ביקורת ספרותית על הלב של שני העולמות - אוקסה פולוק #3 מאת סנדרין וולף
בזבוז של זמן דירוג של כוכב אחד
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 8 באוקטובר, 2013
ע"י Sizzy


הספר הכי, אבל הכי גרוע שקראתי. אני לא יודעת מה אתכם, אבל כדי להסביר למה זה כל כך גרוע, אני אכתוב ספויילרים. אז ראו הוזהרתם D:

קודם כל, הכריכה. מה זו הכריכה המכוערת הזו? היא פשוט לא מושכת, ומעצבנת. אוקסה נראית מזעזע, (לא שהיא פחות מזעזעת בדמיון שלי, אגב) וטוגדואל בכלל נראה מפחיד.

עכשיו הדמויות.. הן כל כך מטומטמות ומעצבנות, ושוב פעם מטומטמות, שרציתי לקרוע את הספר לגזרים. מה הולך פה?! אוקסה טיפשה ומעצבן אותי משולש האהבה שלה עם טוגדואל וגוס, היא קיטשית ומעצבנת, באמת שנמאס לי מדמויות כמוה. היא לא עמוקה בעליל, וכל ההתנהגות שלה היא של ילדה בת 11. רגע, סליחה, אני הרי בת 11 ולא מתנהגת כמוה. אז נוריד לשנתיים, איך זה?
טוגדואל הזה מפחיד. מלחיצים אותי כל הטבעות שלו בפרצוף והמראה שלו. שלא לדבר על כך שהוא מתיימר להיות דמות עם עומק, אבל הוא לא. הוא, ושאר הדמויות, שטוחות כל כך שהן יכולות ליפול על המדרכה, ואני אעבור שם במקרה, אדרוך עליהם ולא ארגיש בכלל שעליתי על משהו.
גוס היה אמור להיות נקודת אור בספר, אבל האהבה ה"גדולה" שלו לאוקסה, (נו, באמת, אולי כבר תיקח את זואי? או, לא, עדיף שתישאר רווק, כי בכ"מ כל הבנות בספר פתטיות בצורה מביכה ובגלל מה שקרה לזואי בסוף הספר.. טוב. מה לעשות, שהסופרות רוצות לגרום לאוקסה להיות הדמות הנשית הטובה ביותר בספר בכך שהן חוסכות בנערות אחרות, וכל מי שהן כן מוסיפות דיי קוקו-באמפ-טמטום) סליחה על המילה- טמטמה אותו לחלוטין. הוא נעשה קנאי, דביל וסתם מצוברח.
אז.. כן, בקצרה- דמויות על הפנים.

והשמות של המושגים. אוי, המושגים. המושגים אמורים להיות מגניבים כאלה, קליטים, כאלה שיהיה כיף לדחוף אותם בכל משפט שני, ("מה אמרת עכשיו?! אני אהפוך אותך לאווקס!", "הא?..", "משחקי הרעב, ידידי, משחקי הרעב.") אבל המושגים פה נשמעים ממש.. טוב, יהיה מביך להגיד אותם. כלומר, ברצינות? מחורפנונים? אבא-קום? צרח-צווח? כדורוגע? מה זה השמות האלה? הדבר היחיד שאני יכולה לעשות זה או לצחוק עליהם, או לבכות מרוב יאוש מהספר.

היי, רגע, זוכרים את אורטון מק'גרואו הזה, שאמור להיות הרע, וחבורת הבוגדנים שלו, שאמורים להיות השותפים המלוכלכים והטיפשים שלו?
..הם משתפים פעולה עם האנילימילים. (עוד שם מגוחך. רק אני חושבת שזה עיוות למשפט "אין לי מילים"?) כן, כן. איזה מן רשעים הם אמורים להיות? ואורטון אפילו לא ראוי שאגחך עליו, או שאקלל אותו. כל משפט וחצי מחמיא לדרגומירה על ה"תחכום" (מאיפה הוא הביא את זה, באמת שאין לי שמץ) שלה, ועם כל הכבוד, זה לא יאה לאדם שאמור להיות בתפקיד המרושע.

העלילה פתטית ונמרחת, באמת שהספר בקושי מתקדם לאנשהו. הספר מעצבן, פשוט כך. אל תקראו, וגם אם התחלתם- תעזבו את זה. פשוט לא שווה את הזמן. והכי מבאס, שלפני שהתחלתי לקרוא את הספר נטשתי את שומרי ההיסטוריה שתיים, ואז גם את הספר הזה. כלומר, שני ספרים נוראים ברצף. אתם מבינים איך לבי היה ממוטט? אבל "מורדים" איחד את חלקיקיו חזרה. אז.. תודה על ההצלה, ורוניקה רות, עשית לי טובה ענקית.
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ