"כאן 311... כאן 311... נפגענו, נפגענו... אנחנו נופלים... זעק בבהלה לתוך פיית מכשיר הקשר. נקודת ציון מעל ציר עכביש 55... קילומטר וחצי מזרחית לתאג"ד... כאן 311 אנחנו נופל..." (עמוד 66)

אני מקווה שאף פעם לא נשמע משפטים כאלה, וחצאי משפטים שמתעופפים מענני השמים ליושבי הקרקע אי-שם למגדל הפיקוח...

את הספר סיימתי לקרוא אמש, לאחר מספר ימים קרים מאוד, שנחתו על פיסת המדינה הזו. אני לא זוכרת שאי פעם הנ

אחד הדברים הגרועים והמיותרים ביותר שאי פעם ראו אור. שם דבילי, "סופר" מעצבן שדוחף את הספר הרדוד שלו באגרסיביות בכל חור. נמאס!

ספר עב כרס, מעל 500 עמודים המכיל הכל מכל בבלגן אחד גדול.
לקחתי את הספר בגלל המלצה חמה מאד שקראתי באתר.
אחר-כך ראיתי עוד ביקורות חמות מאד על הספר.
התחלתי לקרא. ספרות זה לא!
זהו סיפור הנע בין תקופות: מלחמת יום כיפור ושנים אחרי.
הכתיבה: מצד אחד כתוב בשפה יפה מצד שני? ביטויים אינפנטיליים (היא פותחת חלון לאוור את החדר
ואומרת לו שזה בגלל הפוקים שהוא עשה? פוקים? - ביטוי של ילדים בני 4?
רמת השפה ה

הגעתי אל הספר בעקבות המלצות בקבוצת הקריאה בה אני חברה בפייסבוק.
בגדול מסופר על גדי גולן, טייס בחיל האויר הישראלי, בחור מוצלח לכל הדעות שמסוקו מתרסק במלחמת יום הכיפורים. טייס המשנה הוא טייס בשם דיויד, שבמקררהההה יש להם את אותם נתונים פיזיים ובטעות הם מחליפים ביניהם את דיסקיות הזיהוי, מה שמוביל לכך שגדי, הניצול מההתרסקות מזוהה כדיויד, ומאחר ואיבד את זכרונו הטעות ממשיכה...
הייתי תחת הרושם שיש בס