ספר על מציאות אלטרנטיבית, גרמניה ניצחה במלחמת העולם השניה, נשמע מוכר? ובכן בצדק, כתבו את זה קודם לפניו, זה לא משנה (האיש במצודה הרמה לדוגמא).
הסיפור תבניתי, שוטר עם חשיבה עצמאית, במשטר שמעדיף אחרת. שנות ה 60 לקראת חגיגות יום ההולדת של אדולף היטלר. גופה שנמשית מהאגם, ושוטר שלא היה אמור לחקור בתיק הזה, עיתונאית אמריקאית, שחיתות בצמרת בדרגים הכי גבוהים, מה חסר לנו? אה הפתרון הסופי לבעיית היהודים, אל דאגה גם זה שם.
לוקחים את כל המרכיבים זורקים לקדירה מבשלים על אש נמוכה 300 עמודים, לקראת הסוף מעלים את גובה הלהבות ל 60 העמודים האחרונים, להגיש חם.

בסוף התבשיל יוצא "בסדר". החיבור של הפתרון הסופי לתעלומה, נראה מאולץ, המציאות בה באמת אף אחד לא יודע מה עשו עם היהודים כשהעבירו אותם "מזרחה" לא היתה משכנעת. נוח אמנם, לאומה הגרמנית, משרת את הנרטיב "לא ידענו" אבל לא משכנע.

ב"מה היה קורה אילו" משתעשעים כולנו, לא רק סופרים. אפשר לבדוק איך יכולנו להביא לתוצאה טובה יותר משקיבלנו או, לפעמים, תוצאה גרועה בהרבה ומחרידה, כמו בספר הזה. הספר מתאר שישה ימים באפריל 1964, לקראת יום הולדתו ה 75 של הפיהרר, בגרמניה שניצחה במלחמת העולם השניה והשתלטה על כל אירופה. ג'ון קנדי עומד להגיע לביקור ראשון בגרמניה, המקווה לשיפור יחסים עם ארה"ב. וגופת גבר מבוגר מתגלה באגם על יד שכונת פאר שמורה ביותר, מביאה למקום את זאוויר מארץ', חוקר משטרה שעבודתו היא גם התשוקה שלו, הלובש - כמו כל חוקרי המשטרה - מדים ועונד דרגות של אס.אס.

גרמניה ההיא מתוארת כמו כל מדינה טוטליטרית. רמת החיים של האזרחים נמוכה וכל המשאבים מופנים למלחמה (עיין 1984). חיי אזרחים מרוכזים סביב דמותו של המנהיג, אנשים פוחדים פחד עצום מכל בעל שררה. האיום "להישלח למחנות" "להישלח למזרח" תלוי ועומד. במקום יחסי משפחה יש אהבה אל המנהיג והמולדת. הלשנות מקבלות עידוד מהמדינה, בכל מקום ציבורי תלויות "אמרות שפר" המגדירות התנהגות מצופה מאזרח מסור. זכויות יתר לבכירי המשטר ברורות מאליהן, מי שיש לו מעט כוח משתרר על החלשים ממנו, ומכל בן משפחה מצפים להסגיר את בן משפחתו שסטה מהדרך. חברות במדינה כזו היא תמיד על תנאי - עד שהיא מסכנת את שרידתו של היחיד.

הספר מאפשר הצצה למה שהיה יכול להיות לו ההיסטוריה היתה שונה. הוא עוסק בדמויות אמיתיות בארועים בדיוניים: אני לא קוראת בדרך כלל ספרות על השואה, אך השואה התגנבה לעלילה הבידיונית ונכחה בה בעוצמה.

והנה ציטוט מדברי קצין אס אס בספרו של פרימו לוי "הטבועים והניצולים":
"לא משנה כיצד תסתיים המלחמה הזאת - ניצחנו במלחמה נגדכם. איש לא יישאר כדי להעיד. אבל גם אם מישהו ישרוד העולם לא יאמין לו. אולי יהיו חשדות, דיונים, מחקרים היסטוריים אבל לא תהיה ודאות, כי אנחנו נשמיד את ההוכחות יחד איתכם..."

הספר מרתק, מכאיב, כתוב היטב, מעלה מציאות חלופית הבנויה על ארועים שקרו ואנשים שהיו. הספר המתין לי על המדף למעלה משנה, ולמרות הקושי שהוא גרם לי בקריאתו אני שמחה שקראתי אותו. אלה מכם המחבבים ספרים היסטוריים, מתעניינים בנציזם, אוהבים דמיון (לא פרוע בכלל) כתיבה טובה וסיפור מותח כדאי לכם לקרוא את הספר הזה.

לפני כמה ימים, כשפרסמתי ביקורת על ספר אחר, פתחתי במילים "איזה ספר מדכדך" וסיימתי ב"ספר מומלץ" והועלתה תהייה - כיצד ספר מדכדך יכול להיות גם מומלץ? הגנתי על הספר בחירוף נפש וטענתי שגם השואה לא הייתה דבר כה נחמד, ולמרות זאת יהיו ספרים על השואה שאמליץ עליהם בכל פה.
ולראייה - אמנם ספר שרק רומז לגבי מה שאירע, אבל מספק תמונה עגומה ביותר, קשה ומטלטלת לגבי מה שיכול היה לקרות לו גרמניה ניצחה במלחמת העולם השנייה.
השנה היא 1964 וגרמניה נערכת לחגיגות יום הולדתו ה-75 של הפיהרר האהוב. גרמניה של 1964 היא אומה ענקית ששולטת בכל אירופה. כשבוע לפני יום ההולדת, חוקר המשטרה זאווייר מארץ' מקבל שיחת טלפון שמודיעה לו שהתגלתה גופת אדם זקן מחוץ לעיר. זו תהיה החקירה שתשנה את חייו. מסתבר שככל בעל תפקיד רשמי במשטרה או בגסטפו, הוא הדחיק דברים רבים והעלים עין מהאופן שבו מתנהלת המדינה שלו. במהלך החקירה העצמאית שהוא מבצע, הוא משתף פעולה עם עיתונאית אמריקאית שמלמדת אותו על המדינה שלו יותר מכפי שהיה רוצה לדעת.
זה אחד מספרי המתח הטובים ביותר שקראתי. עם זאת, אין ספק שבמקרה של גרמניה הנאצית, המציאות עצמה, ולא ההיסטוריה החלופית שרוברט האריס המציא, עלתה על כל דמיון והייתה ככל הנראה מותחת יותר מכל ספר מתח. אבל האריס הצליח ליצור ספר מתח שנשמע אמיתי לגמרי ומצמרר באמינותו. בנוסף, גם רוב האנשים המוזכרים בספר הם אנשים אמיתיים. סיימתי את הקריאה בספר עם קריאת התפעלות אחת - ואוו! על הספר הבאמת מדהים שרוברט האריס כתב, ועם "אנחת רווחה" על כך שזה רק חלום רע, זה לא באמת קרה, גרמניה הפסידה במלחמת העולם השנייה ותודה לאל על כך...

רוברט האריס, שכתב את "פומפיי" המשמים, הרביץ כאן שיחוק רציני עם ספר מתח+היסטוריה אלטרנטיבית שווה ביותר.
קודם כל עירוב הז'אנרים מוצלח ומסקרן. אנחנו מקבלים תעלומה בלשית קלאסית, הכוללת בלש מיוסר, עיתונאית צעירה ויפה וגופה של פוליטיקאי חשוב שצצה באגם, המתרחשת ב-1964 בגרמניה שלאחר ניצחון הנאצים במלחמת העולם השנייה.
האריס בונה מציאות מאוד הגיונית ומוקפדת של מדינה נאצית טוטאליטארית הנלחמת מלחמת גרילה נואשת במזרח וכמהה להפשרה עם ארה"ב לאחר 20 שנות "מלחמה קרה".
נשיא ארה"ב הוא ג'ף קנדי, אביו של ג'ון קנדי, שהיה אנטישמי וחובב גרמנים ידוע. הוא מוזמן לבקר בברלין, כפי ששפאר הגה ותכנן אותה לקראת יום ההולדת ה-75 של הפיהרר.
באווירה זו מתגלה הגופה המיסתורית באגם ואחריה עוד כמה גופות. הבלש הקשוח והנבון מנסות להתחקות אחרי הרוצח הפוטנציאלי ובדרכו מגלה סוד מבעית הרבה יותר שעלול לסכן את ביקורו המיוחל של הנשיא האמריקאי. כתוצאה מכך דולקים בעקבותיו כל אלו שמעוניינים לשמור על הסודות מושתקים וחבויים היטב.

בקצרה, ספר מומלץ מאוד, ותודה רבה לקורנליוס שהיפנה אותי לספר זה.

נב עיצוב העטיפה הולם ומצמרר. הרבה יותר מוצלח מצלב הקרס הסתמי של הגירסה האמריקאית המקורית.

בדרך כלל היסטוריונים לא נוהגים לשאול שאלה מסוג מה היה קורה אילו?
שאלה מסוג זה איננה שאלה מדעית והיסטוריונים שמחשיבים את עצמם לא רוצים להראות כקוראי עתידות או כממציאי היסטוריה
אלטרנטיבית.
רוברט האריס כנראה לא חושש להיחשף כהיסטוריון אלטרנטיבי , לכן הוא כותב היסטוריה אלטרנטיבית.
שאלות כגון מה היה קורה אילו היטלר ניצח במלחמה? , היא כל כך מופרחת, שהיסטוריונים לא היו רוצים לנגוע בסוג כזה של
היסטוריה, שאז , מעמדם בתוך כקבוצת ההיסטוריונים היה מתערער, או שמבחינה אקדמאית הם היו נדחקים מהזרם המרכזי.
השאלה הזאת, חוץ מהעובדה שהיא תרגיל אינטלקטואלי לחריפי שכל, מהווה נושא מעיין טאבו, שהרי לחשוב שגרמניה הנאצית
הייתה עלולה לנצח במילחמה כמעט שלא עולה על הדעת.
מצד שני, האריס לא משחק לבד במשחק זה, מכוון שיותר ויותר היסטוריונים מחפשים נישות חדשות בתחום ההיסטוריה.
וחוץ מכל מיני היסטוריונים חדשים שנכללים בקטגוריה של ה״פוסט מודרניסטים״ , קיימת אותה גישה של היסטוריה אלטרנטיבית
שהמאמינים בה, מפתחים תיאוריות, כביכול דימיוניות.
דוגמה מצויינת להיסטוריון אלטרנטיבי היא , התאוריה שפיתח הסטוריון רוסי בשם סוברוב, שכתב תיזה היסטורית חדשה ( מזמן אבל לא כך , היא הועלתה רק לאחרונה),
על פיה היה זה סטאלין שדחף את היטלר לפתוח במלחמה נגד פולין, ולאחר מכן היתה זאת ברית המועצות שהיתה אמורה לתקוף ראשונה את גרמניה אלא שהיטלר
היה זריז ממנו. על התאוריה הזאת הוא כתב ספר שניקרא ׳ שובר הקרח׳, ספר מומלץ בהחלט ולו רק בגלל שאפשר למצוא בו מספר לא קטן של תובנות חדשות
בכל הנוגע ליחסי גרמניה- ברה״מ, שמעמיד סימני שאלה חדשים בכל הנוגע למלחמת העולם השניה.
נחזור לספר של האריס.
אני אוהב את כתיבתו של האריס מכמה סיבות , והעיקרית שבהן, האריס דובק בעובדות ההיסטוריות, אבל משנה את תוצאת התהליכים ההיסטוריים בדרך
שמאפשרת לבנות עליהן סיפור היסטורי חדש שמכיל תובנות חדשות, שניבנות על גבי קרקע מוצקה למדי.
העובדה שהיטלר לא היה גאון אסטרטגיה, עזרה מאוד לניצחון הסובייטי, אבל מה היה קורה לו היטלר היה מחסל את הצבא האדום, ומנצח במילחמה?

היפה ומותח בעלילת הספר זה שבמשטר הנאצי היו כל כך הרבה מתחים פנימיים שהם היו אלה שגרמו למשטר הטוטליטרי הזה להתפוצץ מבפנים.
כמו שכותב האריס, לבנות אומה בריאה על קברי המונים היא משימה בלתי אפשרית! ובאמת לאורך הספר התובנה שמפלת המשטר תבוא מתוך תוכו ולא מחוץ לו , היא תובנה אמיתית ונכונה
וההיסטוריה מוכיחה שמשטרים טוטליטריים מתפוצצים קודם כל מבפנים, ראו לדוגמה כיצד המשטר הקומוניסטי סובייטי קרס ונפל כמו chateau des cards- מגדל קלפים .
סיפור הרומן עצמו כתוב היטב סיפור מהודק מאוד , מושך, מותח. כתיבה רזה ולעניין ללא יומרה פרוזאית מסוג הכתיבה היפה מרובת הסופרלטיבים.
השימוש שעושה האריס במקורות ההיסוריים והיסטוריוגרפיים הוא מעולה! וזה מה שמקנה לסיפור את אמינותו למרות היותו סיפור של היסטוריה אלטרנטיבית.
או כמו שאומר אלון״ ללקק את האצבעות״
מומלץ ביותר.

ספר מצוין שמתאר את החיים ברייך השלישי ב 1964.
אם משהו בתאריך הזה נשמע לכם משונה, אתם צודקים. במציאות גרמניה הפסידה במלחמה ב 1945, והמשטר הנאצי (הרייך השלישי) חוסל. בספר הזה, לעומת זאת, גרמניה ניצחה במלחמה, והרייך השלישי חי ובועט.

זהו אינו הספר היחיד העוסק בנושא. ספר מעולה נוסף, לדוגמה, הוא "האיש במצודה הרמה" של פיליפ ק. דיק, שבו ארצות הברית הפסידה במלחמה ליפן ולגרמניה הנאצית, וחולקה ביניהן.
הרעיון שבספר מסוג כזה הוא מרתק, מעין "ספר אימה" שאינו מפחיד, אך משאיר אותנו עם מחשבות מטרידות לגבי ה"אילו אם..."

גיבור הסיפור "ארץ אבות", זאוויר מארץ', הוא שוטר גרוש, מעט אומלל, שמעולם לא חש עצמו כנאצי אידיאליסט נלהב. האופי הסקרן שלו מעיק לו גם בנוגע לשאלות שאסור לשאול ברייך השלישי - כמו מה קרה ליהודים.
כשהוא מתחיל לחקור "עוד סתם" פרשת רצח הוא נכנס אל תוך מעגל של קשרים ומזימות, עליהן מתבסס הרייך - שחייב להסתיר סודות מסויימים מן האזרחים, ומן העולם.

אז הדבר הראשון המעולה בספר, הוא העלילה עצמה - סוחפת, מרתקת וקולחת.
אבל בספר הזה מסתתר משהו נוסף - הפרנויה והקושי של החיים תחת משטר אימים שכזה. קשה שלא לעשות את האנלוגיות למשטרים "חשוכים" אחרים, כמו צפון-קוריאה, סוריה או איראן, או שלטונו של סטאלין.
ובכל זאת, הנורא מכל הוא כמובן המשטר הנאצי, שבו אנשים מחוייבים להראות מעורבות קהילתית המפגינה אהדה לשלטון הנאצי, הכרה במשטרה ובדרגות הבכירות כסמכות שאין עליה עוררין, וכמובן - הדין למי שסוטה מן הדרך.

מומלץ בחום לכל מי שמתעניין בתקופה הזו, ורוצה לשלב סיפור מתח מרתק לעניין.

משבת בסגר לשבת בסגר אני מנסה לקרוא את "ארץ אבות" של רוברט האריס. העלילה מתרחשת בגרמניה הנאצית של שנות השישים, כעשרים שנים לאחר הניצחון במלחמה.
ההיסטוריה האלטרנטיבית הזאת היא מצע לרומן מתח סביב חקירת רצח פיראטית . גיבור הרומן, בלש משטרה מהדרג הנמוך, מעביר את חומרי החקירה הרשמיים לדרג הגבוה אך ממשיך לשאול, על דעת עצמו, מה הוביל לרצח אחד ממושלי הגנרלגוברמן (שטחי פולין שסופחו לגרמניה במהלך המלחמה).
אני חושב שהוא כתוב היטב בסטנדרטים של רומן בלשי,באופן שלא גרם לי להשליך אותו מכל המדרגות אחרי שמרחתי עליו אלכו-ג'ל,למרות שבאופן כללי אני סולד מהיסטוריה אלטרנטיבית.

חברות וחברים כזה ספר מזמן לא קראתי!
כמה אזהרות לפני שמתחילים לקרוא את הספר הזה:
כוססי הציפורניים – אנא שימו לב... אתם תכססו החל מהפרק השני....
המכורים לקפה-תכינו קנקן קפה...
אוהבי הנשנושים- תכינו קערה ענקית....
לכל אלה שלא רק מניעים את העיניים על גבי אותיות ומשפטים ומניעים גם את הרגליים:
הספר הזה הוא בדיוק כמו ריקוד "סירטאקי" המוכר מ"זורבה היווני"... מתחיל לאט לאט ופתאום המוסיקה מתגברת ומתגברת ומתגברת... וכך גם קצב הניתורים...
אני הרגשתי בדיוק כמו אצן שמתחיל את ריצתו לאט לאט, לפי קצב פעימות ליבו ולקראת הסוף חוצה את המשוכה ומרים את הידיים...זו התמונה המוכרת לנו מכל תוכניות הספורט נכון?
את הספר הנוכחי פגשתי לפני זמן קצר באחת מרשתות השיווק. אחזתי אותו בידיי, קראתי את הכריכה האחורית שסקרנה אותי, אך החלטתי להשיב את הספר לערימה ולוא רק בגלל דבר אחד: "התמונה המצמררת שעל גבי הספר".
הספר מחולק ל-7 פרקים וכל פרק הוא המשכו של הקודם. הפרק הראשון מתחיל ב-14.4.1964.
מארץ' זאווייר – בלש במחלקת הרצח של משטרת הפלילים בברלין (קריפו). בן 42, גרוש+בן, רזה עם שיער אפור, בעל עיניים צוננות המסתמך תמיד על כוח המוח ולכן נקרא על ידי חבריו "שועל".
בלילה גשום וקר הוא נקרא להתחיל בחקירה עקב מציאת גופה של אדם שמן (כ-110 ק"ג). הגופה נמצאה על גדות אגם מחוץ לברלין כשבגד ים כחול לגופו ורגל שמאל חסרה. את הגופה מצא הרמן פרדריך (צוער מבסיס סמוך) שנהג לרוץ לבד כל יום.
ומה קורה בברלין בתקופה הזו?
כולם מתכוננים לחגיגות יום ההולדת של אדולף היטלר שאמור היה להיות בן 75 בשנה זו (הפיהררטאג). גרמניה עורגת לקירוב לבבות עם "אמריקה הגדולה" לאחר "המלחמה הקרה". באותה עת גם מגיע גי'ף קנדי –נשיא ארצות-הברית לבקר בברלין.
ברלין של גרמניה כאבה עדיין את תסביכי המגלומניות שלה.... ציטוט עמוד 36: "גבוהה יותר, ארוכה יותר, גדולה יותר, רחבה יותר, יקרה יותר...אפילו בניצחונה, חשב מארץ', גרמניה סובלת מתסביך הנחיתות של העני שעלה לגדולה. שום דבר לא עמד בפני עצמו. היה צריך להשוות כל דבר אל מה שהיה בידי הזרים..."
בפרק הראשון -14.4.1964-מתגלים פרטי הטובע שיש לו תיק פלילי והוא נעצר כבר בעבר (*) ב-9.11.1923 ולתאריך הזה יש משמעות מיוחדת... ציטוט עמוד 49: "אה! אני בטוח שאפילו אתה יכול לעמוד על המשמעות של התאריך".
פרטי הטובע: ד"ר יוזף בוהלר, אלמן, ללא ילדים, יש לו אחות אלמנה-אליזבת טרינקל. חיי בגפו, חבר במפלגה הנציונאל סוציאליסטית מ-1922, עבד כעורך-דין פרטי של הפיהרר והיה סגן נשיא של האקדמיה למשפטים.
בפרקים הבאים החקירה מסתעפת ומסתבכת וכמו בכל סיפור מתח יש גם אישה. מארץ' מתחבר לעיתונאית אמריקאית אטרקטיבית. בהמשך יש גופות נוספות שמתגלות, מעצרים, מרדפים, פיתולים, הפתעות, טויסטים, אנשים מצטרפים ונעלמים וגם כמה תיאורים קשים. (אזהרה לכל בעלי הקיבה הרגישה).
מארץ' הוא היה שונה "מהם". הוא קיבל ממני ליווי לאורך כל הספר וככל שהתקדמתי בקריאה חיבבתי את השם שחבריו הצמידו לו -"שועל". הוא היה בלש וחוקר אמיתי. איש קשוח, שנון ונבון שלא ידע שיגלה אמת זוועתית על ארצו שתשפיע על חייו.
דוגמא למחשבות של מארץ':-
עמוד 189 ציטוט: כמה שזה מוזר, חשב מארץ' אחר כך, לחיות את חייך מתוך חוסר ידיעת העבר, העולם שלך, אתה עצמך. ועם זאת, כמה קל לעשות את זה? אתה עובר מיום ליום, הולך בדרכים שאחרים זימנו לך, לעולם אינך מרים את הראש-שקוע בהיגיון שלהם, מחיתולים ועד תכריכים. זה סוג של פחד."
זאוויר מארץ' היה סקרן והעיקו עליו שאלות רבות, אך הוא ידע שאסור לו לשאול אותם כגון:
לאן נעלמו היהודים? איפה משפחת וייס שהתגוררו בדירתו לפני שהוא איכלס אותה?...
רוברט האריס בנה עלילה מעניינת על ניצחון הנאציז'ם וכיבוש כל אירופה.
שימו לב, השנה היא 1964. מלחמת העולם השנייה הסתיימה ב-1945... אין ספק שנעשה כאן שילוב יפה של עובדות היסטוריות והתוצאה:
אריגה של עלילה בדיונית מרתקת.
העלילה מצמררת בקטעים מסויימים, מרתקת, קולחת, שנונה, מעניינת ומסקרנת כאחד.
אני חושבת שמהספר יהנו מגוון רחב של קוראים: חובבי ההיסטוריה, המדע הבדיוני ובודאי שקוראי ז'אנר "המתח".
הספר מומלץ בחום רב, מעורר מחשבות והירהורים ומצמרר לחשוב מה היה קורה אילו אדולף היטלר היה מנצח?
אצלי הספר הזה מקבל 5 כוכבים מתוך 5.
אל תפספסו אותו, חפשו אותו ואל תיבהלו אם תישאבו אליו...
קריאה מהנה מצפה לכם!
לי יניני


מתוך גוגל: (*)בתאריך 9.11.1923 היתה הפיכה "הפוטש במרתף הבירה". (בגרמנית PUTSCH – הפיכה). זה היה ניסיון הפיכה כושל נגד השלטון הגרמני וניסיון של אדולף היטלר להשתלט על מינכן. כידוע הכישלון הזה לא מנע מהיטלק לעלות למעד של דמות מרכזית בפוליטיקה הגרמנית.

פסידו אוטופיה אפוקליפטית בלבוש של רומן מתח המתרחש בשנת 1964 בעולם דמיוני בו גרמניה ניצחה במלחמת העולם השנייה. הרייך השלישי משתרע על כל אירופה המזרחית ועל רוסיה, יתר הארצות הן משועבדות לו. נשיא ארצות הברית ג'וזף קנדי הפרו נאצי עומד לבקר בברלין ביקור היסטורי המעניק לגיטימציה לאימפריית הרשע. זאווייר מארץ', חוקר משטרה חף מאידיאולוגיה כל שהיא מתמודד עם סדרה של רציחות ומנסה לגלות את המשותף ביניהן.
"ארץ אבות" הוא הרומן הראשון של הסופר רוברט האריס שימשיך להנפיק רבי מכר, הידוע מבניהם לקהל הישראלי הוא "סופר צללים".
עד לכתית הספר, בשנת 1992 עסק האריס בכתיבה עיונית היסטורית ופוליטית.
המתח בין היותו סופר חדש והיסטוריון וותיק משתקף היטב בכתיבתו:
מצד אחד לפנינו רומן מתח קונבנציונלי למדי: החוקר ההגון הבודד שהמערכת מנסה למנוע ממנו נגיעה באינטרסים העליונים של השלטון, הדילוג בין המלכודות המוות, הופעתה של העיתונאית היפה והצעירה שהופכת לשותפה להרפתקה בלשית ורומנטית, ההפתעות שבסוף העלילה, אין חדש תחת השמש.
מצד שני המחבר מצליח לתאר עולם המפלצתי של משטר המשליט טרור, מרגל אחרי האזרחים, מדכה וזורע פחד. למרת שזהו עולם דמיוני, כל המאפיינים של משטר טוטליטרי נמצאים שם, מי שחיי (כמוני) תחת משטר כזה יכול להעיד על עמיתות התיאורים.
זאת ועוד: רוברט האריס שוזר בכתיבת הרומן עובדות היסטוריות, רוב דמויותיו הם אנשים שחיו ופעלו ברייך השלישי, מהלך חייהם מקבל טויסט דמיוני בשני העשורים שעברו (כביכול) מסיום מלחמת העולם השנייה עד למועד התרחשות העלילה.
"ארץ אבות" – קריאה מהנה ומותחת, אך גם מחכימה ומעוררת מחשבות על אוניברסליות הרשע, על פחד, השתקה ואדישות קולקטיבית.