ביקורת ספרותית על יומני הערפד 1 התעוררות - יומני הערפד #1 מאת ל.ג'. סמית
ספר לא משהו

---

22/12/13




יומני היקר



אתה בטח לא תאמין איזה ספר קראתי!
יומני הערפד!


אז כן, אחרי כמה הצהרות מצדי, על זה שאני לא אקרא את הספר הזה, בסוף נשברתי.


אני יודעת, אתה בטח שואל את עצמך:
"שרון, למה לעזאזל קראת את זה?!
ועוד אחרי הביקורות הקוטלות!".

אז אני אתחיל מאיך הגעתי לספר.

היום קבעתי עם אמא שלי ואחותי להיפגש במרכז העיר, ואני אחכה להן בסטימצקי עד שהן יבואו.
אז הגעתי לסטימצקי, וחיפשתי ספר מעניין להעביר איתו את הזמן.
ואז הוא היה שם. עם העטיפה ספק מכוערת ספק מטרידה.
לא יכולתי להוריד את העיניים מהספר(טוב איך באמת אפשר? הריי הבחור על העטיפה נועץ בי מבטים....).
ואז התנהל ויכוח קצר עם עצמי.

הרגש אמר: "שרון, קלטת את הספר?
יאללה תלכי לקרוא אותו. הוא ספר בדוק לביקורת קטלנית!!!!!!"
אבל אז ההיגיון הבריא שלי אמר: "שרון, אל תשכחי שאמרת שבחיים לא תקראי את הספר!
חוץ מזה, כמות הביקורות הקוטלות היא עצומה, מה שאומר שאת בטח תיסבלי ממנו.
או אפילו תתחרפני ממנו!"
אבל אז הרגש אמר לי: "שרון, תחשבי על הקטילה! תחשבי על הקטילה!".


אתה יכול לנחש מי ניצח בסוף....

בכל מקרה- התחלתי לקרוא קצת.
ההתחלה הייתה..... חצי מייגעת.
הפרק הראשון תיאר איך אליינה(ה-הו כה מדהימה ומושלמת-פיזית)
מתארגנת לבית הספר(סליחה, תיכון רוברט אי. לי.) וגם קצת על סטפן המיוסר שרוצה להתחיל מחדש.
אבל כשסיימתי חצי מהפרק, אמא שלי אמרה שהיא ואחותי הגיעו אז מן הסתם לא יכולתי לסיים.
הלכתי עם תחושת אשמה שלא הספקתי לקרוא את הספר.
אולי איכשהו פעם הבאה אני אסיים אותו.....






24/12/13


יומני היקר.
היום חידשתי את המנוי שלי לספרייה.
איזה כיף לי!
ואז התחלתי לשוטט לי בספרייה.
הרגשתי שחזרתי הביתה אחרי הרבה זמן היעדרות(3-4 שנים!).
בכל מקרה, נזכרתי שאני התחלתי את יומני הערפד.

אתה יודע, הספר שאמרתי שאני לא אקרא אבל בסוף קראתי ממנו קצת?

בכל מקרה, החלטתי לקחת אותו ועוד ספר(רצח באוריינט אקספרס- אגאטה כריסטי).
לקחתי והמשכתי מהנקודה שהפסקתי.
ואחרי כמה שעות של קריאה(שנקטעה לי כי הייתי צריכה להכין ארוחת צהריים ואח"כ הייתי צריכה ללכת לפעולה),
אני רוצה לבשר לך ,יומני שלי, שסיימתי אותו!
ועוד נשארתי בחיים(ועם קצת מנת משכל^^).
אז ככה. בעיקרון הספר הוא דיי פרווה.
העלילה מוכרת. נערה, שמאבדת את הוריה בדרך טראגית(בד"כ תאונת דרכים)
שמתאהבת בנער אפל, מיסתורי, חתיך, סקסי(כי אחרת איך הספר הזה יכול להיות ספר ערפדים אמיתי?!).
האמת היא, ואני כנראה אפתיע אותך, לא לגמרי סבלתי ממנו.
נגיד, אליינה. היא קצת מטומטמת, היא דיי מניפולטיבית ואנוכית, אבל אני חושבת שהקטע היחיד שהראה שהיא
בסה"כ דיי בנאדם מסכן ופגיע היה כשהיא כתבה ביומן שלה בהתחלה.
הייתי יכולה טיפה לחבב אותה, אם לא היו חוזרים על איך שהיא ניראת, על כמה שהיא מקובלת, ועל כמה שהיא מודעת לזה ברמות על-אנושיות. האמת שאם כמות המחמאות שהיא מקבלת, אז אני לא מופתעת שהיא עפה על עצמה.
עוד קטע שממש הרגיז אותי היה משהו שהיא אמרה בהתחלה, אחרי שהעורב תוקף את אלינה:
"את תמיד יכולה לספר שהתעכבת כי זרקת אבן על מציצן חולני, חשבה, וכמעט צחקקה. היי, זה ייתן להן קצת
חומר למחשבה".
כן... לא ניראלי ........
היו לה בעיקרון עוד "הברקות", אבל אין לי כוח ממש לחזור על הכל.
גם עצבן אותי שהיו קטעים שהיא הייתה יותר מידיי מודעת למראה הסקסי שלה.....

עוד דמות שלא חיבבתי-סטפן.
וואו, כל פעם שקראתי מחשבה שלו חשבתי לעצמי:
"מאיפה זה מוכר לי?" ואז חשבתי כמעט על כל ספר פנטזייה לבנות שיצא לי לקרוא(או שאותם ספרים העתיקו מהספר הזה,
כי הספר הזה יצא בשנות ה-90).
בכל מקרה, סטפן הוא דמות ממש לא מעניינת, מעצבנת קצת וגם מטרידה.
למה לעזאזל תמיד הגיבור חייב לעקוב אחרי גיבורת הספר? מה כ"כ רומנטי בזה?!

ואני לא הולכת להיכנס לדמויות המשנה אפילו....
אני רק אגיד שאפשר להגדיר כל אחת לפי תכונה אחת:
דודה ג'ודית, דוד(לעתיד)רוברט ומרגרט(אחות של אליינה)- סתם שם כדיי להגיד לנו איפה אליינה ישנה.....
מאט-טוב הלב.
טיילר-מנייאק, רודף נשים ואנס בפוטנציה(OMG, דמות אחת שמוגדרת מיותר מתכונה אחת!).
בוני- דרמה קווין.
מרדית- החברה הטובה והיותר שקולה של אליינה(עוד דמות!).
קתרין(כן, היא דיי משנית)-ילדותית, שברירית, וסוג של פציפיסטית(דמות שלישית!).

הדמות היחידה שעוד איכשהו עניינה היה דיימון.
הוא אנוכי, קר, חסר לב, חכם, רשע ואכזרי.
ממש הנבל הקלאסי.
אבל אני עד עכשיו לא ממש מבינה מה הוא מוצא באליינה....
ז"א, כשהוא אמר שיש לה אש בעיניים, אז אני חשבתי על שורה מהשיר BREATH של breaking benjamin.:
"I SEE NOTHING IN YOUR EYES,AND THE MORE I SEE THE LESS I LIKE".

בכל מקרה, אני לא יודעת למה, אבל כמו שציינתי כבר, לא כ"כ סבלתי.
אולי כי איכשהו הכתיבה קצת סחפה אותי, או כי אליינה, שהייתה אולי מפגרת בכמה קטעים וממש קרצייה,
הייתה לפחות אם מעט אישיות.
ז"א רוב הגיבורות בז'אנר הזה היום הן קרובות לחוסר אישיות והן ממש פסיביות(למרות שמשום מה, את בלה יותר חיבבתי
מאליינה).
אליינה לפחות ניסתה לפעול כדי להשיג את בחיר ליבה.


בקיצור, יומן, נהנתי מהספר? לא ממש.
הוא בעיקר העביר לי את הזמן, אבל הוא לא כזה מדהים או משהו......
האם אני אקרא את שאר הסדרה?
לא יודעת.... אולי כשאני אגיע למצב שכל הספרים המעניינים בעולם יגמרו, וגם אז אני אצטרך לשקול את זה....


טוב אני צריכה ללכת(:
לילה טוב יומן.

שרוני^^

נ.ב.- איך אליינה יכולה לטחון כ"כ הרבה דונאטס ולא להשמין?!

» ביקורות נוספות של שרון
» ביקורות נוספות על יומני הערפד 1 התעוררות - יומני הערפד #1