ביקורת ספרותית על ממלכת טרביתיה מאת קתרין פטרסון
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 9 באפריל, 2015
ע"י Sizzy


"אולי זה נכון שהוא נולד בלי אומץ לב, אבל הוא לא חייב למות בלי."

זה ספר ממש ממש חמוד (כן, חמוד).

האמת שחלף זמן מאז שהתחברתי לדמות הראשית בספר בצורה עמוקה כל כך, וזה קרה לי עם ג'ס ארונס (הדמות הראשית בממלכת טרביתיה). ההזדהות שלי איתו הייתה בכל דבר; באופן שבו הוא העדיף להתרחק מלזלי בהתחלה, וראה אותה כמישהי מציקה ומעצבנת שצריך להתעלם ממנה, אך בכל זאת הצליח להתחבר אליה בהמשך. הזדהיתי עם הפחדים שלו, עם האופן שבו הוא ראה את עצמו כאדם חסר ייחוד עד שלזלי הגיעה והפכה אותו למלך טרביתיה. הצלחתי להכיר את הילד הזה, עד כדי כך שכששאלתי את עצמי האם הערוץ עמוק ממש שזה מפחיד לקפוץ מעליו, הייתי בטוחה שהתשובה היא לא, כי ברור לי שגם ג'ס היה מפחד לעבור מעל הערוץ אילו היה עמוק בדיוק כמוני.

יש בספר כל מיני קטעים יפים שאני ממש ממש אוהבת, והוא מדבר על חברות ועל אהבה ועל אומץ וזה ממש יפהפה, אבל...
אחרי הכל, זה לא ספר שגרם לי לחשוב עליו כל כך הרבה זמן. לא בפרקי הזמן שלא קראתי ובטח שלא אחרי שסיימתי אותו, וזה קצת חבל לי, למרות שהוא היה יפה, עם קול שונה מהקולות של הספרים שקראתי לאחרונה (במיוחד כי הוא לא ספר נוער טיפוסי). גם ספויילר שידעתי לפני שקראתי דיי הרס לי את התפנית בעלילה שהסיפור קיבל לקראת הסוף.

עוד דבר שהפריע לי בזמן הקריאה היה פאטשיימינג (Fatshaming) מפי הילדים כלפי ג'ניס אייברי- דמות שהייתה מלאה. אני לא חושבת שצריך ולגיטימי להשתמש בסוגי עלבון כאלה כלפי מישהי ולהפחית מדימוי הגוף העצמי שלה (שאצל ג'ניס, אני כבר מניחה שהיה נמוך, ולא רק בגלל מה שהיא עברה בבית הספר), כי ברור שג'ס, נניח, לא היה מעז להגיד דברים כאלה לבחורה שמנה אילו הייתה חברה שלו. אם מישהי מפריעה לך, פתאום זה לגיטימי להעיר הערות כאלה ולהשפיל אותה? אז לא, זה לא לגיטימי בשום צורה. ואני לא חושבת שצריך להעליב מישהי בגלל המסה שלה בלי שום קשר למי היא- למי החברים שלה, לאילו קשרים יש לך איתה.
עכשיו, העובדה שהם ילדים (למרות שהם כבר בכיתות ה'-ז' ואני חושבת שצריך להבחין כשמשהו לא בסדר בגיל הזה) לא הופכת את זה ליותר בסדר, למשהו שאפשר לעבור עליו בשתיקה. "לא מבינים", למה אף פעם לא הסבירו להם את זה?

אז... לא יודעת אם ממש כדאי לקרוא את הספר, אבל בכל אופן לי הוא הרגיש כמו סוג נוסף של בית, ואהבתי אותו, ובכל פעם שאני בוהה בו אני חייבת לחייך בדיוק כמו שאני מחייכת אחרי הרבה זמן שלא הייתי בבית. Home sweet home.



"לא שנורא הפריע לו להגיד ללזלי שהוא מפחד לבקר בטרביתיה; אלא שנורא הפריע לו שהוא מפחד. זה כאילו שהוא נוצר כשחתיכה גדולה חסרה לו- כמו אחד מהפזלים של מיי-בל, עם חור ענק במקום שבו היו צריכים להיות העין והלחי והלסת של איזו דמות. אלוהים, כבר היה עדיף להיוולד בלי זרוע אחת, מאשר לעבור את החיים בלי אומץ לב."
(האם חשבתן על אדוארד אלריק כשקראתן את הציטוט הזה? כי אני כן)
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Sizzy (לפני שנתיים ו-10 חודשים)
נופיר- יאפ, הספר מ-1977 D:
Sizzy (לפני שנתיים ו-10 חודשים)
זשל"ב- יו, אני מתכננת לראות את שני הסרטים שיצאו. יותר מעניין אותי לראות איך הסרט שכתב הבן של הסופרת יצא (במיוחד כי הסיפור מבוסס על המקרה שהוא עצמו עבר כשהיה ילד עם החברה הכי טובה שלו). אתה מדבר על הסרט של 2007 או על הסרט של 1985?
no fear (לפני שנתיים ו-10 חודשים)
זה היה ספר בהתחלה? :0
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שנתיים ו-10 חודשים)
ראיתי את הסרט. הוא מקסים





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ