן היא מסתירה חלקים מעצמה, או.. או שכבות שאיתן אנחנו מסתירים מעצמנו חלקים מהמציאות.
אח, כמה שהמציאות נפלאה, כל כך מושלמת!
הדמויות- האנה מדהימה, היא שנונה, חכמה, אבל גם מאוד מושפעת ועלולה לנהוג בטיפשות מתוך לחץ חברתי. וגם הדמויות האחרות היו נתונות ללחץ חברתי. הבעיה היא שקשה להתמודד אם הלחץ הזה, והרבה נופלים, וגם האנה נפלה.
הדמויות היו ריאליסטיות, וזה מגוחך לציין שכן, יש הרבה בני נוער כאלה ואחרים שמתנהגים בדיוק כמו הדמויות בספר. אולי גם אנחנו כמוהם, אבל למי יש חשק לחקור את ה"אישיות הנסתרת והחבויה בעמקי נשמתו השברירית ומלאת המורא"?
הרעיון- הרעיון של כל הקלטות כל כך מוזר ושונה ואולי קצת מיושן.. וזה הופך אותו לגאוני מבחינתי.

וזהו. עכשיו אני מתכוונת לסתור את עצמי, אז תשתדלו לעקוב:

אוקיי, אז מאיפה להתחיל? רגע, התחלתי כבר. אז.. אוקיי. *נשימה עמוקה*
כשסיימתי את הקלטות, הרגשתי קצת חלולה. זו לא הייתה הרגשה נעימה, וגם.. לא לא-נעימה. סתם ריק. והתחלתי לחשוב. אז הנה.
באיזשהו מקום הרגשתי שגם האנה טעתה, שגם האנה אשמה. שהציעו להאנה עזרה, והיא ברחה ממנה, ואז התלוננה שלא עזרו לה, או לא עזרו לה מספיק.
מצד שני, כעסתי. כעסתי על הנאשמים, כי הם עשו דברים אידיוטיים, אכזריים בילדותיותם. ועדיין, אני מרגישה שהאנה לא הייתה צריכה ללכת את הצעד הרחוק הזה רק בגלל כל זה.
היו פעמים שהיא הכניסה את עצמה לצרות שלה, ואז התלוננה. אבל גם אלו שהרעו לה, גם אם חצי מזה היה אשמתה, גם הם לא היו צריכים לעשות את זה אלא לנהוג אחרת.
אבל הם לא היו מודעים להשפעה שלהם על האנה, או התכחשו אליה. טוב, כולנו כאלה לפעמים. הבעיה פה זה שההשפעה שלהם הייתה גדולה מידי; כואבת מידי, הרסנית מידי.
ושוב ושוב עבר לי במוח, ועדיין עובר לי, שהכול היה יכול להימנע, אם לא היו קורות כל כך הרבה טעויות. ואני חושבת שזה בסדר לטעות, אבל פה הטעויות היו קריטיות, גדולות מידי. אנשים.. היו.. יותר.. מידי.. אנוכיים! (אני כמעט צורחת את זה כאן. פשוט תירגעי, סיז, זה בסדר {עזוב אותי ברייס})
באיזשהו מקום רציתי שהקלטות יתפרסמו. שהאנשים יקבלו את המגיע להם. מר פורטר, ג'ני, ברייס, טיילר, וכל השאר, זה היה מגיע להם.
הרגשתי גם.. כאילו.. כאילו, למרות שהאנה מציינת את הסיבות להתאבדות שלה.. היא נותנת לי סיבות למה לא להתאבד. ממש מוזר, נכון?
אני חייבת להודות, לא ממש בכיתי. היה שלב שבו זלגה לי דמעה, אבל זהו. זה לא היה מרגש.
זו האמת. האמת לא מרגשת. היא יכולה להכאיב, לצמרר, לגרום לך לכל מיני תגובות.. אבל כנראה שאצלי האמת לא מרגשת עד כדי בכי. (וזו לא הטפה, באמת שלא)
גם לא הרגשתי שזה כמו מן אגרוף לבטן, או סטירת לחי, כי הייתי מודעת, הייתי מודעת לדברים האלה ולדברים אחרים, אז לא התרגשתי. אבל זה כן.. כן היה מדהים לקרוא את זה מנקודת מבט של מישהי שחווה את זה, מהמם ומותיר ללא מילים.
אבל הספר כן פתח לי את הלב. הספר כן השפיע עליי. אם חשבתי אי פעם שאני טובה ומבינה אחרים ועוזרת, הספר גרם לי להאמין בזה עוד יותר. הספר גרם לי לשים לב, להפסיק אם השטויות, אפילו הקטנות, כי הדברים הקטנים הללו מתפתחים, מתגלגלים והופכים לכדור שלג גדול.. הכול תמיד מתחיל בקטן, בצורה לא משמעותית.. ובסוף התוצאות יוצאות מגדר שליטתנו, והכל מתפרק.

הספר הזה לא הראה לי דברים חדשים, אבל אם המטרה פה הייתה לעורר מודעות למעשים שלך, לכאב של אחרים, ולגרום לך לבחור את הבחירות היותר טובות.. אז בשבילי, הספר הזה הצליח.

והסוף, הסוף. הסוף היה מקסים, מלא תקווה. אהבתי אותו, אהבתי לראות שהאנה הצליחה לשנות, להעלות את המודעות, שאפילו מעשה אחד קטן, קצת רצון טוב, יכול להציל אדם. זה יפהפה.
בכל אופן, אני לא מתכוונת להטיף פה או להגיד לכם לא להתעלם ובלה בלה בלה, כי עשיתי את זה כבר המון פעמים בביקורת הזאת, ופנייה ישירה סתם מצריכה לכתוב.. עוד.. מילים.. כן.

אני שואלת את עצמי, איזה דירוג לתת. כי קשה לדרג ספר כזה.. אמיתי. אי אפשר לדרג אמת. (וואו, אני בטוחה שאמרתי שהספר הזה אמיתי כבר בערך שלושת-אלפים פעמים בביקורת הזו [ועכשיו יבואו המתחכמים לספור לי כמה פעמים ציינתי שהספר אמיתי] {או שלא, למי יש כוח לקרוא את כל זה שוב?})
אבל אני בכל זאת אתן לספר חמישה כוכבים- למה? כי אם אנשים ייראו שהספר קיבל חמישה כוכבים ממני, וגם מאחרים, הם יירצו לקרוא אותו, ויקראו, ואולי גם יושפעו.
ויש עוד סיבה, שעוד פעם קשורה לרגשות המבולבלים שלי. אני מרגישה שאני לא ארגיש טוב עם עצמי אם לא אתן לספר חמישה כוכבים.
כי זה לא יהיה הוגן כלפי האנה.
כי זה לא יהיה הוגן כלפי כל מי שהקשיב לקלטות הקשות הללו.
כי זה לא יהיה הוגן כלפי המתאבדים.
כי זה לא יהיה הוגן.. כלפיי, וכלפי כולנו. כי כולם עוברים, עברו או עלולים לעבור דברים דברים שקרו להאנה. וצריך שוב פעם, לשכנע אנשים לקרוא, כדי שיוכלו לדעת איך להתמודד עם הדברים, אבל בדרך הנכונה. שיפיקו לקחים מהאנה, כי גם האנה טעתה.

תכננתי איך לסיים את הביקורת עוד כשקראתי, ואחרי שסיימתי את הספר, החלטתי שהסיום, שהמילה הסוגרת, תהיה מושלמת.


תודה.
(נו כי גם האנה סיימה את הקלטות במילה הזאת-- אוי, נו, עכשיו הרסתי את הסיום כי כתבתי את זה. לא נורא, אף אחד לא יקפוץ מהגג בגלל זה)
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Sizzy (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
האמת שהיא נראית לי ממש מוזרה ><
אבל תודה! D:
no fear (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת מושלמת מבחינתי!





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ