“ידעתי שאני צריכה להפסיק לקרוא כבר ברגע כשהגעתי לעמוד ארבע לכל היותר, וקראתי על החולצה הוורודה של אליינה, עם מכנסי הפשתן התואמות, מה שמעורב בתיאור על השיער הזהוב והמשיי, הפנים היפות והגוף החטוב להחריד שלה.
אז למה המשכתי לקרוא?
כי אני חתיכת מטומטמת!! לעזאזל!! טיפשה!!!
תתרחקו מהספר הזה. פשוט תתרחקו ממנו. הוא בזבוז של עצים, חמצן, כוח אנוש, וכסף. הוא לא שווה שום שקל ושום אגורה ואני יותר ממאושרת מהעובדה שהשאלתי אותו מהספרייה ולא עשיתי את הטעות המזעזעת בקנייה שלו. הסדרה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר טובה.
כל כך הרבה זמן לא קראתי ספר כל כך גרוע. לא, עזבו, לא ראיתי עטיפה של ספר כל כך גרוע!! אולי מאז "קסם זדוני". הא, אולי לא, או, שעל בטוח שלא - “קסם זדוני" הוא קדוש בהשוואה לזוועה הזאת.
מגעיל. לזה קוראים זבל ספרותי.
בעצם, לא. לאלא, לא, זה לא ראוי להיקרא ספרות!!
איזו עלילה ריקה, דמויות חסרות אישיות, חוסר היגיון צרוף. אני פשוט נגעלת. זאת לא פנטזיה. לאן עוד עלילות הערפדים יכולות להתדרדר?!
כשהגעתי לדמדומים ולמאייר הפסיכית חשבתי שזה כבר הגבול, אז שמעתי על סרט על בחורה שמתאהבת בזומבי, עוד איכשהו אפשר להתמודד עם השטויות האלה, אבל אתם יודעים מה – זהו זה!! זה הגבול! לא, בעצם - חצו אותו, אנשים!! Take them to the streets and shoot them! Shoot them until they die!
כן! זה מה שנעשה לאמריקאים!! תמותו, אמריקאים!!! ולא אכפת לי שאתם מלא מדינות!! מקסימום תהיה מלחמה, ניכנע, ואתם תוסיפו לכם עוד כוכב שם על הדגל שלכם!!
אמריקאים מאכזבים אותי, ג'יי קיי בריטית, אתם יודעים מה זה אומר? הידד לבריטים!!
אז למה כל כך שנאתי את הספר הזה, אתם שואלים?
אם התיאור המושלם להחריד של ילדת השלמות שלנו לא הספיק, אז בואו נעבור על זה שלב שלב. בואו נקרא לזה "___ חטאי ספר", בסדר? במהלך הביקורת נספור כמה חטאים הצטברו ואז נחליט! D:
קודם כל; העלילה.
אליינה (המפגרת) חזרה מצרפת לעוד שנת לימודים. היא מלכת השכבה החתיכה והמושלמת. היא בלונדינית-חטובה-לובשת-ורוד (וזה לא משהו טוב) שבנים נשבים בקסמיה בקלילות.
ואז בא הבחור החדש ההוא. סטפן פריקינג סלווטורה. הוא לא שם לב אליה במסדרון, וזאת נשבית בקסמיו (ממש מקסים. התאהבת כי הוא לא הסתכל עלייך). והספר עוסק בניסיונות שלה ללכוד אותו. ואז, כשהיא כן עושה את זה (!!! איך מישהי חסרת אישיות מצליחה לעשות את זה?!) הכל מסתבך!
כי יש דבר אחד היא לא יודעת, הוא ערפד. ויש לו אח מרושע.
וזהו.
זאת העלילה.
אז הבן אדם מאוד מופתע שהצליחו למרוח את הזבל הזה על פחות ממאתיים חמישים עמודים.
#מונה חטאים עלה ל 9 נקודות#
לאחר; דמויות.
*אליינה תמותי-בבקשה-ומהר היא הדמות הראשית. פקאצה ממעלה ראשונה. מודעת לעצמה ולכוח (קסם אישי שאין לה) שלה יותר מידי. ואגב, יש לה יותר מידי כוח על אחרים. היא בלונדינית, היא חטובה, הדמות הכי מקסימה בספר (מאט) מאוהב בה. ובנים אחרים מקרקרים סביבה על ימין ועל שמאל. בואו ואתן לכם כמה ציטוטים שהראו לי שהיא מטומטמת מדרגה ראשונה. ועוד מטומטמת יהירה לחלוטין:
"רוב הבנים, הרהרה אליינה, הם כמו גורי כלבים. מקסימים כשמעמידים אותם במקומם, אבל אפשר לוותר עליהם." זהו, עכשיו בחורי סימניה מורעלים כלפיה D:
"היה תמיד חומר טרי. לא היה בן שהצליח לעמוד בפניה ולא היה בן שהתעלם ממנה, עד עכשיו.” אה, כן? אני אביא את אח שלי ואז נראה.
"מה הטעם בלהיות מלכת בית הספר אם את לא יכולה לפעמים להפעיל סמכות על הנתינים?" זהו, שהכי קרוב למלכה שתוכלי להיות זה להיות במרתפי העינויים של הארמון, מותק =.=
"הוא יהיה שלה, גם אם זה יעלה לה בחייה. אפילו אם זה יעלה לה בחיי שניהם, הוא יהיה שלה." מישהו אמר לך כבר שאת מפחידה?
ויש עוד כל כך הרבה ציטוטים, אבל אם אני אצטט את כולם כבר ינשרו לי האצבעות ואני אקבל את שיא גינס על הביקורת הכי ארוכה בעולם שארכה קרוב לחצי מהעמודים בספר.
*סטפן לא-אמין-בשיט סלווטורה הוא, כמו שאמרתי, לא אמין בשיט.
הוא הבחור החדש והמסתורי עם העבר מלא הכאב בלי שום רסיס הומור ושמחה מאחוריו. כלום. נאדה. הוא חסר אישיות, גמיש, רכיכה כשמדובר באליינה. הוא אובססיבי כלפייה רק כי היא מזכירה מישהי חשובה מהעבר שלו. שהפכה אותו לערפד, שהוא אהב. לפני כמה מאות שנים!!
הוא מתאהב באליינה תוך שנייה, וגם יודע שהיא לא המישהי מהעבר שלו.
סטפן הוא דמות שמתיימרת להיות מגניבה ואדירה, אבל כזאת שיש לה לב. אם אתם רוצים דמות כזאת, אני מצטערת, לכו לחפש ספר אחר.
*דיימון מר-אני-אהרוג-אתכם סלווטורה הוא אחת הדמויות שהכי מעניינות בספר הזה. אפוף מסתורין ואופל, מגניב שכזה.
בעיה? הוא בקושי מופיע. וכשהוא מופיע הוא נשמע כל כך מזעזע שכל תדמית הרע קורסת. פשוט להקיא מהגועל הזה. והוא עוד האנטיגוניסט הראשי!! אז כל הספר נדפק!! לא שהוא לא נדפק קודם=.=
עוד בעיה היא הקטשיות, “אני-רוצה-את-הבחורה-ואני-אהרוג-אותך-אם-לא-תתן-לי-אותה-מוחעחעחעחעחע" כן, ברצינות? אתה רוצה את הבחורה? זאת שב-ה' הידיעה? צר לי לבשר, נכון ה"אש" שאתה אומר שיש בה? כן, זוכר? אז כל מה שהשכל הקטנטן שלה יכול להכיל זה ורוד, ואח שלך, שום אש. אח שלך איכשהו הגיע לשם, אין לי מושג איך. אולי צריך מאמץ על טבעי בשביל זה. ואולי לא, כי אתה כזה חזק ומרושע ומוחעחעחע והיא לא סובלת אותך. תאמין לי, זה לא בגלל האישיות שלך, גם האישיות שלה לא מקסימה, נשבעת.
*בוני ומרדית, בובות הצעצוע של אליינה. חברות טובות, כמסופר. לא מאמינה בשיט לדבר הזה. בוני נשמעת כלבה, ומרדית כל כך שקטה שאני בקושי מתחברת אליה. שתי אלה מופיעות ברקע כי סיפור האהבה כל כך עיקרי שהן בקושי חשובות והכותבת בקושי מתמקדת בהן. בלע. ככה מפקירים חברות טובות? קשה לי להאמין.
*מאט, הדמות שהכי הכי אהבתי בספר :) פשוט חמוד. הוא אמיתי, ומתוק. ואני לא מאמינה שהוא התאהב באליינה הכלבה אוהבת הוורוד הזאת. ברצינות, איך מישהו מקסים כמוהו יכל להתאהב בה?:/
פשוט אין הערות לדמות הזאת, ורק בזכותו לא תליתי את עצמי בגלל הספר. ובאמת, זה היה קרוב.
*קרוליין. הביצ'ית של הסיפור. סוג של מיני-אנטגוניסטית שהייתה חברה לשעבר של אליינה. אתם יודעים מה? אני מחבבת אותה רק בגלל שהיא יודעת לסלוד מאליינה במקום שכל השאר סוגדים לכלבה. אומנם קרוליין מתלבשת בבגדים חצי שקופים ועם מחשוף עמוק יותר מהעמוקים בבריכה, אבל מה אכפת לי אם היא שונאת סוף סוף את הדמות המגעילה של הספר ואף אחד אחר לא. תודה, קרוליין! (אתם מבינים כמה אני נואשת?)
*משפחה קרובה; דודה משמה, בקרוב-דוד משמו, ואחותה משמה. למה אני לא זוכרת את השמות? כי הפעמים שהם מנהלים שיחה בספר אפשר לספור על אצבעות של יד אחת כששלוש מהן קטועות. הם בקושי מדברים, אנחנו לא מכירים אותם, אין לנו היכרות ראויה איתם. אין כלום. נאדה. מסתבר שלאליינה יש אחות קטנה, בת ארבע, נראה לי, שהמשפט היחיד שלה בספר הוא "את יפה.” וגם זה בחסד. אין אפילו תיאור שלה.
כשחושבים על זה, אליינה היא יתומה, וביחד עם אחותה, היא צריכה להיות מאוחדת ומגוננת. אבל היא לא. היא בכלל לא.
#מונה חטאים עלה ל 38 נקודות (וגם זה בחסד)#
תת נושא נוסף; מדד חוסר אמינות.
*אז אליינה מתאהבת במישהו כי הוא לא מסתכל עליה במסדרון.
*היא עושה הכל כדי ללכוד אותו ואובססיבית לגביו ואין לה הרבה מושג לגבי האישיות שלו.
*הוא רואה בה מישהי שהוא אהב בעבר ואובססיבי לגמרי לגביה, שזה בסדר. אבל דבר אחר זה להתאהב בה.
*אז היא מצליחה להוציא ממנו הודאה למה הוא מתנהג רוב הזמן כאילו הוא לא סובל אותה.
*הם דיברו פעמיים בקושי, ואז הם מתנשקים כשהם מדברים בפעם הראשונה בכנות.
*היא אומרת לו שהיא אוהבת אותו יום אחד אחרי שהוא מנשק אותה בפעם הראשונה.
*”אתה לא אוהב אותי גם?”
רציתי לומר - ברור שהוא לא, מפגרת!! אתם בקושי יוצאים יום!! אבל לנוכח העובדות - כן, הוא כן, אז הלכתי להקיא.
*אח שלו מנסה לנשק אותה ברגע הראשון שהם נפגשים. טוב, האח מניאק. אבל עדיין.
*מאיפה לעזאזל הוא יודע שיש בה "אש"? ומאיפה לעזאזל הוא הגיע למסקנה הזאת?! אין לה אישיות, אחי!!!
#מונה חטאים עלה ל 47 נקודות#
עוד תת נושא; תגובות מוזרות למצבים.
למשל, יש קטע שבו סטפן אומר "השתמשתי עליו בכוחות העל שלי". שזה בסדר, אבל זה לא בסדר שלא הקוראים (שיודעים בצורה עקיפה מעט) ולא הדמות הראשית יודעת איזה כוח על זה. כמובן, אנחנו לא אהבלים ויודעים שמדובר בכוח שכנוע. אבל צריך שהדמות תאמר את זה. וחוץ מזה, אם אני אבוא ואומר לכם "אני ערפד", ואיכשהו, בצורה קיצונית מאוד - תהיו רגועים ושלווים עם זה, כמו אליינה המפגרת שנרגעה אחרי שתי דקות, ואז אני אגיד לכם "השתמשתי על X בכוחות העל שלי.”
נכון שהפה שלכם יפער, כי חשבתם שהכוחות שלי מוגבלים לדברים פיזיים, ואז "איזה כוחות על?!”
אז זהו, שאליינה לא שואלת את זה!!! וזה חוזר על עצמו בכמה מקומות ומשאיר לפעמים את הקוראים באי וודאות כי אליינה כל כך מטומטמת שהיא לא טורחת לשאול כלום!
#מונה חטאים עלה ל 53 נקודות#
תת נושא אחרון בהחלט; אהבה והשאר.
אז כן, זה שם הולם לחלוטין לתת נושא הזה כי הוא מתייחס בהשוואה בכמות האהבה של הסיפור וכמה היא משפיעה ואובססיבית. תראו, האהבה הזאת מאוד מאוד אובססיבית. מופרכת בצורה מגוחכת, וגורמת לבן אדם לרצות לצחוק בקול על הדמויות.
קודם כל, הם בקושי מכירים אחד את השנייה, ופתאום, “הוווווווווו אני אוהבת אותך, נסיך ערפדי מושלם שלי.”
וכל הדביקות והצורך הבלתי הגיוני הזה להגן. הם לא מכירים אחד את השנייה. אין שום היכרות.
וחוץ מזה, האהבה מסננת לאט לאט את כל הנושאים; משפחה, חברים. איכשהו בהתחלה עוד החברות שלה הופיעו, לאט לאט אלה נעלמו מהרקע והפכו לדמויות ברות היעלמות.
אין חברה, אין משפחות, אין חיים חוץ מסטפן. סטפן, סטפן, סטפן. כל היום היא חושבת עליו.
כל. יום. מזורגג. מחדש!
דיי!! נמאס!! חלאס!! הבנו!! הוא חתיך, הוא מושלם, את מאוהבת בו!! זהו!! יש גבול, מפגרת!
#מונה החטאים עלה ל 89 נקודות -_-#
כמו שהבנתם, מונה החטאים כמעט 100 עגול. תמות, ספר!!! תמותו, אמריקאים!
בריטים שליטה!!!
זהו, אנשים. עכשיו אתה מבינים? יש גבול לכל תעלול, ופה הסופרת לא הבינה את זה. הספר הזה פתטי, עלוב, גרוע. אף פעם לא הגעתי למצב שאני ממליצה על סרט/סדרה ולא על הספר, אבל זה פשוט נכון. כל כך עדיף לכם לראות את הסדרה, לפחות אז לא תתקעו עם מחברת פקאצות הנוראה הזאת ביד.
הספר הזה חסר פואנטה, חסר אישיות, ואני באמת חוששת שלסופרת יש בעיות אישיות קשות אם היא חושבת כמו שהגיבורה הראשית שלה חושבת. אגב, גיבור ראשי הוא מישהו שנרצה להיות כמוהו, נזדהה איתו. אני לא מזדהה עם אליינה בשום צורה שהיא.
הספר הזה לא שווה מזמנכם. אפילו לא שווה קריאה. לטובתכם ולמען האישיות שלכם, כשאתם מוצאים עותק, תזרקו אותו למחזור.
זה מה שקורה כשמחברת פקאצות נוחתת על תולעת ספרים באמצע החיים, הא?”
